הפרשי שכר גבוהים וויתור על טיפול רפואי: הפערים בין המרכז לפריפריה

כמעט חמישית מתושבי הפריפריה ויתרו על טיפול רפואי מסיבות כלכליות, לעומת 6% בלבד מתושבי המרכז - כך עולה מדוח פני החברה הנוכחי שפרסמה היום (רביעי) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במסגרת סדרת דוחות המציגה היבטים חברתיים של האוכלוסייה בישראל. עוד עולה מהנתונים כי ביישובים מרכזיים מאוד שיעור המיטות במוסדות לאשפוז כללי היה גבוה פי שבעה מהשיעור ביישובים פריפריאליים מאוד (2.9 לעומת 0.4 לאלף תושבים, בהתאמה).

השנה התמקד הדוח בהבדלים ובפערים בין אוכלוסיות שונות במרכז ובפריפריה לפי רמת הפריפריאליות של הרשויות המקומיות בישראל. אוכלוסיית ישראל מוצגת על בסיס נתוני 2017-2016 בהיבטים שונים, בהם מאפיינים דמוגרפיים, רווחת האוכלוסייה, רמת חיים, תעסוקה, בריאות, שירותי רווחה, ביטחון אישי, פשיעה ומשפט, חינוך והשכלה, תחבורה ותאונות דרכים, סביבה ועמדות בנושאים שונים.

במשק בית יהודי בישוב פריפריאלי מאוד ההכנסה החודשית היא 18,662 שקל, בעוד שהכנסתה של משפחה יהודית במרכז היא 23,036 שקל. כשמדובר בהוצאה החודשית, הרי שהפערים מצטמצמים מאוד - משפחה בפריפריה מוציאה 15,132 שקל לחודש, בעוד משפחה במרכז מוציאה מדי חודש 17,204 שקל. כלומר, מדי חודש למשפחה יהודית במרכז נשארים 2,302 שקל יותר מאשר למשפחה יהודית בפריפריה.

בהשוואה לנתונים הנוגעים למשפחות הערביות, עולים פערים עצומים. הכנסה כספית של משפחה ערבית בפריפריה עומדת על 10,154 שקל ברוטו לחודש, ואילו הוצאתה מדי חודש עומדת על 12,593. כלומר, מדי חודש, ההוצאות של משפחה כזאת גדולות ב-2,439 מהכנסותיה. כשבוחנים את הנתון לגבי משפחה ערבית שמתגוררת במרכז, רואים שכאן המצב שונה מאשר בחברה היהודית: הכנסתה של משפחה ערבית במרכז אף נמוך יותר מזו שבפריפריה: רק 9,939 שקל. הוצאתה החודשית היא 12,617 שקל. כלומר, מדי חודש הוצאותיה עולות על הכנסותיה ב-2,698 שקל.

התוצאה היא שהכנסתה של משפחה יהודית במרכז גבוהה ב-10,000 שקל כמעט ממשפחה ערבית במרכז, בעוד שהוצאותיהן שוות כמעט (משפחה ערבית מוציאה 200 שקל יותר).

פערים אלה מובילים מו הסתם לכך ששיעור הסיכון לעוני בקרב משקי בית הוא: 37% ביישובים פריפריאליים לעומת 22% ביישובים מרכזיים. כמו כן, בפריפריה מספר הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים גבוה יותר מאשר במרכז. היחס ביישובים פריפריאליים מאוד הוא 1 מכל 9, ביישובים פריפריאליים 1 מכל 8, ואילו ביישובים מרכזיים פחות - 1 מתוך 12 אנשים.

בתחום הבריאות, ביישובי המרכז מדווחים יותר על מצב בריאות טוב מאוד וטוב, לעומת יישובי הפריפריה (86% לעומת 81%, בהתאמה). ביישובי המרכז אחוז בני 20 ומעלה עם מוגבלות מסוג אחד או יותר נמוך מהאחוז ביישובי הפריפריה (13% לעומת 18%, בהתאמה).

כמו כן, ביישובי הפריפריה נמצא האחוז הגבוה ביותר של מעשנים (26.3%) ושל בעלי עודף משקל או השמנת יתר (52.8%) והאחוז הנמוך ביותר של אנשים המבצעים פעילות גופנית (27.0%). ביישובי המרכז נמצא האחוז הנמוך ביותר של מעשנים (20.5%) ושל בעלי עודף משקל או השמנת יתר (46.3%) והאחוז הגבוה ביותר של המבצעים פעילות גופנית (31.8%).

נתוני תאונות דרכים והתנהגות אלימה בכביש מעלים כי יש יותר מפי שניים הרוגים בתאונות דרכים ביישובים פריפריאליים מאוד לעומת יישובים מרכזיים מאוד (5.8 לעומת 2.5 ל-100 אלף תושבים). עוד עולה מהנתונים כי יש יותר פצועים קשה ביישובי הפריפריה (כ-30 ל-100 אלף תושבים) לעומת ביישובי המרכז (כ-20 ל-100 אלף תושבים). ביישובים הפריפריאליים מאוד כ-56% מהאוכלוסייה "לא נפגעו אף פעם" מהתנהגות אלימה בכביש, לעומת כ-43% ביישובים מרכזיים מאוד.

אם יש יתרון ליישובי הפריפריה, הוא נוגע לתחום החינוך. ביישובים מרכזיים מאוד יש 10 תלמידים למורה, בעוד ביישובים פריפריאליים מאוד יש 7.6 תלמידים בלבד. יתרון נוסף נרשם לטובת הפריפריה בנושא תחושת הביטחון האישי. ביישובים פריפריאליים מאוד חשים בטוחים יותר ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשיכה מאשר ביישובים מרכזיים מאוד (84% לעומת 79%, בהתאמה).

למרות ההבדלים הגדולים, כשבחנו שביעות רצון מהחיים לא עלה כל פער: 90% ביישובי המרכז שבעי רצון מהחיים לעומת 89% ביישובי הפריפריה. בנוסף לכך, בשאלת שביעות הרצון מהקשר עם בני משפחה עולה כי בפריפריה מרוצים יותר (59% במרכז, לעומת 63% בפריפריה).