חם-צוואר. קפוצ'ון. אקדח

עד המדינה עמד מאחורי זכוכית משוריינת, תחת הגנה כמעט חסרת תקדים של מאבטחי היחידה להגנת עדים, וסיפר הכול. עדותו - על פרשת רצח אלישע סבח וטל קורקוס, אך גם על הקשרים האכזריים האחרים של עולם הפשע הישראלי, מצפון לדרום - נשמעה לעתים כלקוחה מסרטי מאפיה וגנגסטרים מיתולוגיים, אך המציאות מחוספסת וישראלית יותר, והדם הנשפך ממנה אמיתי לחלוטין.

זו הייתה הצצה נדירה לכמה מהאירועים הפליליים הגדולים ביותר בישראל בשנים האחרונות - חיסולים וניסיונות חיסול כושלים, הפעלת סוכנים וגיוס משתפי פעולה, תפקוד שוטרים וקוד "מוסרי" - אך את המונולוגים הארוכים של הצעיר הצפוני נגד חבריו כדאי לקחת עם תיבול אגרסיבי של ספק וביקורת בריאה. חוקרי ימ"ר לכיש ואנשי פרקליטות מחוז דרום מודעים לקורות החיים של העד, הסנגורים של הנאשמים מתייגים אותו כשקרן מניפולטיבי והוא עצמו העיד כי היה שותף לרצח סבח ולניסיון חיסול של עבריין בצפון הארץ. גיוסו דרש משאבים רבים - כסף, מאמץ וטרחה - אך מאמצי ימ"ר נגב לפענח את רצח סבח, עד המדינה טל קורקוס וגרושתו דבורה הירש היו זקוקים לביסוס ראייתי, וההסכם שהוביל לעדות הפך להיות הראיה המרכזית בתיק שהיה כבר עשיר בחומרי מודיעין - ולאחת העדויות הדרמטיות בשנים האחרונות.

עד המדינה החל את דרכו העבריינית בצפון. "גדלתי במשפחה נורמטיבית. הייתי גר בשכונה שחלק מהתושבים בה מתעסקים בפשיעה, אמל"ח וסמים. הצטרפתי לחלק מהאנשים האלה. עשיתי את כל הפשעים שאפשר". בבית המשפט התברר כי הוא הפך למודיע של המשטרה - החוקר שהיה איתו בקשר כונה על ידו "רובינזון" - עוד לפני גל הרציחות וגם בזמן שהם התרחשו. כך, באחד מניסיונות הרצח של סבח ניסו הוא ואריק איטל (המואשם בשני מעשי רצח, י"י) להטמין לו מטען מתחת למכוניתו, אך הוא פשוט לא עבד כשלחצו על כפתור ההפעלה. הוא לקח את המטען, החביא אותו בנתניה וסיפר ל"רובינזון" על מטען שקשור לאנשים אחרים. "רציתי רק לבדוק מה המשטרה יודעת על הסיפור עם אלישע סבח", הסביר. לאחר הרצח, סיפר, התכוון לפגוש את יניב זגורי בחו"ל ופגש את החוקר בשדה התעופה. הוא שאל אם הוא קשור לחיסול, והעד השיב בשלילה.

זמן קצר לפני פתיחת המשפט, קיבלו עורכי הדין של החשודים מסמך ריענון, המתעד דברים חדשים שסיפר עד המדינה לפרקליטות, והרחבות הנוגעות לחקירות קודמות שלו. המילה "פרנסות", למשל, סימלה עבורו ועבור זגורי "רציחות", ומופיעה רק בריענון החקירה. עורכי הדין משה שרמן, דורון נוי ומשה יוחאי טענו בהתאם כי מדובר בדברים שהעד לא אמר במהלך חקירתו המרכזית במשטרה, "ונזכר" בהם רק בריענון.

במהלך עדותו, נחשף כי הסכם עד המדינה הראשון שנחתם איתו בוטל משום ששיקר לגבי ניסיון חיסול מור כהן בעכו. בעדותו הראשונה במשטרה, עוד לפני שחתם על ההסכם, סיפר העד לחוקריו כי מדובר באקדח שבו איטל חיסל את סבח, ושבו נעשה שימוש גם בניסיון החיסול בצפון - אך לא על ידו. לאחר מכן התברר למשטרה כי העד הוא זה שירה בכהן. ההסכם בוטל, ורק לאחר התייעצויות בפרקליטות הוחלט על חתימת הסכם נוסף שבו העד הודה שהוא זה שירה בכהן, ונשלח לעונש של 50 חודשי מאסר בפועל. הסנגורים בתיק ראו במקרה דוגמה נוספת לאי-אמינותו, וטענו כי הוא שיקר למשטרה גם לגבי זגורי, מיכאל מור ושאר הנאשמים. "אי אפשר להאמין לעד שכזה", הדגישו.

