טראמפ אולי לא יודח, אך הכתם ייצרב במורשת שלו

אחרי חודשים רבים, ומהלילה באופן רשמי, השאלה היא מה המשמעות של הליך ההדחה נגד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, אם הוא לא יורשע בסופו של דבר. אין אדם המאמין ש-20 סנאטורים רפובליקנים ירימו את ידם בעד הדחת הנשיא הנהנה מתמיכה של יותר מ-90% ממצביעי המפלגה. האם מדובר בהערת שוליים בלבד, כזו הפוגעת באגו הרב של טראמפ או שמדובר במהלך המשנה את פני מערכת הבחירות השנה, אף שלא ברור לטובת מי.

עם זאת, לפני החישובים, לפני ההתייצבות האוטומטית של כל חבר קונגרס, כמעט לצד המפלגה שלו, ודווקא מכיוון שאנו חיים בזמנים ציניים להפליא, ייתכן שיש אפשרות נוספת. שהדמוקרטים, או חלקם לפחות, הלכו למהלך מסוכן, מהלך שלא ברור האם יחליש או יחזק את טראמפ, מהלך שלא יסתיים בהדחת הנשיא, כי הם היו חייבים. לא רק מבחינת מצביעיהם, או חלק מהמצביעים שלהם, שטענו שהלחצים שהפעיל טראמפ על אוקראינה כדי לחפור או להמציא לכלוך על יריבו העיקרי הם פסולים ומהווים הפרה של שבועת האמונים שלו, וכן שהוא שיבש את הליכי החקירה ובדיקת העובדות - מבחינתם הם. כמחוקקים האמונים על החוקה, על החקיקה, על הדמוקרטיה האמריקנית, לא נותרה להם בררה אלא להעמיד את הנשיא לדין.

מן הצד השני, יש גם מחוקקים רפובליקנים המאמינים שהם עושים את עבודתם הם בכך שהם מגנים על הנשיא מפני מה שהם רואים כרדיפה, ניסיון להדיח נשיא מכהן בדרך משפטית עקומה אחרי שלא הצליחו בקלפי, וחוששים מכוחו המאגי בבחירות הקרובות. כל מי שרוצה להשוות למתרחש בישראל מוזמן, בהתאם להשקפתו. יש קווי דמיון באמת מדהימים, עד וכולל הרטוריקה הזהה, מצד מחוקקים, פרשנים, רשתות חברתיות, כשההשוואות הן בהתאם להיסטוריה השונה. מחוקק רפובליקני אחד היווה את הליך הדחת טראמפ למתקפה על פרל הרבור, אחר למשפטו של ישו הנוצרי.

הלילה הפך טראמפ לנשיא השלישי בלבד שבית הנבחרים המליץ על הדחתו. הערכה ראשונה היא שהוא לא יהיה האחרון. כלי הנשק הזה ישמש בעתיד רפובליקנים מתוסכלים, כשארצות הברית הופכת יותר ויותר מקוטבת פוליטית, כשהדור של "האנשים החכמים" שידעו ויכלו להגיע לפשרות החוצות את הקווים המפלגתיים הלך לעולמו או פרש.

בשני המקרים הקודמים, הליך ההדחה וההינצלות בעור שיניו הם הדבר המרכזי ביותר הזכור מנשיאותו של אנדרו ג'ונסון. גם מנשיאותו של ביל קלינטון, העולם וארצות הברית זוכרים את המשפט "לא היו לי יחסי מין עם האישה הזו, מיס לוינסקי", השמלה הכחולה והשאר. זה יופיע בכל ביוגרפיה, בכל סיכום נשיאות. זה הצל שיעיב תמיד על הקריירה שלו ועל של אשתו הילרי, שעמדה לצדו, מטאפורית ומעשית. ומעתה גם טראמפ ברשימה הזו, המצומצמת, האקסקלוסיבית והמביכה. בית המחוקקים של ארצו שלו מצא אותו אשם בסעיפים חמורים והמליץ על הדחתו.

