אין רגע דל: אקדח הבחירות של נתניהו מכניס את גנץ לדרך ללא מוצא

(בווידאו: נתניהו בטקס חילופי המנכ"לים במשרד הבריאות)

ממשלת נתניהו-גנץ סוגרת בימים אלה את החודש הראשון להקמתה, וכבר עכשיו אפשר לכנותה ממשלת סקנדל-פסטיבל: כמאמר השיר, אין בה רגע דל. ביום ראשון בבוקר, לדוגמה, הליכודניקים נדהמו לגלות ששר המדע יזהר שי אישר את מינויה של הפרופ' יעל אמיתי לקרן גרמניה-ישראל למחקר ומדע.

המרדף אחר הפרופסורית היה נושא הדגל של קודמו בתפקיד, השר אופיר אקוניס, שעיכב במשך שנתיים את המינוי בשל עצומה עליה חתמה לפני יותר מעשור, ושי, בהחלטה כמעט ראשונה במשרדו, הפך את ההחלטה. "בדמוקרטיה, אנחנו גם נלחמים על זכותם של אחרים להביע דעות אחרות משלנו", הסביר בטוויטר, לקול תשואות צייצני מרכז-שמאל שהביעו תודות על תיקון העוול ועשיית הצדק. השותפים שלו בממשלה אהבו את זה פחות. "בושה וחרפה", צייץ שלמה קרעי. "פשוט אצבע בעין", זעם ליכודניק אחר.

זה היה רק הספתח לשבוע מלא במחלוקות ומתיחויות. בליכוד החמיצו פנים על סבבי הראיונות של שרי כחול לבן בתקשורת בסוף השבוע: הם חרקו שיניים בזעם על השרה לשוויון חברתי, מירב כהן, שהביעה בפומבי חוסר אמון מהותי בראש הממשלה, על שר המשפטים אבי ניסנקורן שמתייצב בריש גלי להגנתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ועל שר החקלאות אלון שוסטר שמכריז שיעשה הכול כדי למנוע סיפוח. הם שפשפו עיניים כשביום ראשון בערב הגיע גנץ לביקור הזדהות מתוקשר במשרד המשפטים.

התגובה לא איחרה לבוא: יו"ר הקואליציה מיקי זוהר הוביל שביתה איטלקית על החוק הנורבגי, ציפור הנפש של כחול לבן הסובלת ממצוקת כוח אדם של ח"כים לעבודת הכנסת, ובמסר אישי לכהן, עיכב העברת סמכויות למשרד החדש שלה.

מעבר לקרבות הקטנים של החיילים בשטח, גם הקברניטים לא מפסיקים להתכתש - מהדיונים המקרטעים על הסיפוח ועד חוקי התקציב. חודשיים אחרי שחתם עם ראש הממשלה החליפי בני גנץ על ההסכם הפוליטי המורכב בתולדות המדינה, ראש הממשלה בנימין נתניהו מנסה לעשות בו עכשיו מקצה שיפורים. בראש מעייניו נמצא בג"ץ, והחשש שהשופטים יפסלו את הסכם הרוטציה וימנעו מנאשם בפלילים לכהן כראש ממשלה בעוד שנה וחצי.

נתניהו דורש מגנץ לפתוח את ההסכם ולהבטיח שבמקרה כזה יישאר ראש הממשלה והכנסת תתפזר לבחירות, אם באמצעות חקיקה או באמצעות הצהרה פומבית. ואם כבר ההסכם איבד את קדושתו, גם התקציב הדו שנתי שנועד להבטיח את יציבות הממשלה נפתח מחדש למשא ומתן. שר האוצר ישראל כץ הודיע השבוע בסבב ראיונות לתקשורת שהחליט, בגיבוי גורף של נתניהו ושל הצמרת הכלכלית המקצועית, שבכוונתו לקדם קודם כל תקציב חד שנתי לכמה חודשים בלבד ובתחילת השנה הבאה לקדם את תקציב 2021. רק אחר כך הוא ונתניהו נזכרו להזמין את גנץ להתייעצות.

הפרשנות המקובלת במערכת הפוליטית למהלכים התקציביים של נתניהו מזהה בהם חישובים ותזמונים של בחירות, לנוכח ההתחזקות הדרמטית של הימין בסקרים מאז הרכבת הממשלה. עם זאת, מקורביו מתעקשים שהוא דווקא לא ממהר לחזור לקלפיות, שעיניו פקוחות נכוחה ורואות את התחזיות הכלכליות הקודרות של הקורונה, ושהוא לא יפספס את ההזדמנות ההיסטורית שנוצרה בשלהי כהונת נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ו"לעצב לעצמו מורשת".

