מסמך מראשית ימי המוסד שסווג בעת הוצאתו כ"סודי ביותר" עומד למכירה פומבית. מדובר בחוברת עבת כרס שכותרתה - "הליגה הערבית: (1950-1945). אגף החקר, 1950. מסמכים, פרוטוקולים מפורטים של ישיבות הליגה הערבית, ועוד".
מדובר באחד התוצרים הראשונים שהפיק גוף שהפך כעבור זמן קצר להיות המוסד למודיעין. הספר עומד למכירה פומבית על ידי בית המכירות "ד"ר ברוך פלח" ומחירו ההתחלתי הוא 58 אלף דולר.
בבית המכירות אומרים שמבדיקות שערכו לא נמצא עוד עותק של מסמך זה. עם זאת, החוקרים פרופ' אורי בן יוסף ופרופ' יואב גלבר מסבירים כי ספר בשם "הליגה הערבית 1945-1954" עוסק בנושאים אלו. את הספר עליו הם מדברים כתב בשנת 1954 אשר גורן מן המחלקה המדינית של משרד החוץ ומדובר במקור במסמך של משרד החוץ.
המוצג העומד כעת למכירה משליך אור על פעילות של גוף מודיעין שפעל תקופה קצרה ביותר ושהיווה את אחד מהיסודות עליו הוקם מבנה המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים. אותו גוף נקרא "אגף החקר" והוא שאחראי על הפקת אותו מסמך מודיעיני מקיף ומעמיק.
עם קום המדינה הוקם במשרד החוץ אגף חקר בראשות בוריס גוריאל , ואשר (ארתור) בן נתן מונה למנהל "דעת" - המחלקה המבצעית באגף זה. בן נתן היה אחראי לפעילותה בחו"ל וראובן (זסלני) שילוח, שהיה אחראי לכל נושאי המודיעין, שימש מפקח-על על פעילות אגף החקר. תפקיד האגף הוגדר כמי שתפקידו "לעסוק בחקר מדיני וכלכלי הקשור במכלול יחסי החוץ של ישראל" ולמעשה היה זרוע איסוף המודיעין מחוץ לגבולות המדינה.
ב-1951 החליט דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, להפריד את מחלקת המבצעים של "אגף החקר" מן המחלקה המדינית וממשרד החוץ בכלל, ולהופכה לרשות עצמאית לביון. זו ראשיתו של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים בראשותו עמד ראובן שילוח. פעילות אגף החקר הוטמעה בגוף החדש.
בין תכני הספר, שבו מאות עמודים: הליגה הערבית ובעיית ארץ ישראל, החלטות הליגה וביצוען, פרוטוקולים של ישיבות הליגה, מסמכים ומאמרים. הליגה הערבית שנוסדה בשנת 1945 היא גוף המאגד את מדינות ערב לצורך תיאום מדיניות ומהלכים משותפים ולשיתוף פעולה בין המדינות החברות. בספר העומד למכירה נכתב באחד המסמכים כי "סודיות הישיבות וההחלטות של הליגה ומוסדותיה הן סודיות ומתנהלות מאחורי דלתיים סגורות. בדרך כלל אין מפרסמים לא את סדר היום ולא את ההחלטות המתקבלות".
בין הפרוטוקולים: דיון על "הצעת עונשין נגד אלו שינסו לכרות שלום נפרד עם ארץ ישראל" ו"דיון בעניין הגנה משותפת ושיתוף פעולה כלכלי". כמו כן, מופיע בקובץ המסמכים דיון נוכח הפרת ירדן את החלטות הליגה בנוגע לעתידה של ארץ ישראל. על פי החלטת הליגה הערבית, "פלישת צבאות ערב לארץ ישראל נעשתה כדי להצילה וכצעד זמני שאין בו כל משמעות של כיבוש או של חלוקת ארץ ישראל וכי לאחר שחרורה תימסר ארץ ישראל לידי בעליה כדי שיוכלו לבחור בצורת השלטון הרצויה להם".
בדיוני הליגה הערבית תוקפים את ממשלת עבר הירדן שאחרי המלחמה ב-1948 סיפחה את החלקים הנמצאים תחת חסותה אל הטריטוריה העבר ירדנית ובכך הפרה את החלטת מועצת הליגה הערבית שהתקבלה ב-1950 והסתמכה על החלטה של הוועדה המדינית מאפריל 1948.
"הטרור היהודי מתחיל לקבל צביון פראי צמא דם"
דיון אחר עוסק במה שמוגדר שם "התגברות הטרור היהודי". בדיון נאמר כי "הטרור היהודי מתחיל לקבל צביון פראי צמא דם, כהכנה להשתלטות על ארץ ישראל וכביסוס יסודות מדינתם המלאכותית". שתי נקודות הציון למה שמוגדר "פעולות ההרס, ההרג והטבח" הן, לפי מה שנכתב שם, "טבח בצפת ב-19 בדצמבר 1947 והשחיטה בדיר יאסין ב-9 באפריל 1948".
בדיר יאסין, כפר ליד ירושלים שנכבש על ידי לוחמי הארגונים אצ"ל ולח"י, נהרגו כמאה מתושבי המקום. בין ההרוגים גם חפים מפשע שנרצחו. האירוע המיוחס לצפת, מתכוון כנראה למה שבארגון ה"הגנה" הגדירו "פעולת תגמול" בכפר עין זיתים. בפעולה זו פוצץ בית של תושב המקום שהוגדר כ"מבריח נשק ידוע" ונהרגו 10-12 תושבים. פעולה זו היתה כתגמול על התקפה ערבית על צפת, בה הותקף הרובע היהודי בעיר. אחד מהם נהרג ושניים נפצעו.