בין הסלמה וגחמה: נתניהו אינו רוצה מלחמה, רק בחנינה שלאחריה

ועדת החקירה שלאחר המלחמה הבאה הייתה עשויה - או עלולה, מזוויתו של בנימין נתניהו - לפתוח את הדוח שלה בתיאור השתלשלות האירועים. נתניהו, תציין הוועדה, בראשות נשיאת בית-המשפט העליון בדימוס דורית בייניש, הצית את השרשרת בשידור ישיר של עצרת בחירות באשדוד. בכך סיפק מטרה מפתה לחמאס המרוסן למדי ולג'יהאד האסלאמי הפלסטיני הפרוע והמקורב לאיראן. הרקטות ששוגרו לאשדוד ושהבריחו את נתניהו מהבמה ביישו אותו וקרעו ממנו את אצטלת הביטחון. לכן הוא ביקש לדחוק מהתודעה את תמונת כלימתו באמצעות סיפור חדש של דם ואש ותמרות עשן בעזה. ההסלמה הייתה תוצאה ישירה של גחמה אישית זו.

נתניהו אינו רוצה במלחמה ובאחת משתי התוצאות הצפויות שלה, בישראל - החקירה הממוטטת במישרין או בעקיפין ראשי ממשלה ושרי ביטחון, גולדה ודיין, בגין ושרון, אולמרט ופרץ - והסיכון שלו כפול, כמחזיק בשני התפקידים. לא רוצה, אבל בהצטמצם מרחב החלופות שבפניו לקראת ההחלטה על כתב האישום נגדו, לא יבחל במלחמה, בתקווה נואשת שתביא לתוצאה השנייה - חנינה כללית. כמו אחרי תש"ח, כמו אחרי ששת הימים (זאת ששימשה לימים ליועץ המשפטי לממשלה מאיר שמגר נימוק לסגירת תיקי גניבת העתיקות של דיין). "תביא" הוא כאן מונח סביל, כאילו נתניהו משקיף מהיציע. נתניהו הוא שבמו ידיו יביא את החנינה, לאסירים ולנאשמים ולחשודים - הרי על המשטרה והפרקליטות אין לסמוך - וגם לו ולרעייתו ולליצמנו ולביטנו, לחיים כצו ולמכלופו, בחקיקת הרוב בכנסת.

אם, למרות תמרוניו, נבלם נתניהו על שפת הבור, כדיווחיהם המהימנים של עמוס הראל וחיים לוינסון ב"הארץ", אות הוא לניצחונה של הדמוקרטיה. זה ניצחון גדול, רב-שנתי, אבל רק בקרב. הוא אינו מבטיח גם ניצחון במערכה. לכך נחוצה גם מפלה של נתניהו בבחירות היום. אם הוא ישרוד, פוליטית, היא - הדמוקרטיה - תפסיד.

המיוחד בסיכול מהלכיו של נתניהו הפעם, על סף ההתלקחות בעזה, הוא שההרכב האנושי של בעלי התפקידים הבכירים השתנה חמש ושש פעמים, שהמינויים מותנים לרוב בשבועת נאמנות אישית לנתניהו, שאין בפועל קבינט מעל לנתניהו - ושעדיין מכרעת הזהות הארגונית של המטכ"ל, אמ"ן, השב"כ, הייעוץ המשפטי. עמדת המערכות נוצרת בעבודת מטה ונמהלת בדגש הפרטי של ראשיהן, אך מאמנון ליפקין-שחק ועד לאביב כוכבי, התוצר דומה.

כוכבי היה תת-אלוף בלבד, ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל של גבי אשכנזי, כשנתניהו חזר לשלטון ופנה לממש את חלום הפצצת איראן. לשם כך קצרה רוחו למנות רמטכ"ל חדש - יואב גלנט - שיזרום איתו ועם אהוד ברק אל המפרץ הפרסי. זה הרקע לפרשת הרפז, הזכורה היטב לפרקליט הצבאי הראשי אז, אביחי מנדלבליט, ולסגנו שהיה ברבות השנים לפצ"ר, שרון אפק. הנייר שסיפק אז בועז הרפז כמשקף את המסע נגד אשכנזי היה מזויף בעשירית העליונה שלו ונבואי להפליא בתוכנו.

והנה, גלנט נפסל, אשכנזי הלך ובני גנץ בא ואחריו גדי איזנקוט וכבר כוכבי, והארגון הצבאי מוצק בגישתו, כולל בהעדפתו להסכם הגרעין שהפסיק בזבוז מטורף של משאבים חיוניים לצה"ל - כולל בהתמודדותו עם האיראנים בסוריה ונגד חיזבאללה.

