לכל תנועת מחאה יש סיסמאות. למחאה על ההרג של ג'ורג' פלויד יש מספר: 8:46.
לפי התביעה, שמונה דקות, 46 שניות היה הזמן שבו פלויד, גבר שחור בן 46, הוצמד לקרקע מתחת לברכו של שוטר לבן ממיניאפוליס לפני שמת בשבוע שעבר.
בימים שחלפו מאז, מפגינים זועמים וחברות שונות השתמשו במספר בתור דרך שקטה לכבד את פלויד בתוך כל מחאות הזעם, שלפרקים גלשו לאלימות נגד המשטרה. אפילו שהתובעים לא פירטו כיצד הגיעו לחישוב הזה, המספר הפך במהירות לסמל עוצמתי המביע את הסבל שפלויד - ואזרחים שחורים רבים אחרים - חוו בידי המשטרה בארצות הברית.
בבוסטון ובטקומה, שבמדינת וושינגטון, המפגינים נשכבו השבוע ברחובות והתנהגו כ"מתים" במשך שמונה דקות ו46 שניות בדיוק. ביוסטון, מתפללים בכנסייה החזיקו נרות והרכינו את ראשם בשתיקה.
ViacomCBS, החברה שבבעלותה הערוצים MTV וניקלודיאון, הפסיקה את השידורים לטובת שידור סרטון שקט וקודר לזכרו של פלויד במשך שמונה דקות ו-46 שניות.
גוגל ביקשה אתמול מעובדיה לשתוק במשך כמעט תשע דקות כתזכורת ל"עוול שנגרם לפלויד ולרבים אחרים, כפי שכתב המנכ"ל סונדאר פיצ'אי, במכתב לעובדים. "הקהילה השחורה שלנו כואבת, ורבים מאיתנו מחפשים דרכים להגן על מה שאנחנו מאמינים בו ולהושיט יד לאנשים שאנחנו אוהבים ולהפגין סולידריות", אמר.
מוניקה קאנון-גרנט, מייסדת ארגון נגד אלימות בבוסטון שהוביל הפגנה ביום שלישי שכללה את מיצג השתיקה, אמרה כי הזמן הממושך עוזר להפוך את המחאה המופשטת למציאות.
"אתה מגלה שזה זמן ארוך במיוחד שבו מישהו יצמיד את הברך שלו לצוואר שלך", אמרה. לדבריה, במהלך הדומיה, היא מצאה את עצמה חושבת על ביטחונה של משפחתה.
"כל מני דברים עברו לי בראש", אמרה. "בעיקר שאני אימא לארבעה בנים שחורים ושאני נשואה לגבר שחור".
המקור של משך הזמן ברור, אולם החישוב לא. על פי כתב האישום נגד דרק צ'ובין, השוטר שנאשם ברצח של פלויד, הוא "הצמיד את ברכו לצווארו של פלויד למשך שמונה דקות ו-46 שניות בסך הכול. שתי דקות ו-53 שניות מתוך זה היו אחרי שפלויד כבר לא הגיב". עוד נכתב כי השוטרים מאומנים לדעת שמדובר בשיטה מסוכנת במיוחד.
עם זאת, חותמי הזמן במסמך המפרט את התקרית, שרובה תועדה בווידאו, מעלה חישוב שונה. לפיו, השוטר הצמיד את ברכו במשך שבע דקות ו-46 שניות, כולל דקה ו-53 שניות אחרי שנראה שפלויד הפסיק לנשום.
התובעים המעורבים בתיק לא הגיבו לפניות בנושא ההבדלים שבין החישובים, אך זה לא צפוי להוות בעיה משפטית בתיק הזה.
"גם שבע דקות זה הרבה זמן", אמר ג'ארד פישמן, תובע פדרלי לשעבר בנושאי זכויות אזרח. עם זאת, הוא הוסיף כי צוות ההגנה יתייחס לפרט הזה במהלך המשפט.
עבור מי שמציין את המספר הזה בתור אמצעי להביע רצון לשינוי, האורך המדויק אינו חשוב. "זה מעולם לא היה צריך לקרות בכלל", אמרה קאנון-גרנט.
זאת לא הפעם הראשונה שבה חלק מפרשה כלשהי מקבל חיים משל עצמו.
לאחר ההרג של מייקל בראון בפרגוסון ב-2014, התפשטה שמועה שלפיה הנער השחור בן ה-18 הרים את ידיו בכניעה כשנורה על ידי שוטר לבן. הקריאה "ידיים למעלה, אל תירה!", הפכה לסיסמה של המפגינים, אף שמעולם לא היה ברור אם בראון אכן הרים את ידיו. לא היו סרטונים או תמונות מהירי וחלק מהעדים שהעידו בשבוע בפני חבר מושבעים אמרו שידיו היו מורמות ואילו אחרים אמרו שלא. השוטר היורה דארן ווילסון העיד בפני חבר המושבעים כי בראון תקף אותו, כשיד אחת הייתה קפוצה וצמודה לגופו והשנייה תחת חולצתו, ואז הוא ירה לעברו.
כמה מפגינים אמרו שזה לא משנה אם ידיו של בראון אכן היו מורמות, משום שההרג שלו נותר סמל לאפליה גזענית בתוך שורות המשטרה.