המשבר הפוליטי הנוכחי נולד ביולי 2018. התנהל אז ויכוח סוער בין המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, לבין שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן סביב נוסח חוק הגיוס, החוק שמעניק פטור משירות בצה"ל לחרדים שלומדים תורה, וקובע יעדי גיוס לחרדים מידי שנה. הפוליטיקאים החרדים הסכימו לאמץ את החוק של משרד הביטחון כמעט כמו שהוא. הייתה להם בקשה לערוך בו שינוי אחד משמעותי: להעביר את יעדי הגיוס מנוסח החוק לתקנות או להחלטת ממשלה, כך שיהיו יותר גמישים.
אם צה"ל לא יעמוד ביעדים, הם הסבירו בשיחות סגורות, יהיה אפשר לעשות בהם שינוי כדי שלא יגרור סנקציות כלכליות על הישיבות. ליברמן לא הסכים, התנגד והודיע שלא יקום ולא יהיה. במשך חודשים התנהל הוויכוח עד לפיזורה של הכנסת. הוכרזו בחירות, שוב בחירות - ואולי בקרוב שוב בחירות. חוק הגיוס לא היה הסיפור כולו, בדרך התווספו סוגיות נוספות במחלוקת (חוק הגיור, פתיחת מרכולים בשבת, למשל), כתבי אישום נגד ראש ממשלה ועוד, אבל שם הכול התחיל.
לפי החוק, חרדי בצה"ל הוא נער שלמד לפחות שנתיים בין הגילאים 14-18 במוסד חרדי. האבסורד הגדול בהגדרה הזו היה שגם נערים שיצאו בשאלה וניהלו אורח חיים חילוני לחלוטין, נספרו כחרדים. מדוע? כי בעבר היו חרדים והתחנכו במוסד חרדי. עד לאחרונה, צה"ל היה שואב את נתון המתגייסים החרדים בהתבסס על נתוני משרד החינוך ובהתבסס על בדיקות פרטניות מול מתגייסים שפרטיהם לא הופיעו במשרד החינוך אבל אומתו כחרדים בצורה פרטנית על ידי צה"ל. בצבא היו מחברים את המספרים יחד ומציגים באופן רשמי את מספר המתגייסים, בכל שנה מחדש.
ב-2018, חלה ירידה דרמטית במספר המתגייסים. צה"ל נמנע עד כה לפרסם את הנתון הרשמי אבל לפי מידע פנימי בצה"ל, הירידה היא ב-20% לעומת השנה הקודמת. כדי להתמודד עם ביקורת צפויה, החליט גורם בצה"ל האחראי על גיוס חרדים לשנות את שיטת הספירה ולחשב את מספר המתגייסים החרדים על בסיס נתונים של משרד החינוך בלבד. בכך הוא יצר מצב שהנתונים שהוצגו בשנים קודמות הם לכאורה "מזויפים".
בצה"ל הודיעו שאלוף במיל' יבדוק את הטענות, אבל האמת לאמיתה, שלא מדברים עליה, היא שהבעיה העיקרית שהובילה למשבר הנוכחי וללחץ הגדול על הצבא היא בכלל פוליטית.
מה היה קורה אם ליצמן היה מנסח את חוק הגיוס?
האם יותר חרדים היו מתגייסים לצה"ל אם יעדי הגיוס היו בחוק או בתקנות? האם יותר חרדים יתגייסו אם יאיר לפיד היה מנסח את חוק הגיוס או פחות חרדים יתגייסו אם יעקב ליצמן היה מנסח את החוק? לא. סביר להניח שההפך הוא הנכון.
ליבת הבעיה, שהובילה את אנשי הצבא לשחק בנתונים, היא ההשפעה הפוליטית ארוכת השנים עליו להעלות את אחוז גיוס החרדים, וזאת מבלי להתחשב בהם או באופי הייחודי של החברה החרדית. צורת העבודה שהשתרשה, ובמסגרתה פוליטיקאים בודקים מחדש את מספר החרדים שמתגייסים לצבא בכל שנה, הוכחה כלא יעילה, ואולי אף מזיקה.
כאשר אפשרו לתהליך גיוס החרדים לצבא להיות תהליך טבעי, והפוליטיקאים עמדו מהצד, המספרים דיברו בעד עצמם. השאלה שהמחוקקים צריכים לשאול את עצמם היא האם רוצים להגביר את שילוב החרדים בחברה הישראלית. אם זו אכן המטרה, יש לאפשר לצעירים חרדים להשתלב יותר בשוק התעסוקה. זיופים כן או לא, זו אינה השאלה, אלא מדוע צה"ל שותף מלא לבלוף הגיוס של הפוליטיקאים? האמת היא, שהוא כבר מזמן כבר היה צריך לחשוף אותו.