את יניב זגורי הכיר עד המדינה בכלא, שם שהו יחד תקופה ממושכת. הקשר בין השניים התהדק, והוא תיאר כיצד הציע עצמו לזגורי לכל משימה. אז הפכו גם אותן "פרנסות" בווטסאפ לקוד המוסכם ביניהם למעשי רצח. זגורי, על פי העדות, היה איש מתוחכם מאוד, "מניפולטיבי, מישהו שיכול להיות ראש המוסד". לדבריו, "ניבי לא פותח במלחמות עם ארגוני פשיעה אם אין לו אינטרס. הוא הלך לדבר עם בני שלמה כדי שלא יפגעו בי. הוא פוגע רק במי שמעיד נגדו".

מערכת היחסים ביניהם עלתה על שרטון לאחר רצח סבח וקורקוס. "אחרי מה שעשיתי בשביל ניבי, ולקחתי חלק ברצח של אלישע סבח וטל, הוא הרגיש מחויב לי. הייתי חייב לו כסף והוא לא ביקש. הייתי צריך רכב והוא דאג לי, אבל ברגע שהשתחררתי מהמעצר הוא נהיה חשדן מאוד. הוא התעניין בכל דבר מהמעצר, היה בינינו נתק. הוא ירד למחתרת, חשד שאני מקליט אותו", סיפר, "לפני המעצר ניבי היה עושה בשבילי הכול. אחרי המעצר הוא פחד, הוא ידע שאני מקליט אותו". באחד הדיונים פנה זגורי לעד וצעק לעברו "רוצח". הוא השיב בפשטות: "רצחתי בשבילך".

עד המדינה סיפר בהרחבה על מה שהתחולל בחדרי החקירות של ימ"ר נגב, תוך טענה שאנשי היחידה הפרו סיכומים איתו, ושחוקריה ניסו לתאם עמו גרסאות. "אי אפשר לסמוך עליהם", סיכם.

הקשר הראשוני שלו עם המשטרה החל לאחר שעדת מדינה נוספת בתיק, שהייתה מקורבת אליו, נעצרה, והוא הגיע לדיון שלה "כדי לרחרח". לדבריו, "רציתי לדבר עם מפקד הימ"ר והוא אמר לי 'אני אתפוס אותך בזמן שלי'. רציתי לדעת שלא מגייסים אותה כי ידעתי שהיא יודעת עליי סוד מאוד גדול".

מאוחר יותר, סיפר בעדותו כיצד נפתחה השיחה הראשונה שלו עם החוקרים: "מפקד הימ"ר, הסגן שלו ועוד מישהו ממחלק סוכנים אמרו לי שאני נמצא בבעיה ושיש לי כתב אישום רצח מוכן. או שאני אהיה עד מדינה או שהלך עלי על כל החיים. 'יודעים שאתה מעורב בעוד אירועים'. עשו עלי רושם שיש להם כבר כתב אישום ואם לא תפתח את הפה שלך אתה תלך לכתב אישום על רצח של טל קורקוס. ניסיתי לדלות מהם מידע. לא הצלחתי. לקראת סוף השיחה נתתי למפקד להבין שכן אני יודע דברים, אבל בוא נתחיל את התהליך קודם כל. הגעתי למפקד, התחלתי לדבר איתו. מסרתי לו שם של בן אדם אחד, שזה של אריק. לא רציתי למסור את השם של ניבי. פחדתי. לא מתאים לי להיות מסוכסך של ניבי אחרי כל מה שהוא ביקש ממני לעשות ואחרי כל מה שאמר לי לעשות. בסוף הבנתי שאין לי ברירה. שאני חייב לספר את כל התמונה המלאה כי אני מבין שאנשים לא מפגרים. נאלצתי למסור גם את השם של ניבי וככה התנהל המו"מ. את מיכאל לא רציתי למסור בהתחלה. מסרתי אותו רק אחר כך".

