רוחות של שינוי: הדמוקרטים מסתערים על הדרום העמוק של ארה"ב

ממיסיסיפי שמחליפה את הדגל שלה ועד לממשלים מקומיים שמסירים פסלים מתקופת הקונפדרציה ממקומות ציבוריים, שיתוף פעולה חוצה מפלגות בדרום ארצות הברית מתמקד במחיקת שרידי מלחמת האזרחים וחוקי ההפרדה הגזעית.

עתה, בזמן חשבון נפש לאומי על הגזענות, המפלגה הדמוקרטית רוצה שהשינויים הסמלים הללו יהיו חלק משינוי משמעותי בקלפיות.

רבים מבעלי זכות הבחירה בדרום הם צעירים יותר, לבנים פחות ועירוניים יותר, ולכן הם פחות צפויים לאמץ את פוליטיקת הזהויות הלבנה של הנשיא דונלד טראמפ. הדמוקרטים בדרום דוחפים שורת מועמדים מרקע דמוגרפי מגוון לתפקידי ממשל מקומיים ולקונגרס יחד עם המועמד לנשיאות. ג'ו ביידן, לבן בן 77, יכול לקרוץ לבוחרים באזור שנחשב לשמרני ביותר בארצות הברית.

"יש הזדמנות רבה לכל מי שבאזור הזה", אמר ג'יימי האריסון, שחור בן 44, המתמודד מטעם הדמוקרטים נגד הסנאטור הרפובליקני הלבן לינדזי גרהאם.

אחרי עשורים של פיתוח כלכלי, תושבים חדשים זרמו לאזור, בהם לבנים מאזורים אחרים בארצות הברית, משפחות שחורות ששבו דורות אחרי תקופת "ההגירה הגדולה" צפונה בעקבות הלינצ'ים וההפרדה, ואוכלוסייה ממוצא לטיני. האריסון ציין כי אפילו צעירים ילידי המקום - לבנים ושחורים - פחות נוטים לאמץ זהויות פוליטיות נוקשות כמו הוריהם וסביהם.

"לעתים אנחנו נתקעים מאחור על ידי הנהגה שעדיין פועלת לפי הדרכים הישנות", אמר. "אבל כל השינויים האלו מתחילים להזיז את הדינמיקה בקהילות רבות. זה לא שאנחנו שוכחים את העבר שלנו, אבל זה לא יהיה מה שגורר אותנו לאחור".

הבחירות בנובמבר יהיו אלו שיקבעו את היקף השינוי, עם מרוצים תחרותיים בדרום שישפיעו על זהות הנשיא, השליטה בסנאט ומאזן הכוחות בבתי המחוקקים מקרוליינה הצפונית ועד טקסס.

ניצחונות של הדמוקרטים יעצבו מחדש את המאבקים הפוליטיים סביב הרחבת הגישה לביטוח הבריאות ולרפורמה מקיפה במערכת המשפט, לצד נושאים אחרים. הבחירות הכלליות הן קריטיות אף הן משום שהמצביעים יבחרו את המחוקקים שישרטטו את גבולות מחוזות הבחירה אחרי מפקד העם שיסתיים השנה.

רוב הרפובליקנים לא מסגרו את 2020 כשנה מכרעת, כפי שעשו הדמוקרטים. עם זאת, הם מכירים בשינויים הקורים לאור תהליך העיור בצפון מדינת וירג'יניה, דרומה לאורך החוף ומערבה בטקסס.

"קרוליינה הצפונית, ג'ורג'יה וטקסס - כולן הופכות למדינות של שתי מפלגות", אמר הסוקר הרפובליקני ברנט ביוקנן, שהחברה שלו מייעצת לקמפיינים רפובליקניים ברחבי המדינה.

מנהלת הקמפיין של ביידן, ג'ן אומאלי דילון, דיברה בהתלהבות על "המפה המורחבת" שמכניסה את קרוליינה הצפונית ואת פלורידה לאותה רשימה של מדינות מתנדנדות באזור האגמים הגדולים שהביאו את טראמפ לבית הלבן. היא הוסיפה כי ג'ורג'יה וטקסס יהיו צמודות יותר מכפי שהיו במשך עשורים רבים.

ביוקנן אמר כי המרוצים לבתי המחוקקים של ג'ורג'יה ושל טקסס, הנשלטים על ידי הרפובליקנים, פתוחים, כמו גם המושבים בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינות קרוליינה הצפונית, ג'ורג'יה ואולי טקסס. המרוצים לסנאט בקרוליינה הדרומית, אלבמה ומיסיסיפי עשויים להיות צמודים יותר מהרגיל במדינות שהן חלק מהדרום העמוק של ארצות הברית.

"ג'ורג'יה והדרום משנות מהר יותר ממה שרוב האנשים חושבים", אמר דובוז פורטר, מחוקק לשעבר מג'ורג'יה ויו"ר המפלגה במדינה. "זה קרה לפני טראמפ, אבל הוא האיץ את זה".

