עבור מי שמצהיר השכם והערב שהוא אינו חפץ במלחמה עם איראן, או בכלל להיות להיות השוטר במזרח התיכון, החלטתו של דונלד טראמפ לחסל את קאסם סולימאני היא בדיוק הדרך לשם. מעטים במערב מצרים על לכתו של האיש שעיצב במידה רבה את מדיניות החוץ של איראן ב-20 השנים האחרונות. הוא סומן מזמן כמטרה לחיסול, או סיכול ממוקד בעגה הישראלית, ולפי דיווחים שונים ארצות הברית, תחת ממשל אובמה, מנעה מהמוסד לסגור עמו חשבון במקביל לחיסול רמטכ"ל חיזבאללה עימאד מורניה ב-2008.
שנה קודם לכן, תחת ממשל בוש הבן, צבא ארצות הברית חס על השיירה של סולימאני בעיראק. כפי שהביע זאת בשנה שעברה מפקד הכוחות דאז סטנלי מקריסטל, ארצות הברית ובעלות בריתה הצטערו על כך עוד שנים רבות. חיסולו ביממה האחרונה, הוא ככל הנראה המהלך הדרמטי ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון מאז הפלישה לעיראק ב-2003.
לסולימאני היה דם רב על הידיים. של אמריקנים, של עיראקים, סורים, ישראלים, לבנונים ואחרים. אבל החיסול שלו הוא עליית מדרגה מכוונת של ארצות הברית, אחרי חודשים של הבלגה על שורת מתקפות והתגרויות איראניות. טראמפ לקח את היוזמה כשאישר להתנקש בחייו עם הגעתו לבגדאד מסוריה או מלבנון, אך הוא לא התרחק מעימות עם איראן, אלא רק התקרב.
בהשתלשלות אירועים המזכירה את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נראה שכל צד נגרר אחרי משנהו ואינו עוצר את כדור השלג אף שאין לו עניין בעימות צבאי. נדרשה שנה שלמה של איומים איראנים, מאז הפרישה מהסכם הגרעין, כדי שאלו יהפכו למעשים. מאז מאי, הותקפו ונתפסו מכליות נפט, הופל מל"ט אמריקני, הותקפו מתקני נפט בערב הסעודית ושוגרו רקטות לעבר בסיסים אמריקניים בעיראק.
טראמפ היה זה שנותר עם האיומים, ונימק את חוסר תגובתו הנראית לעין (מאחורי הקלעים היו פעולות סייבר אמריקניות) בכך שאיש לא נהרג ולכן אין טעם במהלומה חזקה. המשוואה שהציב לעצמו עמדה למבחן לפני שבוע, ובתור מי שדוגל לעשות את ההיפך מקודמו אובמה בכל תחום אפשרי, נאלץ טראמפ לעמוד בקו האדום שקבע לעצמו.
ספק אם אי פעם נדע מה הייתה כוונת המיליציה גדודי חיזבאללה בעת ששיגרה עשרות רקטות לעבר בסיס באזור כרכוכ. עד אותה תקיפה מסיבית ביום שישי שעבר, שיגורי הרקטות לעבר יעדים אמריקניים הסתיימו ללא נפגעים או נזק. לפני שבוע זה השתנה, כשאזרח אמריקני, העובד עם צבא ארצות הברית, נהרג. עוד כמה אמריקנים ועיראקים נפצעו, וממשל טראמפ גמר אומר להפגין שרירים בפני איראן ובעלי בריתה.
אף אחד לא ימצמץ ראשון
התקיפה האווירית הנרחבת ביום ראשון נגד יעדים של גדודי חיזבאללה בעיראק ובסוריה הסתיימה עם 25 הרוגים ועשרות פצועים. בכירים במיליציה נהרגו, וארצות הברית אמרה שיכולותיה המבצעיות נפגעו משמעותית.
כאן טמונה הסכנה. אף אחד לא מוכן להיות זה שימצמץ ראשון, ומיד התבשלה התגובה של איראן, לכאורה ספונטנית של אזרחים עיראקים. למעשה אלו היו פעילי ותומכי המיליציות, שהסתערו במפתיע על השגרירות האמריקנית בבגדאד. במראות שהדהדו את אירועי ההשתלטות על השגרירות האמריקנית בטהראן אחרי המהפכה ב-1979, וגם את אלו של בנגאזי ב-2012, הם פרצו לכניסה למתחם, העלו חלק ממנו באש וריססו, כתובות גרפיטי. כוחות הביטחון נתנו להם להוציא קיטור והאירוע הסתיים ללא נפגעים אמריקנים - השגריר לא היה נוכח בשל חופשת חג המולד - אבל הכבוד האמריקני נפגע. טראמפ הבטיח לגבות מחיר כבד מאיראן, ו-750 נחתים נשלחו לעבות את המקום.
איש כנראה לא ציפה שהאירוע יהיה דווקא זה שישמש עילה לחיסול סולימאני, כולל הוא עצמו. אחרת הוא לא היה מגיע לנמל התעופה בבגדאד כפי שעשה שוב שוב בשנים האחרונות באין מפריע.
עתה המטוטלת שוב זזה לכיוון של איראן. המומה, מושפלת, עם תחושת נקמה ועדיין עם הגב לקיר בשל הסיבה שמלכתחילה הובילה אותה לנקוט פרובוקציות - הסנקציות - קשה לראות את טהראן מסתפקת בפעולה צנועה לא ישירה דרך אחת הפרוקסיז שלה. מצד שני, ככל שהנקמה תהיה מוצלחת, קרי עם הרוגים ונפגעים, כך ארצות הברית תצטרך להעלות את הרף המאוד גבוה שלה, וכן הלאה.
מלחמה בסגנון הפלישה לעיראק או לאפגניסטן היא קלושה ביותר, הן לאור חוסר רצונו של טראמפ בכל מה שכרוך אחרי הפלת המשטר והן היותה של איראן מטרה קשה בהרבה. ארצות הברית יכולה להכות בשטח איראן גם מבלי לשלוח כוחות, ובכך להימנע מחללים ומשקיעה חדשה בבוץ בשנת בחירות.
ואולם, גם אם התוצאה תהיה עימות מוגבל, בסופו של דבר זה לא מה שכיוון אליו המשורר. טראמפ סבר שמדיניות הלחץ המקסימלית שהפעיל על איראן אחרי הפרישה מהסכם הגרעין - טוב או לא טוב, היא מילאה אותו - יכריח אותה לשבת למשא ומתן חדש. זה לא קרה, ואין סיכוי סביר שזה יקרה, לפחות עד הבחירות בנובמבר שאחריהן מקווים באיראן לנשיא אחר.
אם בסופו של דבר עוד ארצות הברית תעזוב את עיראק, משאת לבם של סולימאני ובכירי המשטר, אז ייתכן שהחיסול אף השתלם לה. לרוב קל להיות חכמים בדיעבד, אך השלכותיהם וכדאיותם של חיסולים מתבהרות רק כעבור שנים.