לדבריו, המשטרה הפרה הבטחות רבות שניתנו לו, ואחד החוקרים אף ניסה לתאם עדויות בינו לבין עד מדינה אחר בתיק. השופטים נדהמו. "פחדתי לשתף איתם פעולה כי לא סמכתי עליהם, ובסוף, בגלל שאני מעורב ברצח של עד מדינה ועד תביעה בסוף ירשיעו אותי וגם את הנאשמים. שאלתי אם הכל מוקלט ואם זה יכול לשמש נגדי. פחדתי. דאגתי כל חקירה לשאול את זה. חששתי. כל מי שהולך עם היחידה הזאת הפקירו אותו. פחדתי שהם השתמשו במה שאני אגיד להם גם כנגדי וגם כנגד אחרים".

בעדותו תיאר כיצד בשנת 2018, לאחר שכבר חתם על הסכם וסיים את החקירות בעניינו, הוא נקרא לחקירה נוספת בימ"ר באשר לפרשת רצח אחרת. "מכניסים אותי לחדר חקירות ואחד החוקרים אומר לי 'אני עושה איתך משהו שלא עשיתי מעולם - חקירה יבשה". העד סיפר כי החוקר לקח דף שבו הראה לו חקירה של אדם אחר (עד מדינה). "הוא הראה לי בדיוק מה הוא אמר. אמרתי לו 'זה לא נכון, אני לא מתיישר עם עדות של אף אחד אחר'. לא הסכמתי להגיד מה שעד המדינה אמר". לאחר מכן סיפר בבית המשפט: "כשסיימתי את המפגש איתו הרגשתי משהו לא תקין. סיפרתי לאחראים. באותו ערב ישבתי עם הפרקליטות והם אמרו לי 'תשמע, אם אתה לא מספר כל מה שהיה עכשיו זה הפרת הסכם'. מבחינתי ישבתי איתם והם היו במקרה בימ"ר, ואמרו לי שצריך ללכת למח"ש עם זה. אחרי חודשיים שלפו אותי מהבית סוהר. סיפרתי בחקירה כל מה שהיה עם אותו חוקר. אמרתי להם שכל מה שהעד השני אמר, מבחינתי אני לא אמרתי את זה". בדיון התברר כי אכן הוגשה תלונה למח"ש, אך התיק נסגר לשטענות השוטר התקבלו.

בשבוע שעבר, כששרמן, עורך דינו של זגורי, החל בחקירה הנגדית, ניסה העד להסביר מה הביא אותו לחתום על ההסכם, ומה באמת הוא חושב על חוקרי המשטרה שנטשו אותו, כהגדרתו. "עשיתי הכל בלחץ. השיקול דעת שלי היה לא טוב. עשיתי הרבה טעויות, אבל הייתי חי תחת איום. אם אתה לא הולך איתם אז אתה מבין שאתה הולך מאסר עולם אחד לפחות… אתה מאוים, חד-משמעי. אז עשיתי טעויות. אתה גם לא סומך על היחידה הזאת. אתה גם יודע שהם יפקירו אותך. הם לא עומדים במילים האלה, וכשהוא שואל אותי 'אתה סומך על דורון', אז אני לא סומך על דורון. כשבן אדם אומר לך אני אהיה איתך כל החיים ואז לא עונה לך לטלפון".

אלישע סבח היה זה שהביא להרשעתו של אדם איטל, אחיו של אריק, ברצח הכפול של איתן אזימאילוב ורולסאן קובייב בפיצוציה בבאר שבע. סבח היה חתנו של רועי תשובה, חברו של המורשע. במשטרה טענו כי תשובה ידע על הרצח הכפול, וכי איטל רצח אותו כדי שלא ידבר, אך לא הצליחו לפענח את הרצח. אז הגיעה הנקמה. סבח הצליח להגיע לעד שראה את הרצח בפיצוציה, ואיטל נשלח למאסר עולם. עד המדינה סיפר על ההכנות לרצח, הניסיונות שכשלו ועל המעשה עצמו, הודה כי הוא סייע לרצח והדגיש כי איטל הוא זה שלחץ על ההדק. לדבריו, זגורי שלח אליו את אריק איטל כדי שיחסלו יחד את סבח, וכל הזמן שאל בשיחות איתו מתי זה יתבצע.