מצב שבו מדינות הקונפדרציה לשעבר, לפחות מעבר לפלורידה ווירג'יניה ולעתים גם קרוליינה הצפונית, יהפכו לשדה תחרותי בין שתי המפלגות, יהיה תופעה חדשה יחסית.

במשך דורות ארוכים אחרי מלחמת האזרחים, "הדרום המוצק" היה דמוקרטי, לאור התנגדותם של הבוחרים הלבנים למפלגתו הרפובליקנית של הנשיא אברהם לינקולן. בתחילת שנות ה-60, עם העברת חוק זכויות האזרח על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון הדמוקרטי, הלבנים החלו לנדוד למפלגה הרפובליקנית. המגמה הזו התעצמה במהלך שתי הקדנציות של ברק אובמה, הנשיא השחור הראשון.

יותר מהזדהות מפלגתית, הכוח שהניע אותם היה שמרנות תרבותית לבנה. "המצביעים מזדהים קודם כל עם עקרונות, ואז עם מדיניות", אמר ביוקנן.

הדמוקרטים רואים את ביידן כמי שיכול לגבש קואליציית מצביעים עירונית תוך צמצום הפערים מחוץ לערים הגדולות והפרברים.

"ביידן יכול להיות מפלט בטוח עבור מצביעים (לבנים) שייתכן שהיו בסדר עם טראמפ כשהכול היה כשורה, אבל עכשיו מחפשים רק מנהיג יציב שיעשה את הדבר הנכון", אמר זאק מקרארי, סוקר דמוקרטי מאלבמה שהחברה שלו עובדת יחד עם הקמפיין של ביידן.

אם ביידן יצליח במשימה, זה יהדהד את הישגי שלושת הנשיאים הדמוקרטים הקודמים בדרום. ג'ימי קרטר וביל קלינטון היו ילידי הדרום, שהצליחו למשוך קולות של לבנים מתונים ושל שחורים בתקופה שבה האלקטורט היה לבן יותר וכפרי יותר.

קרטר, לשם הדוגמה, מיצב את עצמו כפרוגרסיבי בנושאי גזע, אולם עדיין חיזר אחרי מושל אלבמה לשעבר ג'ורג' וואלס, שתמך בהפרדה גזעית, בפריימריז של 1976. הוא ניצח ברחבי הדרום.

קלינטון, שניצח כמה מדינות בדרום ב-1992, פעל ללא הפסקה לגיוס קולות השחורים, אולם עדיין הפגין את תמיכתו בעונש מוות כשנסע לארקנסו במהלך הקמפיין כדי להוציא להורג אסיר שחור. אובמה ניצח בקרוליינה הצפונית ובווירג'יניה ב-2008, כשהוא נשען יותר על הערים המגוונות ועל הפרברים.

ביידן ציין כי הוא שוקל "כמה" נשים שחורות לתפקיד הסגנית שתרוץ לצדו בנובמבר. הוא דיבר על מאות שנים של אי-צדק ואי-שוויון שיטתיים, כולל בנאום יום העצמאות. הוא תיאר את ההיסטוריה האמריקנית בתור "דחיפה ומשיכה בין שני חלקים באופי שלנו, הרעיון שכל הגברים והנשים - כל האנשים - נולדו שווים ובין הגזענות שקורעת אותנו".

עם זאת, ביידן מנסה למקם את עצמו במרכז, כשהבהיר שהוא מתנגד לקולות שנשמעו בחלקים בשמאל במהלך המחאות נגד הרג שחורים על הצורך בהפסקת המימון של כוחות המשטרה ופירוקם.

לטענתו, סמלים מתקופת הקונפדרציה צריכים להיעלם, אולם עדיף לא דרך מעשים של ההמון, והוא הבדיל בין פסלים של דמויות מהקונפדרציה לבין האבות המייסדים שהחזיקו בעבדים, כולל ג'ורג' וושינגטון ותומס ג'פרסון. ביידן אמר כי יש להגן על האנדרטאות לכבודם.

מקרארי אמר שמדיניות המרכז-שמאל של ביידן צריכה למנוע זעם של בוחרים לבנים שיעזור לטראמפ. ביוקנן טוען כי עדיין לא ברור כיצד יצביעו הלבנים הלחוצים בדרום. "הם עדיין מפחדים לגבי הכיוון שאליו הולכת המדינה", אמר.

בקרוליינה הדרומית, האריסון מרגיש בקידמה, אף שהמאבק על שינויים ממשיים יותר נמשך. "לאורך רוב חיי, דגל הקונפדרציה התנוסס בכיפת הקפיטול או בשטח בית המחוקקים", אמר. "לילדים שלי, לעומת זאת, לא יהיה זיכרון כזה".