קצינת הנפגעים ששכלה את בנה רצה לראשות יד לבנים: "דניאל מגייס אותי"

ורדה פומרנץ לא נפרדת מהטלפון. "תנו לי עוד שתי דקות לכתוב עוד שלושה וואטספים", היא מבקשת בחיוך. הימים הם ימי בחירות. לא רק במדינה, גם בארגון יד לבנים. ואלוף משנה במיל' פומרנץ, לשעבר ראש מחלקת נפגעים בצה"ל ואמו של דניאל שנפל במבצע צוק איתן, מתמודדת לתפקיד ראשת הארגון. הבחירות לראשות אמורות להתקיים רק בינואר, אך בשבוע שעבר התקיים שלב ביניים בדרך אליהן - בחירות לוועד סניף רמת גן.

בדרך לקלפי שבכפר המכביה, ורדה עוצרת בקבר של בנה בכפר אז"ר, מרחק שתי דקות מבית המשפחה. "תראו מה הולך כאן, זה מקום מטורף, הזוי", היא מצביעה לעבר קבר צבאי בודד ופורח, שלט וספסלים, הניצבים כולם ברחבה ריקה מול בית הכנסת ביישוב. "זאת הזולה של דניאל. אין כמעט סוף שבוע שאני לא פוגשת פה אנשים שאני מכירה, או לא מכירה. ביום שישי שעבר היו כאן אלף איש, עשו כאן מורל, הצופים שדניאל היה בהם, זה לא להאמין מה הולך פה".

חלקת הקבר של דניאל אכן ייחודית, והיא עדות לעוד אחד מהמאבקים שניהלה פומרנץ בחייה. "אחרי שהבנו מה קרה, עוד לפני שהיה זיהוי סופי, אני כבר אמרתי - תקשיבו, הילד הזה יהיה קבור פה, בנחלת אבותיו. אבל מה - אין בית קברות בכפר אז"ר", היא מסבירה. "ההורים שלי שהתיישבו פה והשכנים שלהם כנראה חשבו שהם בני אלמוות. כשאמרו לי 'אי אפשר, צריך אישור שימוש חורג בקרקע', אמרתי להם - 'אין דבר כזה אי אפשר'".

סביב הקבר היא נזכרת בהתרחשויות שהובילו להחלטה לרוץ בבחירות. "היינו בהודו, אבי ואני, במסגרת משלחת של לוחמים ללא גבולות - הם הוציאו משלחת על שמו של דניאל שעזרה שם בכפרים", משחזרת פומרנץ. "יום אחד אני מתחילה לקבל קצת ווטסאפים שיש בחירות ליד לבנים וכמה אנשים התחילו ללחוץ עליי, שאני חייבת לעשות את זה. בהודו הייאוש יותר נוח וגם אפשר לקבל החלטות 'לא עד הסוף' אז אמרתי - גברת פומרנץ, שנסי מותניים, זו משימה שאין חשובה ממנה, ואת הולכת לעשות הכי טוב שאת יודעת, לטובת המשפחות השכולות. כבר עשית בעבר, והנה דניאל מחזיר אותך להתגייס עוד פעם".

דצמבר 1948. מכתב למערכת עיתון שכתבה אם שכולה ממלחמת העצמאות ונשא את השם "יד לבנים" הוביל להקמת המוסד שינציח את נופלי מלחמות ישראל ויגיש תמיכה למשפחותיהם. תקציבו של הארגון היום נסמך על דמי חבר, סבסוד ממשרד הביטחון ותרומות.

יושב ראש הארגון הוא תפקיד התנדבותי וב-20 השנים האחרונות החזיק בו אלי בן-שם, קבלן בניין שבנו קובי נפל באסון המסוקים בשנת 97'. בתקופתו של בן-שם אחים ואחיות שכולים צורפן לארגון והוא רשם הישגים והטבות למשפחות, בין היתר הקשורים בגמלה המשולמת להם.

אבל גם בקרב המשפחות השכולות יש דיבורים ומחנות וכך עלו גם מתחים בתוך הארגון. אחת הדוגמאות האחרונות שעלו לכותרות הייתה המניעה מהורים שכולים, חברי העמותה "אור למשפחות", להופיע בטקס יום העצמאות ה-70 למדינה. לטענת ההורים המאוכזבים, המניעה היא תוצאת התערבות של בן-שם.

פומרנץ מודה ליו"ר הארגון המכהן על הישגיו, אבל לדעתה הגיע הזמן לחדש את ההנהגה. "אני נבוכה שאני צריכה לומר שארגון כזה קדוש, שאף אחד מהחברים בו לא רצה להיות חבר בו בכלל, הוא ארגון שמתנהל כבר 20 שנה עם אותה הנהגה", היא אומרת. "זה לא כל כך נראה לי. צריך להכניס רוח חדשה. זה אך טבעי שזה ייעשה".

בהזדמנות אחרת היא חוזרת על מצע קונקרטי יותר: הצורך בשקיפות, בבחינת סדרי עדיפויות, בצורך להיות מעודכנים, נגישים יותר ומחוברים יותר לשטח. מטעם בן-שם נמסר: "מברך על כל התמודדות הגונה להנהגת הארגון".

מתחת לפני השטח נראה כי הריצה של פומרנץ מול בן-שם משקפת מתיחות מסוימת בין "דורות של שכול". זה של מלחמות ישראל ואסון המסוקים שאירע בסוף שנות ה-90 לעומת "הדור החדש" שנולד בעיקר בעקבות המערכות האחרונות בעזה.

בנה הצעיר של ורדה, סמ"ר דניאל פומרנץ, נפל באסון הנגמ"ש בשג'אעיה במהלך מבצע צוק איתן. בן 21 היה בנפלו. בין היתר, המשפחה זכורה בציבור בגלל פרסום הקלטת השיחה האחרונה והמצמררת של ורדה עם בנה, לפני הכניסה לרצועה והמכתב האחרון שהותיר דניאל שבו הוא מבקש שאם יקרה לו משהו יידעו כי הוא נפל גאה ושמח. היום, מכל פינה בסביבתו של דניאל נתקלים במדבקות שהדביקו משפחתו, חבריו וחברותיו הרבים שנושאות את הכיתוב: "זוכרים אותך שמח".

פליירים, טלפונים, לחיצות יד, גם צביטה ללחי תינוק תהיה שם. אם זה מזכיר לכם קמפיין בחירות לכל דבר, אינכם טועים. האישה הראשונה שרצה לתפקיד מול היו"ר הוותיק. פוליטיקה של השכול. פומרנץ תוכל להשתתף בבחירות לראשות הארגון גם מבלי להיבחר לוועד הסניף ברמת גן, אולם זהו מבחן כוח מעניין.

בהתחלה, המפגש עם האנשים בסביבת הקלפי אינה מאירת פנים, ואחת מחברות הסניף נמנעת מלהביע בה תמיכה לעיני המצלמה. אך בהמשך נרשמת התרגשות כשמגיעה דמות מוכרת לבחור ולהביע בה תמיכה נחרצת: פרופ' אסא כשר, אחד ממחברי הקוד האתי של צה"ל ואביו של יהורז.

ליווינו את פומרנץ לקבר בנה ולקלפי. בנוסף, בשיחה אישית בסלון ביתה, היא סיפרה על החיים בלי בן הזקונים שלה, על השגרה היומיומית, על הדיסקית והטלפון שלו שהיא נושאת עמה תמיד, והציגה לראשונה את נשקו האישי שהוצא מן הנגמ"ש השרוף.