"נסענו יותר מעשר פעמים עם הקאיה של אריק עם אקדח בתוך גרב, עם כפפות… אריק נהג בדרך כלל… לחנות של אלישע יש חניה צמודה. הוא היה עובד על המזנון עד 10 בלילה בדרך כלל, ואז היה הולך להונדה אקורד הכחולה שלו. היינו מגיעים ומחכים שאלישע ייצא מהרכב כדי שנוכל להרוג אותו במקום שאפשר לברוח בלי להסתבך. פעם הוא יצא מוקדם ועקבנו אחריו לכיוון הבית שלו. אריק כבר יצא מהרכב, דרך את האקדח, שם עליו את הקפוצ'ון… כמעט הגענו עד אליו עם אקדח אבל אז עבר אופנוע של יס"מ ושיבש לנו", סיפר. הניסיון השני, לדבריו, היה עם מטען חבלה שלא עבד. "הייתה לי לבנת חבלה צה"לית שהחזקתי בארון חשמל ליד הבית של שמעון שרביט, 550 גרם. הוצאתי משם חלק של כ-300 גרם. נסענו לנתניה לחניון, איפה שהרכב של אלישע… חסמנו עם הרכב שלנו את הקשר עין של אלישע מהחנות כדי שנוכל לשים את המטען. אריק הצמיד את המטען לרכב וחיכינו יחד שאלישע יעלה לרכב. באותו יום זה התעכב מאוד ואני חששתי שהבטריה של המטען תיגמר. בסוף אלישע הגיע ונסענו אחריו. אני לוחץ ולוחץ, ושום דבר לא קורה. המטען לא עבד. אחרי זה הלכנו לרכב שלו, פירקנו את המטען שלא יישאר, כדי שלא תתגלה המזימה לפגוע בו. הסתרנו את המטען כדקה נסיעה ממנו, בשיחים ליד איזה בסיס צבאי".

באותה עדות סיפר כי מסר את המטען למשטרה דרך אותו "רובינזון". לדבריו, "כשסיימתי את המאסר האחרון שלי אמרתי לעצמי שאני לא אהיה יותר פראייר. נמאס לי לשבת סתם. היו לי כמה סכסוכים בצפון אז אמרתי שאני אפתור אותם, אבל מתחת לאף של המשטרה. לכן יצרתי קשר עם המפעיל מיאחב"ל, ואמרתי לו שיש לי מטען שאני יכול להסגיר לו. המטרה הייתה גם כדי לדעת אם למשטרה יש איזה מידע על הקשר של זגורי למטען הזה שהכנו לסבח. לכן, בסופו של דבר מי שנהנה מזה שהייתי מודיע בקטע הזה הוא ניבי זגורי. אמרתי למפעיל שהמטען שייך לאב ובנו, אבל הוא דרש שמות, אז מסרתי לו שם שם שקרי".

העד שיחזר את הבוקר שלפני רצח סבח, וטען כי שוחח עם זגורי ואמר לו: "היום זה יקרה, חאלס". אחרי השיחה הוא נפגש עם איטל. "הלכתי משם לגשר ההלכה בתל אביב. אריק חיכה לי שם ונסענו עם הרכב שלו לנתניה. עשינו שני סיבובים סביב העסק של אלישע, זיהינו אותו עומד על הפס של האוכל. אריק התארגן עם החם-צוואר, הקפוצ'ון, האקדח. הוא ירד וקבענו שאני עובר את הרמזור ומחכה לו, והוא הולך לעסק של אלישע. יצאתי לראות את הרצח. אחרי הירי אריק בא לאוטו. שאלתי אותו: 'קיבל בראש?' אמר לי 'לא', אבל קיבל חמש כדורים', ונסענו משם".

לדברי העד, זגורי אסף מודיעין גם על לירז תשובה, בתו של סבח. הוא סיפר כי זגורי רצה לרצוח אותה ולסחור בגופתה - משא ומתן בתמורה לשחרור איטל. בשלב זה הנאשמים צחקו וטענו כי העד הוזה, אך הוא המשיך. "על לירז תשובה ניבי אמר: 'חבל לבזבז עליה כדור'. (צריך) להעיף את הראש שלה עם שברייה ולנהל משא ומתן על אדם איטל'. ניבי הבין שבהלוויה של אלישע סבח היא אמרה שתהרוג את הילדות שלו ותיתן לו לשבת שבעה, וזה עצבן אותו. הוא חשב שלירז מגבשת את כל העדים ומממנת אותם. בגלל זה הוא היה 'עמוס' עליה".

