הפתרונות להחזרת הרכבת נותרו בצד, והיעד המרכזי של רגב נתקע בתחנה

(בווידאו: חנוכת קו הרכבת המהיר מירושלים)

נוסעים רבים העושים שימוש בימי שגרה ברכבת, מותחים ביקורת קשה נגד החלטת משרד הבריאות ומשרד התחבורה מאתמול (ראשון) לדחות את חזרת הקווים לפעילות, שתוכננה לתחילת החודש הבא, ל-8 ביוני. "איך זה הגיוני שהקניונים מפוצצים ורכבת, שהיא אמצעי תחבורה בסיסי ומרכזי, לא פועלת? יש תושבים שגרים בפריפריה ואין להם אופציה אחרת", אמר גולש שהביע את מחאתו בעמוד הפייסבוק "בארכבת".

גולש אחר מתח ביקורת על היעדר פתרון אחר לחיילי צה"ל שנדרשים להגיע לבסיסים מרוחקים מנקודות שונות. "הכי גרוע זה שאין מענה לחיילים מהמרכז לבת גלים חיפה", אמר. "כשאין רכבת צריך לנסוע בין שלושה לארבעה אוטובוסים".

לצד אלו מגיעות תלונות גם ממעסיקים רבים, שמצד אחד הותר להם לחזור ולהפעיל את בתי העסק, אולם ללא פתרון תחבורה לעובדים שלהם, הם נאלצים להמשיך ולהשאיר אותם בבית. "במקום להיות הקטר שמושך את המשק, העיכוב הזה רק מאלץ אותי להשאיר את העובדים בחל"ת ולהפוך אותם לנטל על המדינה", אמר בעל עסק להפצת מוצרים באזור המרכז.

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב, הסביר את הסיבה לדחייה בחזרה לפעילות בכך שאופייה של הרכבת כאמצעי להסעת המונים ייחודי, הכולל מספר קרונות עם יציאות וכניסות רבות ומעבר במספר רב של תחנות, אינו מאפשר שליטה במספר הנוסעים ובהתקהלות ברכבות וברציפים. וכן שחולה קורונה אחד ברכבת יכול לגרום להדבקה המונית.

למרות זאת, בצד הדחייה ניתנו הקלות לקיבולת האוטובוסים העירוניים (מ-20 ל-49) והבינעירוניים (מ-23 ל-49), אולם אלו רחוקים גם בימי שגרה להוות חלופה לשימוש ברכבת ואחת כמה וכמה עם ההגבלות על מספר הנוסעים. לקשיים אלו של מערך האוטובוסים מצטרפות חגיגות עיד אל-פיטר שבעקבותיהן מורגש מחסור גדול מאוד של נהגים מוסלמים.

הרכבת הפכה בעשור וחצי האחרונים לעורק היסעים המוני מרכזי בישראל. ההתפתחות המואצת של פריסת התחנות הביאה לשינוי בהרגלי המגורים של ישראלים רבים ועודדה צמיחה של שכונות חדשות בכל מקום בו הוכרזה פתיחה צפויה של תחנת רכבת. חיבור כרמיאל, בית שאן בשנים האחרונות ועוד הרבה לפני כן קריית גת, נתיבות ועוד לרשת המסילות הפכה הגעה מהפריפריה למרכזי התעסוקה, הקניות והבילויים בגוש דן לקלים יותר מאי פעם. כך, אי השבתה של הרכבת לפעילות, מהווה חסם משמעותי בחזרת המשק לשגרה לאחר משבר הקורונה.

כמו כן, ההגעה ברכבת בעיקר מהפריפריה ישירות למרכזי התעסוקה והערים הגדולות הופכת את השימוש בה למועדף על הנוסעים. אולם בהיעדר רכבות, כלואים המעסיקים, העובדים והלקוחות במעגל קסמים.

למרות זאת, לא ברור מדוע נדחו פתרונות יצירתיים שהיו יכולים לאפשר החזרה של הרכבת ולו במתווים מסוימים לפעילות. כך למשל, המבנה של מערך המסילות והתחנות עצמן הבנויות כטרמינל ורציפים מאפשרים ויסות והזרמה של נוסעים עם התחשבות בתקנות הריחוק. התאמת קרונות הרכבת להסעת כמות נוסעים והקפדה על מרחק על ידי חסימת מושבים גם היא באה בחשבון, כשברכבת עצמה פקחים או סדרנים יכולים לוודא שימוש במסיכות מגן.

גם האפשרות למדוד חום בכניסה לתחנות מהווה יתרון עצום לניטור הנכנסים באופן הרבה יותר הדוק על פני אלו שבעשרות תחנות אוטובוס הפזורות לאורך מסלול הנסיעה של קווים עירוניים ובינעירוניים. מנגד, ברכבת טוענים כי הפעלת הקווים במתכונת מצומצמת אינה כדאית שכן עלויות התפעול יעלו לעומת הכנסות נמוכות מכמות נוסעים פחותה.

ואולם מעל לכל הטענות מסתתר סיפור נוסף, בעל גוון פוליטי. אל מול משרד הבריאות, המנוהל מקצועית ברובו על ידי המנכ"ל והפקידות הבכירה - שהפכה בימי המגיפה לגוף שידו על השאלטר של שגרת החיים שלנו - עומד משרד התחבורה. השרה הנכנסת מירי רגב, הגדירה עוד בתפקידה הקודם כי חיזוק, קידום וקירוב הפריפריה הוא האתגר הגדול והמשמעותי ביותר עבורה. בטקס חילופי השרים הבהירה כי "אחד היעדים המרכזיים שלי הוא לחבר את הפריפריה לכל חלקי הארץ". בינתיים, נראה שנצטרך להמשיך להמתין עם מימוש ההצהרה הזאת.