פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הציפורים הגיעו להיפרד: סיפורו של איש הטבע שרצה לחבר את החברה הישראלית

      עמיהוד נאור, מוותיקי הצפרים ומאנשי הטבע מהמוערכים בארץ, הלך לעולמו בגיל 81. את חייו הקדיש לאהבה לטבע ולחינוך דור שלם של נערים שהפכו להיות אנשי סביבה, והיה להם לאבא שני. חבריו ותלמידיו הספידו: "דמות מופת, איש מדהים וצנוע"

      עמיהוד נאור (אתר רשמי , באדיבות המשפחה)
      "דמות מופת". נאור (צילום: באדיבות המשפחה)

      עמיהוד נאור, מוותיקי הצפרים בישראל, הלך לעולמו בחודש שעבר. נאור, בן 81, היה איש טבע ומחנך שגידל דורות של תלמידים, צפרים ואנשי טבע.

      פרופ' יוסי לשם מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מאנשי המקצוע הבולטים בישראל בתחום הצפרות, כתב על נאור כי היה "דמות בולטת במקצועיות שלה בשדה, ברישום התצפיות, בהתמדה, בהתנדבות, כמדריך משכמו ומעלה, חבר קרוב שבלט בצניעותו הרבה, והיה מופת לכולנו".

      נאור נולד וגדל בפתח תקווה. את השירות הצבאי עשה בנח"ל ואחרי השחרור התיישב בקיבוץ נווה איתן שבעמק בית שאן. יוסי כפיר, חברו הקרוב, סיפר כי נאור "אהב את חיי הקיבוץ אבל התקשה לקבל את האפליה בין הנקלטים לבין בני הקיבוץ. את הקיבוץ עזב בחיפזון, בלילה, שלא יראו אותו".

      עמיהוד נאור (במרכז) בהדרכת צפרות (אתר רשמי , עמיר בלבן)
      עמיהוד נאור, מוותיקי הצפרים בישראל, במהלך הדרכה (צילום: עמיר בלבן)

      אהבתו הגדולה לטבע הביאה אותו לעבוד בבית ספר שדה הר גילה, שם עבד בהדרכה והחל לבלוט כאיש שטח וצפר.

      בשל ההנחיות המחמירות המונעות התקהלות, רק 17 בני משפחה השתתפו בהלוויה, ולשם נאלץ להספיד את חברו מרחוק. בהספדו כתב על ההיכרות עם נאור: "דרכי בצפרות ובחברה להגנת הטבע הצטלבה עם דרכו של עמיהוד נאור מהיום הראשון. בקיץ 1971 התקבלתי כמדריך בבית ספר שדה הר גילה. נחשפתי ליכולותיו בשדה, ואהבתו הגדולה במיוחד לעופות הדורסים. בהמשך קיבלתי ממנו את הכרטיסיות המפורטות בהן רשם את תצפיותיו על סקרי הקינון בהרי יהודה, שהיו התיעוד הכי מפורט למיקום קיני העקבים העיטיים, שעברו מאוחר יותר מההר לקנן בשפלה הגבוהה. פגשתי את עמיהוד בסקרי הקינון שהוביל יגאל סלע (בסיוע שלי), בשנות ה-70 של המאה הקודמת. עמיהוד התבלט בעינו החדה ויכולתו המיוחדת באיתור וזיהוי הקינים וכל עולם הצפרות שסביבם".

      לשם סיפר כי "להיכרות האינטימית וההדוקה ביותר עם עמיהוד, זכיתי, כשהחלטתי לערוך את מחקר הדוקטורט שלי על עזניות הנגב בדרום הערבה. עמיהוד היה הדמות המרכזית שצפה באוכלוסייה הנכחדת, הכיר את השטח ואתרי הקינון ככף ידו, ובשמחה רבה הסכים לסייע לי להיכנס לעומק הנושא".

      לאחר מכן, עבר נאור לנהל את בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע באילת. עמיר בלבן, מנהל התחנה לחקר ציפורי ירושלים ע"ש נילי ודוד, סיפר כי "כמו נערים רבים חובבי טבע, גם אני כנער הייתי יורד אז לאילת ולומד מעמיהוד את יסודות הצפרות - טיבוע, תצפיות וכל מה שקשור לכך. הוא בלט ביכולותיו החינוכיות, פשוט היה איש חינוך מדהים, מרביץ תורה ויודע לשתף בידע העשיר שלו". עוד הוסיף בלבן כי "הוא הקנה לדור שלם של נערים, שגדלו להיות אנשי מקצוע בתחומי הסביבה והטבע, את הכלים הבסיסיים שנדרשים לכל איש טבע - שדאות, הכרת השטח וההבנה שהטבע הוא מערכת אחת המורכבת מהרבה חלקים המשפיעים אחד על השני".

