שנת תשע"ט עבור רון קובי הייתה שנה של רכבת הרים שקשה למצוא דומות לה במתקני האקסטרים האתגריים ביותר. זה החל בניצחון סוחף וחסר תקדים בבחירות המקומיות לטבריה, המשיך בכישלון בהרכבת קואליציה עירונית ובאישור תקציב העירייה, עבר במאבק משפטי למנוע תהליך הדחה והסתיים בקול ענות חלושה שהתבטא בתמיכתם של 2,354 בוחרים במפלגה איתה התמודד בבחירות לכנסת.
עד החג היה צריך לאשר במועצת העיר את הצעת התקציב שלו לשנת 2019 שתכף נגמרת. שבע פעמים הוא נכשל בכך. אחרי הכישלון החמישי כבר עמד בפני הליך הדחה וניצל ממנו רק בזכות בג"ץ. תוספת הזמן שקיבל מאריה דרעי, שר הפנים השנוא עליו כל כך, לא עזרה במאום; הקואליציה העירונית נותרה מאוחדת נגדו.
כעת שוב חרב ההדחה תונף מעליו והפעם כלל לא בטוח שבג"ץ יסייע בידיו למנוע את ההליך הנעשה על פי חוק.
איך מגיע קובי בסוף השנה לעמוד בפני שוקת שבורה? הרי לפני שנה זה היה אצלו בידיים. אחרי עשר שנים בהן זינב בראשי העיר שקדמו לו, התריע וביקר את מעשיהם וחוסר מעשיהם, כשכל הזמן הסמארטפון בידו משדר ישירות לאלפי טבריינים שהזדהו איתו, זכה קובי בבחירות לראשות עיריית טבריה.
זה לא היה עוד ניצחון ושווה להתעכב רגע על גודל ההישג האלקטורלי שלו; הוא התמודד מול ארבעה יריבים, שלושה מהם הגיעו עם קילומטראז' פוליטי מרשים - ח"כ לשעבר ממפלגת השלטון (ציון פיניאן), ראש עיר מכהן שזכה לתמיכת נתניהו (יוסי בן דוד) ומועמד שזכה לתמיכת הרב הנערץ בעיר, הרב דוב קוק (דודיק אזולאי). זו הייתה מערכה שכתוב עליה מראש כי תלך לסיבוב שני, אבל קובי זכה בתמיכתם של 45% מקרב המצביעים והביס את יריביו. 10,000 טבריינים רצו לראות פנים חדשות בפוליטיקה המקומית שלא הצליחה לקדם את העיר במשך שנים רבות.
יתרה מכך, הרשימה שלו זכתה בשישה מתוך 15 המושבים במליאת מועצת העיר. כל שנותר לו להתחיל ולשלוט היה לחבר עוד שני חברי מועצה לקואליציה שלו ולהתחיל לעבוד. אבל אז העסק התחיל לחרוק. מה שהביא לו את הניצחון הסוחף הפך כעת לגורם מכשיל - הוא המשיך לשדר את עצמו בלייב פייסבוק אין סופי. התמיכה האדירה לה זכה בבחירות סינוורה אותו ובמקום להקים קואליציה עירונית הוא הקטין את שותפיו הפוטנציאלים ופגע בהם.
אלא שזה לא הסתיים במישור המקומי. שר הפנים דרעי, אותו סימן במהלך קמפיין הבחירות המקומיות כדמות שפוגעת בהתפתחותה של טבריה וכמי שמוביל את תהליך התחרדותה, המשיך להיות מטרה להתקפותיו של קובי. אלא שכאן היה מדובר בהתקפות תדירות של ראש עיר על שר שממונה על השלטון המקומי. הוא חיכה לדרעי מול כנס בחירות שערך בעיר כשבידיו ארגז בצל, זכר ל"תשדיר הדמעות", בניסיון להגחיך את השר. למנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן כתב וואטסאפים מתגרים - "אתם פאתטים", "תתבייש עלוב" והבטיח לו ש"דרעי לא יכנס לכנסת ואתה תסולק ממשרד הפנים".
לצד המאבקים הוא ניסה ליצור אווירה של התחדשות ופריחה. הטיילת ששממה שנים רבות הפכה אטרקציה לאומית ואלפים החלו להגיע אליה מדי שבת. טבריה חזרה להיות על המפה. הוא שיווק את העיר בעשרות הופעות טלוויזיוניות. התקשורת הארצית התמסרה לו וסייעה בידיו.
במשך כמה שבתות גם דאג להוביל מאבק ארצי למען תחבורה בשבת ודאג לקו אוטובוס שנסע משיכוני טבריה עילית ועד לטיילת. אלא שמאז קו האוטובוס נדם, תכניות הבוקר בטלוויזיה שכל כך אהבו את נוכחותו, החלו לחפש גיבורים חדשים והתקציב העירוני נתקע במאבקים אינסופיים מול האופוזיציה. בשלב זה ניסה לזנק הלאה לכנסת והקים את מפלגת "הימין החילוני", שקראה להילחם בכפיה החרדית.
אבל מה שעבד בבחירות המקומיות כבר לא התאים במערכה הגדולה יותר; אין סוף שידורי פייסבוק מתוך מעוזי חרדים, מלווים בעימותים, לא יצרו הפעם את הבאז המיוחל. אפילו בטבריה בחרו בו רק 469 תושבים.
כעת הוא שב לזירה המקומית לקרב מאסף, בניסיון לשמור על כיסא ראש העיר. את שנת תש"ף הוא מתחיל כשרכבת ההרים עליה עלה לפני שנה רחוקה מאוד מהגבהים בהם דהרה לפני שנה ונמצאת במקום הנמוך ביותר שבו הייתה עד היום.