בשלב הבא אמנם ייערך משפט בסנאט, עם תובע - מטעם בית הנבחרים הדמוקרטי, ועדים, והסנאט בסופו של דבר יצביע - ותוצאות ההצבעה ברורות. אבל הרי משפטו של הנשיא טראמפ לא ייערך רק בגבעת הקפיטול, הוא ייערך בזירה הציבורית. הוא יועבר בטלוויזיה בשידור חי, בציוצים בטוויטר, ברשתות החברתיות, בוויכוחים בציבור - והוא ייערך בשנת בחירות, כשמסע הבחירות כבר מתנהל במלוא עוזו וארסיותו.

אין לאיש אשליה שהמשפט בסנאט ייערך כמשפט שבו מנסים להגיע לחקר האמת, לברר מה אכן אירע. מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הודיע שהוא מתואם עם הבית הלבן, דבר מאד לא מפתיע. הוא יסרב להביא עדים נוספים מחשש שהם יזיקו לנשיא, כמו למשל היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון או ראש מטה הבית הלבן מייק מלבאני, שהדמוקרטים מבקשים שיעידו. והשיטה האמריקנית היא שהשולט בבית הנבחרים יכול במידה רבה מאוד להכתיב אתסדר היום והאירועים - וכך עשו הדמוקרטים - אבל כך גם בעל הרוב בסנאט. ואלה הרפובליקנים.

יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי הדמוקרטית, היא אחת הפוליטיקאיות המשופשפות והמיומנות ביותר בעולם, שהנשיא טראמפ העליב אותה אישית, יכולה לא להגיש מיד את ההליך לסנאט. היא לא חייבת. ההליך יכול לשמש שוט עד שתגיע לסיכומים עם הסנאט על הליך המשפט.

וכשהמשפט בסנאט יתחיל, האינטרס של שני הצדדים הוא מורכב. מקונל רוצה הליך מהיר וקצר. הוא לא רוצה הליך ארוך שמי יודע מה יתגלה בו, לאן תיטה דעת הקהל. טראמפ, מצד שני, משוכנע בצדקתו ושזהו הליך לא צודק המיועד להפיל נשיא מכהן, רוצה הליך ארוך. הוא רוצה להתמודד עם ההאשמות ולהפריך אותן ולהלהיב את בסיס תומכיו הנאמן לקראת נובמבר 2020.

יש שיקול נוסף. משפט ארוך כובל לסנאט את כל הסנאטורים, כלומר את יריביו הפוטנציאליים של טראמפ בנבומבר - הסנאטורים אליזבת וורן וברנדי סנדרס - מונע מהם לערוך עצרות בחירות, להגיע בקביעות למדינות המפתח. בעצם משאיר את השטח פנוי לגמרי לטראמפ.

סקרי דעת קהל מראים שהציבור באמריקה חצוי באשר להליך ההדחה. כמעט כל הדמוקרטים בעד, הרפובליקנים נגד. הקולות הצפים, המתנדנדים חלוקים כמעט שווה בשווה בעניין.

בסופו של דבר, אם מסיבות פוליטיות, הזדהות שבטית, פייק ניוז, הסתה ושנאה ועוד, גורלו של הנשיא טראמפ לא יוכרע בסנאט. האמריקנים יאמרו את דברם בראשית נובמבר ואם הוא ראוי לארבע שנים נוספות בבית הלבן. וכן, בהחלט ייתכן שיהיו רבים מאד שיבואו ויאמרו שאולי הוא עשה דברים רעים, בתחומים מסוימים, אבל הוא נשיא מעולה. ואחרים יבואו ויאמרו שהדברים המיוחסים לו לא מגיעים לרף המצדיק את ההליך הכה קיצוני של הדחה. ואחרים יאמרו שמדובר ברדיפה לא מוצדקת, שימוש לרעה בכוח - אבל לא של טראמפ אלא של יריביו הדמוקרטים. יאמרו זה משפט מכשפות, כפי שטראמפ אומר זאת בעצמו.

הליך ההדחה יקטב עוד יותר את החברה ואת הפוליטיקה האמריקנית. זה לא יסתיים עם תום עידן טראמפ, ולא משנה מתי הוא יתרחש. אנו נראה זאת בהליכי ההדחה הבאים ובפעמים הבאות שיובא נניח שם חדש כמועמד לבית המשפט העליון. זה הדבר הברור מכול, וזו אולי התוצאה הבעייתית ביותר של העמדתו של הנשיא דונלד טראמפ למשפט הדחה.