בתחילת דרכו העבריינית טען עד המדינה שהיה קשור למיכאל מור, שנאשם בתיק זה בהעברת המטען לעד לצורך חיסול קורקוס. בחקירותיו ובעדותו נראה העד כמנסה לגמד את חלקו של מור בניסיונות הרצח, וטען כי מור אמר לו כמה פעמים "מה לך ולזה?". בניגוד לשאר הנאשמים בתיק, הוא חזר ואמר כי מור אינו קשור לרציחות האמורות, אלא רק סיפק את המטען וידע למה הוא מיועד. "מכירים אותו. מכבדים אותו בעולם הפשע", סיפר על מור, הכינוי שלו היה 'השמן'. כשהשתחררתי מהכלא מהמאסר האחרון ב-2016, בן עזריה לקח אותי למיכאל הביתה להכיר אותו. לא הכרתי את מיכאל חוץ מבשם. בחודש וחצי הראשון היינו נפגשים כל כמה ימים. ההרגשה שלי שהייתי קרוב אליו והיינו נפגשים כל יום והיינו מדברים הרבה. המפגשים היו מתקיימים בבית שלו, מתחת לבית שלו ובפגישות ברחובות, שם היינו מסתובבים באזור המרכז".

העד סיפר כי הוא הצטרף למור בזמן שלאחרון היה סכסוך עם שמוליק הרוש, עבריין אחר בצפון, סכסוך שהחל בעקבות כעסו של מור על הרוש על כך ש"הביא את הערבים לנהריה". לדבריו, "הסכסוך של מור הפך גם לבעיה שלי. יצאנו לסיורים משותפים עם אחרים שבהם הוא חיפש אנשים לירות בהם, לזרוק להם רימונים, לשים להם מטענים. עושים את זה על דעת עצמנו בלי שאף אחד ישלח אותנו".

עד המדינה טען שכלל לא רצה לדבר על מור בחקירותיו. "אני ב-3.9 צחקתי עם מפקד הימ"ר ואמרתי לו במפורש בצחוק שאני אביא עוד ראש ארגון פשע. תביא לי 800 אלף. לא באמת התכוונתי… לא רציתי למסור את מיכאל ולהפליל אותו. ניהלתי איתו מו"מ, אבל לא על כסף". בעדות מיום אחר, הסביר העד למה לא סיפר על מעורבותו של מור מלכתחילה: "לא סיפרתי על מיכאל שהוא הביא לי את המטען. אמרתי להם 'היה לי'. כשהשמיעו לי את השיחות מהאזנות בבית של מיכאל, אמרתי להם 'תנו לי לחשוב, אני אגיד לכם אחר כך'. אמרתי להם שזה לא קשור לאירוע של טל, שיקרתי אותם. במו"מ שלי עשיתי כמה טעויות מול המשטרה. לא כי רציתי לשקר אותם, כי לא סמכתי עליהם".

לדברי עו"ד שרמן, "מדובר בעד מדינה מניפולטיבי, קומבינטור ואינטליגנטי. כל המרכיבים הללו גורמים לו לשקר מעל דוכן העדים. הוא לא מביא חיזוקים וסיועים לעדויות שלו, אלא הפרקליטות מנסה לחפש חיזוקים וסיועים שלא קיימים. מדובר בכתב אישום שהוא בושה לאינטליגנציה". בשיחה עם וואלה! NEWS, הוסיפו עורכי הדין נוי, יהלי שפרלינג ועדן נחום כי "ההסכם עם העד ממחיש את הקלות הבלתי נסבלת שבה המשטרה מוציאה לחופשי, על גבו של הציבור, אדם שביצע שני מעשה רצח בתמורה להפללת דמויות שהמשטרה 'חפצה ביקרן'. העובדה שהמשטרה הייתה מודעת היטב לשקריו ולמרות זאת הסכימה לעמוד מאחורי ההסכם איתו מדאיגה מאוד וצריכה להדיר שינה מכל אזרח במדינה". עו"ד יוחאי, המייצג את אריק איטל, הדגיש כי "מדובר בעד שלא ניתן להאמין למשפט אחד שיוצא מפיו. יתרה מזו, אין לו כל בעיה להשליך פשעים שהוא ביצע בעצמו על אנשים חפים מפשע".