העולם המוסלמי חוגג בימים אלה את עיד אל-פיטר, חג שבירת הצום המציין את סיום חודש הרמדאן. על פי אחת המסורות באסלאם, במועד הזה הסתיימה כתיבת הקוראן. הוא מכונה "החג הקטן", גם בגלל שהוא שני בחשיבותו לחג הקרבן - עיד אל-אדחא, וגם בגלל שהוא קצר ממנו ביום אחד.
את עיד אל-פיטר חוגגים בכל הקהילות המוסלמיות, אצל סונים ואצל שיעים, בשלושת או ארבעת הימים הראשונים של חודש "שוואל", החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי. עם זאת, מאחר שלוח השנה של האסלאם נקבע על פי מולד הירח, ואת המועד המדויק של מולד הירח קובעים בכל קהילה בנפרד עדיין בתצפיות של ממש ולא בחישובים אסטרונומיים, קיימים בדרך כלל הבדלים של יום או יומיים בין מדינות או קהילות מוסלמיות שונות.
בשנה שעברה הביאו הבדלים אלה את המשטרה הפלסטינית לפזר את תפילת החג באחד המסגדים בחברון, כיוון שהחלה לפי המועד שנקבע בערב הסעודית ולא זה שקבע המופתי של ירושלים - לפי תצפיות בשלוש נקודות בישראל וברשות הפלסטינית.
עיד אל-פיטר הוא חג של מחילה, אחווה וקהילתיות. משום כך נהוג לתת בו צדקה לעניים, לבקר את החולים, להעניק מתנות לנשים ולילדים ולהרבות באכילת דברי מתיקה. בבוקר החג קמים מוקדם לתפילות מיוחדות לרגל החג שבהן משתתפים רבים, ולאחריהן מתחילות החגיגות. "השמחה היא קודם כל לצמים", הסביר הסוציולוג ד"ר נוהאד עלי מכפר שעב, מרצה במכללה האקדמית גליל מערבי ויו"ר תחום ערבים-יהודים-מדינה במוסד שמואל נאמן בטכניון.
"חודש הרמדאן הוא חודש קשה, במיוחד לילדים, והורים נוהגים לעודד אותם לצום בשלבים, כשעל כל יום של צום שעמדו בו הם מקבלים 10-50 שקלים", סיפר ד"ר עלי, אב לשלושה בנים. "את החשבון עושים בבוקר החג ומשלמים להם או שנותנים להם מתנה גדולה בשווי הזה". ד"ר עלי הסביר כי "הילדים יותר צמאים לצאת מהבית" ומזכיר כי "השנה לאור כל המגבלות קשה לעשות את זה".
במקום הבילויים בחוץ, משקיעים יותר בביקורי קרובים. "מתחילים בביקורים משפחתיים. הגברים עם נשותיהם עושים את הסבב להורים, אחר כך לאחיות שלהם ולשכנים", סיפר ד"ר נוהאד עלי. "רק בהמשך החג, מהיום השני, יתחילו הטיולים לקניונים ולטבע, לעשות על האש, יש הרבה על האש בחג הזה".
בשנים רגילות מקיימים בישובים הערבים "לונה פארק" עם מתקני שעשועים ודוכני מזון, עם סוסי פוני לרכיבה, או סוסים רתומים לכרכרות לקטנים יותר. בישובים רבים מתקיימים אירועי ספורט כמו טורניר כדורגל. בשנים האחרונות היו גם פוקדים עשרות אלפי מוסלמים את חופי הארץ, בין היתר בחופי בתל אביב, ורבים מבלים בקניונים. השנה, בשל המגבלות, זה לא קרה בינתיים. במקום הבילויים האלו נראו בישובים רבים "משאיות שמחה" מרצדות אורות צבעוניים, שהשמיעו מוסיקה ברמקולים וחילקו מתנות לילדים, גלידות וממתקים. עיריית ירושלים קיימה מופעי רחפנים מוארים במזרח העיר עבור תושביה המוסלמים, כך שיוכלו לצפות בהם ממרחק ללא צורך להתגודד.
"בשל המצב ראינו את חיזוק הלכידות החברתית המוסלמית והסיוע ההדדי", הסביר ד"ר עלי. "אנשים התגייסו, נתנו כסף לצדקה בהיקפים גדולים ובלתי רגילים, וחילקו בשר כמו שאנחנו רואים בדרך כלל בעיד אל אדחא. אנשים תרמו עגלים וכבשים לוועדות העממיות, טונות של בשר חולקו".
נדא אבו-ערישה מכפר מוסמוס בואדי ערה, עורכת דין במקצועה ואם לשני בנים ושתי בנות תאומות סיפרה לוואלה! NEWS על החג השנה לעומת החגיגות שלו בעבר. "קמנו בבוקר, נהנינו סוף סוף לאכול רגיל כי נגמר הצום, לבשנו כולנו בגדים חדשים, בירכנו את ההורים ועשינו סיבוב אצל סבא", סיפרה אבו-ערישה. "אני זוכרת טוב מאוד איך בילדותנו היינו מחכים לחג, לא רק לארוחות המשפחתיות אלא כי רק בחגים היו קונים לילדים בגדים חדשים, לא כמו היום שהכול בשפע".
