ביום חמישי האחרון, לקראת השעה 13:00 בצהריים, קיבלו תושבי ריאד והמחוזות הסמוכים מסרונים שהתריעו בפניהם על אזעקות שיישמעו במסגרת תרגיל לבחינת מוכנותן ויעילותן. הצופרים לא הופעלו כחלק מהיערכות שגרתית של רשויות העורף, אלא אחרי שהממלכה ספגה את המכות הכואבות משחר היווסדה. פגיעה מדויקת במתקני נפט אסטרטגיים, שהראתה כשלים ופערים רבים ביכולות ההגנה שלה המסתמכות על מערכות הגנה אווירית יקרות, תוצרת ארצות הברית.
זה לא היה פיגוע של ארגונים סוניים קיצוניים הרואים בשושלת סעוד מקור לשחיתות ולסיאוב, אלא מתקפה ישירה של האויבת הגדולה, איראן השיעית. טהראן דוחה מכל וכל את חלקה במתקפה, שהובילה לצמצום של מחצית מתפוקת הנפט היומית של ריאד - כ-5% מהאספקה העולמית - אבל לא רק וושינגטון מטילה ספק בהצהרות החות'ים בתימן, אלא גם מדינות נוספות באירופה שדווקא מנהלות מדיניות מנוגדת מזו של ממשל טראמפ ביחס לאיראן.
אם אכן הייתה זו פעולה ישירה של איראן הפעם, ולא דרך המיליציות הרבות שפרסה מעבר לגבולות ערב הסעודית, זו עילה למלחמה לפי כללי הספר. אבל יותר משבוע חלף, והטון הוא בעיקר הגנתי הרוצה להימנע מהסלמה שעשויה להוביל למלחמה.
לא בטוח שלו זה היה תלוי בסעודים, ובשליטה בפועל, יורש העצר מוחמד בן סלמאן האימפולסיבי, הממלכה לא הייתה מגיבה כבר באופן צבאי. שגרירה בגרמניה, הנסיך פייסל בן פרחאן, אמר כי "כל האפשרויות מונחות על השולחן", והצבא הציג את שרידי טילי השיוט וכלי הטיס מהמתקפה שלדבריו היו מתוצרת איראן וכאלו שיש רק ברשותה של איראן.
למרות זאת, ההססנות של האמריקנים, שמבחינתם יש בה הגיון רב, קיצצה את הסבירות לפעולת תגמול, לפחות במישור הגלוי לעין. הנשיא לא טורח להסתיר את איבתו מהמחשבה על מלחמה חדשה במזרח התיכון, שתהיה קשה יותר בכמה מונים מאלו שניהלה בהצלחה חלקית עד כושלת באפגניסטן ובעיראק מאז תחילת המאה ה-21.
הוא בחר לעבות את הנוכחות הצבאית האמריקנית בערב הסעודית, ולהגביר את הסיוע הצבאי לה ולאיחוד האמירויות הערביות. אחרי שהבהיר כי ריאד תידרש לשלם על כך, ניכר שנשיא ארצות הברית מעוניין להרחיק כמה שיותר את איום המלחמה, לכל היותר להפריט אותה לטובת בעלות בריתו באזור, אבל לא נראה שהן חפצות במהלך כזה ללא גיבוי אמריקני ממשי.
אם כ-25 טילי שיוט ומל"טים הצליחו להשבית מחצית מתפוקת הנפט של הממלכה, ניתן לשער את הנזק שייגרם משיגורים בלתי-פוסקים מאיראן ומתומכיה בפרוץ עימות כולל. גם איחוד האמירויות, הצלע המרכזית השנייה בקואליציה הסעודית נגד החות'ים בתימן, מפגינה מעט מאוד תיאבון, בלשון המעטה, לסכסוך כזה. לא רק שהיא בלעה כמעט בשתיקה את תקיפת מכליות הנפט לחופיה בחודש מאי האחרון, היא כבר צמצמה את היקף כוחותיה בתימן ופרסה את תמיכתה על הבדלנים בדרום.