דחיית הבחירות לא הייתה מועילה לנתניהו, כפי שלא סייעה לגולדה ב-1973, כשהרוב שלה הצטמק ובמהרה פרשה, מה גם שהיו הצבעות תחת אש (במלחמת ההתשה ב-1969, בפיגועי 2001). אילו טען נתניהו שמיליוני אזרחים הספונים במחסה או רבבות המגויסים למילואים אינם יכולים לממש את זכותם להצביע, בגלל חילופי-אש שהתעצמו ביוזמתו, משמע שהטרור ניצח את הדמוקרטיה. למחבר המדריך למלחמת המערב בטרור הערבי זו הייתה תבוסה משפילה, מתוצרת עצמית.

דחיית הבחירות לא הייתה דוחה בהכרח גם את השימוע של סניגורי נתניהו. במצב כזה, ההחלטה על כתב האישום הייתה מתקבלת לפני הרכבת הממשלה ואולי אף לפני המועד החדש של הבחירות. זה סותר את רצונו של נתניהו שהשימוע יידחה לאביב הבא, הרחק לאחר הבחירות שנתניהו ניסה לשווא לתזמן לאוגוסט.

ומאחר שהשפעתה נטו של מלחמה על התמיכה הציבורית בנתניהו לעומת יריביו, רבי-האלופים בדימוס, אינה ניתנת לחיזוי, המסקנה היא שנתניהו רצה במלחמה למרות הסיכונים הגלומים בה, ולא משום אשליית גלישה על גלי תהילה או השגת ארכה נוספת לפני חשיפת תכנית טראמפ לאזור, רק כדי להפיק ממנה חנינה.

אמנם חקיקת חנינה המיטיבה עם המחוקקים תקים בעליל ניגוד עניינים, אך ייתכן שבתרגיל פשוט כמו היעדרות מתחסדת של חמישיית החשודים מהצבעות בממשלה ובכנסת יציג נתניהו טיעון בעד חיסונם (להבדיל מחסינותם). ידו לא תהיה במעל, הוא רק יציית לחוק החדש, כמו תמיד.

בפרשות איסור הסיפוח של בקעת הירדן והתגובה המוקטנת על ריקוט אשדוד מילא מנדלבליט תפקיד חיובי. לא כך בעידוד הפרת החוק שבהלבנת מאחז פרא והכשרתו כהתנחלות רשמית, מבואות יריחו. מאזן השבוע החולף לטובתו, אבל מנדלבליט נכשל בעצם נכונותו לשתף פעולה עם נתניהו כמנפיק פרשנות מוסמכת של החוק, בעוד נתניהו תוקף בפראות, מוסדית ואישית, את מערכת החוק בראשות היועמ"ש. מנהיג מוסרי ומקצועי היה שם בחריפות קץ למעללים אלה, הנמשכים זה כשנתיים, ומסרב להתראות איתו. אף שמנדלבליט יודע שתקופתו כולה תימדד אך ורק לפי טיפולו בתיקי נתניהו, הוא מתקשה לפעול מול נתניהו כתובע הכללי בלבד; עצות, באישורו, יכולים לתת גם המשנים שלו, ממש כפי שהמשטרה והשב"ס מתפקדים כמעט שנה תחת ממלאי-מקום.

לנתניהו יש מאז הקדמת הבחירות לכנסת ה-21, בחורף שעבר, זהות משולשת. הוא ראש ממשלת מעבר, הוא חשוד בשלושה תיקים פליליים, והוא אחד המועמדים בבחירות לכנסת ולהרכבת הממשלה הבאה. מנדלבליט העניק לחשוד נתניהו יתרונות פוליטיים מתוקף היותו ראש הממשלה היוצא ומועמד לראשות הממשלה הבאה. שום חשוד אחר לא העז לבקש, וממילא גם לא קיבל, יתרונות כאלה, שעיכבו את התהליך הפלילי וכרכו אותו פעמיים בבחירות. בתגובה, נשך נתניהו את היד שליטפה אותו והטיח במנדלבליט טענות סרק בעניין עדי המדינה.

זה אינו ה"דיפ סטייט" הבדיוני, אלא מנגנון קבוע שייעודו לצקת ממשות בהנחיות הדרג הנבחר, במסגרת החוק. לא כל גחמה פרטית, תועלתנית, שמחירה ישולם בחיים. ההולכים למות אינם מברכים אותך, קיסר.

הנכונות הנואשת לחולל ערב בחירות תגובת שרשרת שתביא מלחמה, לתועלת פרטית, היא שחיתות מסוכנת עוד יותר מתאוות בצע בעמדות שלטון. בינה לבין חורבן עמד בשבוע האחרון קומץ בעלי מצפון ויושרה.