ראש ממשלת הולנד מארק רוטה לא הרוויח הרבה חברים כשהציג עמדות תקיפות בזמן המשא ומתן לתכנית החילוץ של אירופה. זה לא הזיז למנהיג, שנמצא בכהונתו השלישית וכבר עבר שורת משאים ומתנים בתוך הגוש.
"אנחנו לא כאן משום שאנחנו הולכים להיות אורחים במסיבות יום ההולדת אחד של השני אחר כך", אמר רוטה לכתבים בזמן הפסקה בין אחת הפגישות הממושכות בפסגה בבריסל, שנמשכה ארבעה ימים. "אנחנו כאן משום שאנחנו פועלים עבור המדינות שלנו. כולנו מקצוענים".
ככל שהפסגה, שאמורה הייתה להיערך יומיים, על גיבוש תקציב וקרן שיקום ליבשת אחרי מגיפת הקורונה, התארכה אל יומה השלישי והרביעי, רוטה, החייכן בדרך כלל, הפך לפנים העגומות של "החסכניות" - הכוללת את דנמרק, אוסטריה, שבדיה ופינלנד. אלו דרשו אחריות תקציבית ורפורמות גם כשהגוש של 27 המדינות התכנס כדי לחלץ את המדינות שנפגעו בצורה הקשה ביותר מהנגיף.
זאת לא עמדה חדשה עבור רוטה בן ה-53, שארצו היא אחת החברות המייסדות של האיחוד האירופי. עם כלכלה המתבססת על יצוא, היא נהנית בצורה משמעותית מגוש האירו, אולם באופן מסורתי היא ביקורתית כלפי הבירוקרטיה ומוקדי הכוח בבריסל. ב-2005, היו אלו ההולנדים שדחו במשאל עם הצעה לכונן חוקה של האיחוד האירופי במדינות החברות בו.
בנוסף לכך, ההולנדים קושרים את כספי האיחוד לרפורמות בכמה מדינות, בטענה שמדינות דרום אירופה צריכות רפורמות בשוק העבודה והפנסיה שלהן בתמורה לסיוע כלכלי.
למרות הכול, היו אלו ארבעה ימים לא פשוטים עבור רוטה, שבעבר הוזכר כמועמד אפשרי לנשיא הנציבות האירופית. בתקשורת האיטלקית הוא כונה "אדון לא" וד"ר קשיחות. ראש ממשלתה הלאומני של הונגריה ויקטור אורבן תהה בקול מדוע הוא "שונא" את ארצו, והשווה את עמדתו במשא ומתן לשלטונם של הקומוניסטים במדינה.
אחרי הפסגה, רוטה התעקש שהיחסים בין המנהיגים נותרו איתנים.
"יכולות להיות מחלוקות גדולות, ולעתים בגלל עייפות מישהו יכה באגרופו על השולחן או יכה בתקרה, אבל היחסים האישיים טובים מאוד, הם נשארים טובים", אמר רוטה לערוץ השידור הלאומי בהולנד NOS.
ראש ממשלת שבדיה סטפן לופבן הוסיף: "המשא ומתן היה קשוח מאוד ועתים הגיע לטונים גבוהים, אבל גם עם הבנה שיש צורך להגיע למטרה מסוג מסוים".
בסופו של דבר, רוטה - ועמיתיו להנהגת האיחוד - גיבשו פשרות וכולם שבו עם עיניים טרוטות לארצותיהם כשהם טוענים להצלחה מסוימת.
המעצמות האירופיות, צרפת וגרמניה, רצו שקרן השיקום תהיה בגובה של 750 מיליארד אירו, כשרבע מכך היה אמור להיות בדמות מענקים והיתר הלוואות. רוטה ובעלי בריתו החסכנים התעקשו תחילה שלא יהיו כלל מענקים, ובסופו של דבר הסכימו על סכום של 390 מיליארד אירו, יחד עם הבטחות לרפורמות במדינות בדרום היבשת כמו איטליה וספרד.
אדריאן שוט, עמית בעיר במכון המחקר ההולנדי "קלינג'נדל" ופרופסור לאינטגרציה של האיחוד האירופי, אמר כי ההשפעה של רוטה הייתה ניכרת בהסכם הסופי.
"זאת ללא ספק פשרה שבה ניתן לראות את טביעות האצבע שלו בכל מקום", אמר. לדבריו, הפשרה היא "הסכם שניתן להגן עליו ושיגיע לפרלמנט, ואני מנחש שיהיה רוב".
"מוכן לשלם את המחיר"
כשברקע הבחירות הלאומיות שיתקיימו במרץ, הפופוליסטים האירו-סקפטיים בהולנד מיהרו למתוח ביקורת על ההסכם.
"זה משוגע", אמר חירט וילדרס, מנהיג מפלגת החירות הימנית קיצונית ומבקר חריף של האיחוד האירופי. "מיליארדים נזרקים במקום שיושקעו במדינה שלנו".
סיבה אחרת לכך שרוטה משך כל כך הרבה ביקורת במהלך הפסגה עשויה להיות העובדה שהוא לא יכול היה להסתתר עוד מאחורי בוריס ג'ונסון, ראש הממשלה הבריטי שהוציא את הממלכה מהאיחוד. עם זאת, שוט סבור כי חסרונו של ג'ונסון לא השפיע על המנהיג ההולנדי.
"רוטה תמיד שיחק את התפקיד הזה, אפילו כשהבריטים היו", הסביר. "הוא מודע לחלוטין לצורך בשיתוף פעולה אירופי. זה דורש מחיר. הוא מוכן לשלם את המחיר".