לדבריה, "היינו מחכים גם ל'עידייה' - דמי הכיס שהילדים מקבלים מהמבוגרים לחג. הילדים היו מתחרים מי מקבל יותר כסף והייתה משמעות לכסף שמקבלים, כי זה בעצם החיסכון שלך בתור ילד". היא הוסיפה כי "שעון היד הראשון שקניתי היה בגיל 9, ה'עידייה' שלי הייתה בסך 70 שקלים וקניתי בה שעון יד כחול. היום הכול השתנה, הילדים מקבלים כסף בכל הזדמנות".
"אלוהים נתן לנו להיות שמחים אחרי שעברנו חודש שהיינו בו בצום, שהתפללנו בו ארוכות בלילה. אז לכן מגיע לנו מאלוהים מסיבה", טען שיח' סמיר עאסי, מנכבדי העיר עכו. "זה חג לכולם, גדולים וקטנים. כל ילד מחכה לחג הזה כל השנה". עאסי, לשעבר אימאם מסגד אל ג'זאר, הסביר כי "עכו העתיקה זה מקום מיוחד ואני נולדתי כאן, כמו אבא שלי וסבא שלי. אני זוכר שביום החג הזה היינו הולכים לנמל, לסוסים, היינו הולכים לקולנוע אל-בוסתאן שהיה פה וכבר אין". לדבריו, "השנה גם אין מסעדות, אין בתי קפה והשנה לא כל כך מגיעים אנשים, אפילו בלי שאף אחד יגיד להם הם לא מתקהלים", הוסיף.
"ברוך השם יש משפחה, מבקרים אחד את השני, עושים דברים בדרך אחרת. מה לעשות", המשיך עאסי בתיאור החג השנה. "אנחנו במצב קשה וחייבים לשמור על החיים שלנו. החיים שלנו יותר חשובים מכל דבר. אני מברך את המוסלמים ואת הקהילה המוסלמית בישראל ובכל העולם, ומאחל לכולנו שבחג הבא נחגוג כמו שצריך, בשמחה גדולה ובלי הוראות שמגבילות את החגיגות".
עכו היא אולי המקום בו מורגש ההבדל הגדול ביותר מול שנים "רגילות". בשנים האחרונות הפכה עכו לבירת בילויי עיד אל-פיטר הבלתי מוכתרת, לפחות בצפון. המבקרים נהגו להגיע בהמוניהם ללונה פארק הגדול שהוקם מידי שנה בכניסה לעיר העתיקה. בלונה פארק הותקנו סירות מהירות לשיט במפרץ, וכמובן מסעדות, בתי קפה ודוכני אוכל מכל המינים. השנה, בשל המגבלות, יום החג הראשון אתמול נחגג בסמטאות כמעט שוממות בעיר העתיקה. פאדי סאלח, הבעלים של "חומוס פאדי", עומד ליד העסק שלו המוגף בתריס ברזל ומביט עליו בעגמומיות. "בדרך כלל כולם באים בחג לעכו אבל עכשיו אין כלום", הוא מלין.
יש גם מי שאינו מבין מדוע ההגבלות המיוחדות הוטלו דווקא על הכניסה לעכו העתיקה, כולל מחסום משטרה, בעוד שעל נהריה השכנה או בחיפה, אין מגבלות כאלה. לא גלגל ענק, לא נדנדות, לא דוכני דברי מתיקה. פה ושם היה מוכר גרגרי תירס או גלידה, כמה דוכני פלאפל ושווארמה, כמה חנויות מזכרות וזהו. מי שבעיקר היו נוכחים היו צעירי העיר שהסתובבו ברחוב ובכיכרות ובמרינה.
אחמד הינדאווי בן ה-35 מעכו העתיקה יצא לשובר הגלים בנמל עם המשפחה, וסיפר כי "עכו מיוחדת לכל המגזר בימים האלה של עיד אל-פיטר". לדבריו, לעיר מגיעים לא רק מהכפרים מסביב, אלא גם מהמרכז והדרום. "מבחינה כלכלית זה אסון וגם מבחינת הרגש, אנשים יושבים בבית. אין שמחה", הוסיף. אדיב, נהג אמבולנס מהכפר שעב שהגיע עם הילדים כמו בכל שנה, אומר שזו בעיקר אכזבה עבורם, אבל אשתו והוא מגיעים לעכו כמעט מדי שנה בחג הזה, מאז שהיו הם בעצמם ילדים.
"בירדן בכלל הוכרז סגר של שלושה ימים כדי למנוע הידבקות במהלך החג", ציין תושב עכו, ח"כ לשעבר עבאס זכּור, בפתח בית המשפחה בעיר העתיקה הצמוד לחומות. "לערבים המוסלמים, עכו היא העיר של החג זה עשרות שנים, וכולם מחכים להגיע בחגים לעכו. אבל השנה אנחנו במצב מיוחד, בגלל הקורונה שהתפשטה בכל העולם ואנחנו משלמים את המחיר", סיפר בעצב. "חייבים לסבול כדי שנצא ממנה כולנו בריאים בעזרת השם. דיברנו עם הסוחרים, עם בעלי הסירות, עם כל העובדים בתיירות, שאנחנו נפסיד כמה ימים אבל נרוויח את כל העונה, וכולם בלי יוצא מן מהכלל מבינים את זה ואת הצורך במגבלות". לדבריו, "זה קרה בכל העולם ואנחנו חלק מהעולם".