שכנותה של איחוד האמירויות לאיראן, מבטיחה פגיעה קשה במגזרי התיירות והאנרגיה שעליהם נשענת כלכלת האמירויות במקרה שטהראן תמטיר עליה טילים. החות'ים, שהפכו למעין דובר עקיף של איראן, איימו בשבוע החולף כי יש להם בנק מטרות רחב בתוך האמירויות, הכולל את גורדי השחקים הנוצצים שלה.
איראן מתגרה, סעודיה ממתינה
על אף רכישת מערכות אמריקניות בשווי מיליארדי דולרים, ברגע האמת הן פישלו. יש לכך כמה הסברים, בראש ובראשונה העובדה שהממלכה ממוקדת בהגנה על המרחב האווירי שלה מכיוון דרום. סוללות הפטריוט מוכיחות את עצמן ביירוט בלתי-פוסק של טילים בליסטיים לטווח קצר שמשגרים המורדים בתימן מעת לעת, אבל ההתקפה על ארמקו הייתה מכיוון אחר - צפון או צפון-מערב - וכללה כלי נשק אחרים, טילי שיוט הטסים בגובה נמוך ונחיל של כלי טיס בלתי-מאוישים המשבש את מערכות המכ"מ.
בן סלמאן, ואביו, עד כמה שהוא עוד כשיר, הטילו את יהבם על מדיניות הלחץ המקסימלית של טראמפ על איראן, אחרי אכזבתם מנכונותו של קודמו ברק אובמה לחתום על הסכם הגרעין. טראמפ אמנם פרש ממנו, אולם ייתכן שהסנקציות הבלתי-נגמרות שהטיל ממשלו על המשטר בטהראן הגיעו לרף ההשפעה עליון שלהן. כדי לפרוץ את המצור הכלכלי, איראן מעלה הילוך בפעולותיה המתגרות, וערב הסעודית נאלצת לעמוד מנגד, להמתין, לאסוף ראיות ולפעול דיפלומטית באו"ם. לא כך נוהגת מי שמתיימרת להיות מעצמה אזורית, משקל נגד לרפובליקה האסלאמית.
"אין לנו בעלי ברית פרט לעצמנו", כתב בייאוש חמוד אבו טאלב, עיתונאי בעיתון הסעודי עוכאז. "אנחנו לבדנו, ועלינו לפעול בהתאם. בעלי הברית של האתמול הם כבר לא אותו הדבר". הטור שלו משקף קולות בארמון שתוהים אם טראמפ הוא לא משענת קנה רצוץ, ושלמעשה אין הבדל בינו לבין אובמה. שניהם רוצים לצאת מהמזרח התיכון, ועל אחת כמה וכמה לא להיקלע למלחמה חדשה.
ואם, כפי שעל פי דיווחים בארצות הברית אמר השליח המיוחד לענייני איראן בריאן הוק, ערב הסעודית רואה את המתקפה הזו כ-11 בספטמבר שלה, אז זו לא התגובה שהיה אפשר לצפות מהמותקפת. התדמית של הממלכה ושל בן סלמאן נסדקה, וזה עשוי לדרבן אותו לקדם במרץ רב יותר תכנית הטילים והגרעין כדי לעמוד שווה בשווה מול איראן.
"היו כבר מתקפות על ערב הסעודית, אפילו על ריאד, לפני כן, אבל זה מרגיש שונה", אמר חאלד, תושב העיר, לטלגרף הבריטי. "עם החות'ים אנחנו יכולים להתמודד, אבל איראן זה סיפור אחר".
המתקפה תהיה במרכז סדר היום בעצרת הכללית של האו"ם, שתיפתח השבוע ללא הרבה תקוות לפריצות דרך דיפלומטיות. הסיכויים לפגישה, אפילו קצרצרה, בין טראמפ לנשיא איראן חסן רוחאני קלושים, אולם נשיא ארצות הברית לא שלל זאת על הסף והוא ידוע כמי שמקבל החלטות בו במקום, לעתים בסתירה מוחלטת להחלטה קודמת.