הסיפוח הוא פסטיבל משל עצמו, עם שחקני אורח טרנס-אטלנטיים שמסבכים את סבך הדינמיקות. כדי להגשים את חלום החלת הריבונות, נתניהו צריך אור ירוק מטראמפ, ויש שני אנשים שלוחשים על אוזנו: שגריר ארצות הברית הפרו-מתנחלי דיויד פרידמן, שרוצה את הסיפוח יותר מנתניהו, והוגה תכנית המאה, יועצו הבכיר של הנשיא, ג'ארד קושנר, שממש לא רוצה אותו - וקשוב במיוחד לקמפיין המתחזק של מלך ירדן עבדאללה השני ומדינות המפרץ המתונות, שלוחצות לבלום את ישראל.

בזכות קושנר, גנץ ושותפו שר החוץ גבי אשכנזי קיבלו משמעות חדשה בסיטואציה. אחרי שבמו"מ הקואליציוני ויתרו בכחול לבן על זכות וטו בענייני ריבונות, הדרישה של הבית הלבן ל"הסכמה לאומית" כתנאי לאור הירוק לסיפוח למעשה פתחה מחדש את המשא ומתן והגדירה לנתניהו גבולות גזרה חדשים. נתניהו ישב עם גנץ, אשכנזי ויו"ר הכנסת יריב לוין על הסיפוח כבר מספר לא מבוטל של שעות, ובפגישה האחרונה כבר החלו לדון באופן קונקרטי בתרחישים והיקפי סיפוח כאלה או אחרים.

עמדות הפתיחה של הצדדים רחוקות כמרחק שמיים וארץ: בליכוד חולמים על מהלכים חד צדדיים, גנץ ואשכנזי דורשים שתכנית טראמפ תאומץ במלואה, כולל החלק של המדינה הפלסטינית שהוא מעדיף למסמס, ושכל מהלך ילווה בהתייעצויות מדיניות עם בנות בריתנו באזור ובעולם ובמחוות מדיניות לפלסטינים. לנתניהו יש רוב ימני בכנסת לקדם מהלכי החלת ריבונות גם בלי כחול לבן, אבל בלעדיהם, הסיכוי לקבל את ברכת הדרך של הבית הלבן הרבה יותר נמוך, והדרך עצמה תהיה הרבה יותר פתלתלה ומסוכנת. בסביבת נתניהו מקווים שהם יסכימו לתמוך לפחות במהלך סמלי ומוגבל, ושב-1 ביולי יוכלו לכל הפחות להכריז עליו ולתת לו לוחות זמנים.

השגריר פרידמן ניסה לתווך ביניהם בתחילת השבוע, ואחר כך שר הפנים אריה דרעי החליף אותו כמבוגר האחראי - אך הקונצנזוס המיוחל טרם הושג. גם על התקציב עדיין אין הסכמות, והדינמיקות המנוגדות בין קטבי הממשלה מייצרות רעשי רקע וסכסוכי משנה בלתי פוסקים.

ככל שכחול לבן תמשיך להתרסק בסקרים לעבר הגבול החד-ספרתי, הקוטביות רק תתחדד - כדי לפייס את הבייס המאוכזב ולהצדיק את קיומם בממשלת נתניהו, גנץ ואנשיו ינסו לעשות שרירים כשומרי הדמוקרטיה ושלטון החוק, מה שרק מגביר את תחושת החמיצות והקיטורים בליכוד על הכוח המוגזם שלהם בממשלה הפריטטית, שרחוק מלשקף את גודלם האמיתי. זה גם מקטין משמעותית את המוטיבציה והסיכוי שבעוד שנה וחצי תהיה באמת העברה של מקל השלטון. "עם שותפים כאלה, כבר עדיף בחירות", חלמו בקול כמה מהם השבוע בכנסת. אלה מחשבות שמחלחלות גם לתוך קירות הבית בבלפור. באווירה מתוחה, גם הוויכוחים הקטנים ביותר יכולים להוביל להסלמה רבתי.

ברגע הזה, אין לנתניהו אינטרס בבחירות, אבל זה אקדח שמונח על השולחן ויכול לירות בכל עת, שמכניס את גנץ לדרך ללא מוצא, מאלץ אותו להתרגל לכל דרישה וגחמה שלו. לנו, חובבי הז'אנר, זה מבטיח שכמו בשיר של רבקה מיכאלי, לא יהיה אפילו יום אחד משעמם.