      עיטם 20 ביוני 2017 (מערכת וואלה! NEWS , יוסי אשבול)
      "מבחינתו, הטבע היה מעין קטגוריית על שמחברת בין כולם". עיטם (צילום: יוסי אשבול)

      משהסתיים פרק חייו באילת, נאור עבר לעבוד כאיש חינוך בבית הספר החקלאי בעין כרם. חברו כפיר סיפר כי שם התבלטו יכולותיו כמחנך שיודע להתחבר ללב תלמידיו. "הגיעו ללמוד שם נערים שלא מצאו עצמם במסגרות החינוכיות הרגילות. עמיהוד, מעבר ליכולות החינוך וההוראה, היה למעין אבא נוסף של אותם נערים", אמר. "הוא אימץ אותם לליבו ורבים מהם שמרו איתו לאורך השנים על קשר קבוע, שכלל שמחות ואירועים משפחתיים".

      במקביל לעבודתו בבית ספר שדה ואחר כך בהוראה, ליווה נאור טיולי טבע, בעיקר לקניה. כפיר, מקים חברת הטיולים בה עבד נאור, אמר כי "עמיהוד נקשר לעולם החי של קניה וגם לאלפי מטיילים ולאנשים איתם עבד שם". לדבריו, "היה לו קשר קרוב והערכה גדולה לקנייתים שאיתם עבד ובמהלך השנים הוא ואני הפכנו חברים קרובים של אחד הנהגים, ששמו סיימון. סיימון היה ממש לישראלי - דיבר בסלנג ישראלי, שר שירי גבעטרון ומספר צ'יזבטים. הוא גם ביקר אותנו בארץ הרבה פעמים".

      "גם עולם הציפורים בא להיפרד ממנו"

      כשסיים את עבודתו כמחנך, החל נאור להתנדב בתחנה לחקר ציפורי ירושלים. בלבן סיפר כי "עמיהוד הפך חלק מהמקום. הוא עסק במחקר וחינוך, הדריך חוגי צפרות והכל בהתנדבות. הוא ידע לחבר לטבע אנשים מחלקים שונים של החברה הישראלית. לא עניינו אותו דת או מגדר החניכים. מבחינתו, הטבע היה מעין קטגוריית על שמחברת בין כולם".

      לפני 12 שנה עברו עמיהוד ואשתו, חדווה, למודיעין. גם שם היה מעורב בנושאי סביבה וטבע, המשיך לעסוק בהדרכה, בפעילות לשמירת השטחים הפתוחים והיה חבר בוועדת השמות העירונית.

      כפיר הדגיש כי את הידע העצום שלו צבר נאור בכוחות עצמו. "הוא היה ידען ברמה שאין כמוה. אוטודידקט שלמד בכוחות עצמו", סיפר. "לפני שנתיים החליט כפיר להעניק מדי שנה מלגה שתהיה ברוחו של עמיהוד נאור. המלגה, שנקראת 'המתמיד' מוענקת לצפר שאין לו רקע אקדמי אך תורם משמעותית לצפרות בישראל".

      לשם סיפר כי "ביום העיון לכבוד 40 שנה למרכזי הצפרות השקנו את המלגה. עמיהוד עלה לבמה (בכסא גלגלים) עם אשתו חדווה ועם יוסי כפיר, להעניק את המלגה לזוכים. עמיהוד אמנם התקשה בדיבור, אך התרגש מאוד מהמעמד ומהרעיון של חברו הטוב. כל אנשי מרכזי הצפרות בישראל ו-1,100 האורחים במעמד זה התרגשו לא פחות. כך תמיד נזכור את עמיהוד הצפר 'המתמיד' והצנוע".

      נאור הותיר אישה וארבע בנות. כפיר סיפר כי בהלוויה הצנועה, מכורח הנסיבות, הופיע פתאום חיוויאי וריחף מעל בית הקברות. צופית, בתו של עמיהוד, אמרה שגם עולם הציפורים בא להיפרד מאביה.