חיים על פי קוד ירוק: המציאות הדיגיטלית בסין שאחרי הקורונה

מאז פרוץ מגיפת הקורונה, החיים בסין מתנהלים לפי סמל ירוק במסך של הסמרטפון.

הסמל הירוק הוא "קוד הבריאות" שאומר כי המשתמש נקי מתסמינים, והוא נדרש לצורך עלייה לרכבת, הזמנת מקום במלון או רק להיכנס לווהאן, העיר בת 11 מיליון התושבים שבה פרצה המגיפה בדצמבר.

השיטה אפשרית בזכות השימוש הכמעט אוניברסלי של סמרטפונים בקרב הציבור הסיני, יחד עם מדיניות "הביג דאטה" של המפלגה הקומוניסטית והרחבת אמצעי המעקב והשליטה על החברה.

עם הגעתה לתחנת רכבת תחתית בווהאן, וו שנגהונג, מנהלת בחברה לייצור בגדים, השתמשה בסמרטפון שלה כדי לסרוק קוד על כרזה שמפעילה את אפליקציית הבריאות שלה. קוד ירוק וחלק ממספר הזהות שלה מופיעים על המסך, ומאבטח החובש מסיכה ומשקפי מגן מאפשר לה לעבור.

אילו הקוד היה נצבע אדום, המאבטח היה יודע שוו נדבקה בנגיף או שהיא מראה תסמינים כמו חום גבוה והיא ממתינה לאבחנה. קוד צהוב משמעותי שהיא הייתה במגע עם חולה, אבל לא סיימה לשהות שבועיים בבידוד, מה שאומר שהיא צריכה להיות בבית חולים או מבודדת בבית.

וו, שהייתה בדרכה לפגוש סוחרים אחרי ששבה לעבודתה השבוע, אמרה שהמערכת עזרה להרגיע אותה אחרי שרחובות ווהאן נותרו שוממים במשך חודשיים.

אלו עם קוד אדום או צהוב "אינם מסתובבים בחוץ, כך שאני מרגישה בטוחה", הסבירה וו, בת 51.
השימוש נרחב במערכת הוא חלק מהמאמץ של המשטר להתניע מחדש את הכלכלה, במקביל למניעת התפרצות מחודשת של הווירוס עם שובם של העובדים למפעלים, המשרדים והחנויות.

הגישה לווהאן, מרכז יצור במרכז סין, נחסמה כמעט לגמרי ב-23 בינואר. הסגר התפשט לערים נוספות במחוז חוביי, ולאחר מכן אזרחים במקומות אחרים בסין הצטוו להישאר בבתיהם, במסגרת המאבק הנרחב ביותר אי-פעם בהתפשטות של מגיפה. מגבלות התנועה האחרונות על ווהאן צפויות להסתיים ב-8 באפריל.

בדוח שפורסם ביום שלישי בירחון "סיינס", המליצו חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד לממשלות אחרות לשקול לאמץ את השיטה הסינית ל"מעקב מגע דיגיטלי". הם קבעו כי הווירוס מתפשט במהירות רבה מדי עבור השיטות המסורתיות למעקב אחרי נדבקים, "אך ניתן להשתלט עליו אם התהליך הזה היה מהיר יותר, יעיל יותר ונרחב יותר".

אחרי שעלתה לרכבת, וו ונוסעים אחרים משתמשים בטלפונים החכמים שלהם כדי לסרוק קוד שבו נרשמת לוחית הרישוי של המכוניות שבהן הם נסעו למקרה שהרשויות יצטרכו לאתר אותם בהמשך.
אחד הפקחים נשא שלט שבו נכתב "בבקשה, חבשו מסיכה במהלך הנסיעה. אל תתקרבו לאחרים. סרקו את הקוד לפני שאתם יורדים מהרכבת".

הכיסאות מסומנים בנקודות המציינות היכן הנוסעים צריכים לשבת כדי לשמור מרחק אחד מהשני.
מבקרים בקניונים, בבנייני משרדים ובמקומות ציבוריים אחרים בווהאן עוברים שגרה דומה. הם מראים את קודי הבריאות שלהם ונבדקים על ידי מאבטחים עם מסיכות וכפפות, שמודדים את החום שלהם לפני שמאפשרים להם להיכנס.

השימוש בקוד בריאות מצטרף למעקב הנרחב של סין אחרי מה שעושים האזרחים בציבור, ברשת ובעבודה: מיליוני מצלמות וידיאו פרוסות ברחובות, מערים מרכזיות ועד עיירות קטנות. צנזורים עוקבים אחרי הפעילות באינטרנט וברשתות החברתיות. חברות הסלולר בשליטת המדינה יכולות להתחקות לאן עוברים לקוחות הטלפון הנייד.

מערכת ממוחשבת עצומה הידועה בכינויה "אשראי חברתי" נועדה לאכוף ציות של האזרחים לכללים הרשמיים. ניתן לחסום אנשים עם יותר מדי תביעות בגין הפרות, החל מביצוע עבירות ועד השלכת פסולת, מקניית כרטיסי טיסה, קבלת הלוואות, קבלת משרות ממשלתיות או יציאה מההמדינה.

בהצהרה של ממשלת העיר טיאנג'ין, עיר נמל המונה 16 מיליון איש וסמוכה לבייג'ינג, נאמר כי קודי הבריאות הם זמניים, אך היא לא נתנה שום אינדיקציה למועד אפשרי לסיום השימוש בהם. הקודים מונפקים באמצעות שירות ההודעות הפופולרי WeChat של ענקית האינטרנט Tencent, ושירות התשלומים האלקטרוני Alipay של קבוצת עליבאבא, חברת המסחר האלקטרוני הגדולה ביותר עולם.

על פי כלי תקשורת בסין, כ-900 מיליון איש משתמשים ב-WeChat, לא ידוע על מספר המשתמשים ב-Alipay.

השגת קוד בריאות היא פשוטה: משתמשים ממלאים טופס אלקטרוני עם פרטי הזהות והכתובת שלהם ועליהם לדווח אם יש להם שיעול או חום. המערכת אינה כוללת צעדים לאישור בריאותו של המשתמש. הרשויות איימו שמי שיפר זאת "יטופל בחומרה", אך הן לא הכריזו על עונשים ספציפיים.

על פי התקנות, מי שינסה לנסוע עם קוד בריאות אדום יסומן במערכת האשראי החברתית.
"הונאה, הסתרה והתנהגויות אחרות" נושאים עמם עונשים שלהם יהיו "השפעה עצומה על חייהם ועבודתם בעתיד" של המשתמשים, נאמר בהודעת ממשלת מחוז היילונג'יאנג שבצפון-מזרח סין.