קצין המודיעין הראשון של סיירת מטכ"ל, סמי נחמיאס, הלך לעולמו אתמול (ראשון) בגיל 84. הוא התחיל את שירותו בגדוד הצנחנים 890 ובהמשך הקריירה שלו עבר נחמיאס למשטרה ושרת כקצין המודיעין שלה. "אדם יוצא דופן", אמר עליו היום אהוד ברק, מראשוני הלוחמים בסיירת מטכ"ל. "הוא תרם רבות לביטחון המדינה. בכל מקום בו שירת השאיר חותם".
נחמיאס נולד בירושלים ב-1935 למשפחה ספרדית ותיקה והתגורר בעיר כל חייו. לדברי ברק, "היה מדובר במשפחת אצולה ירושלמית מוכרת שהתגוררה מספר דורות בעיר". הוא התגייס לצה"ל בשנת 1954 לפלוגה א' של גדוד 890, הפלוגה נחשבה לחוד החנית בגדוד הראשון של הצנחנים ופיקד עליה מאיר הר-ציון, יוצא יחידה 101 ומי שנחשב ללוחם נערץ. האלוף אורי שמחוני שנמנה על לוחמי הפלוגה, כתב עליה לימים: "היא הייתה ללא ספק הקבוצה האיכותית ביותר שלתוכה נשאני גורלי".
באוקטובר 1956 השתתף נחמיאס ב"פעולת קלקיליה", בה פשט כוח של צה"ל על משטרת קלקיליה בתגובה למספר חדירות מחבלים מירדן שהסתיימו בהרג ישראלים. בפעולה נהרגו 18 חיילי צה"ל וכ-88 חיילים ירדנים. נחמיאס נפצע קשה בפעולה ולאחריה לא היה יכול להמשיך ולשרת כלוחם.
לאחר השחרור מהשירות הצבאי עשה מה שהיום נראה כמעשה שבשגרה ואז נחשב בישראל המסוגרת והפוריטנית כצעד חריג ביותר: הוא יצא לשני טיולים בעולם; אחד בארצות הברית כשהוא רכוב על אופנוע והשני בהודו. כששב ארצה החל לעבוד באבטחת קו צינור הנפט אילת-אשקלון והחל ללמוד באוניברסיטה. אבל נוכח החינוך שספג בביתו וכפי שהראה לו צו מצפונו הוא החליט לשוב לשירות ביטחוני. ברק אמר כי "סמי לא מצא לעצמו מנוח וחשב מה לעשות כדי לסייע בחיזוק הפרויקט ששמו מדינת ישראל".
עם שובו לשירות צבאי הוא שובץ ביחידה 154 שתפקידה היה הפעלת סוכנים מעבר לגבולות המדינה (לימים הפכה ליחידה 504). נחמיאס הוצב בשלוחה הצפונית של היחידה עליה פיקד אברהם ארנן, יוצא פלמ"ח. ארנן החל להגות אז את הרעיון להקמת יחידה מיוחדת למודיעין מבצעי ובסוף 1957 הניח את היסודות להקמת סיירת מטכ"ל, היחידה שהפכה למיתוס בתולדות צה"ל. "הדמיון הוא קולה של ההעזה", צוטט ארנן. נחמיאס עצמו אמר על ארנן כי "הוא העז לצייר הכל בדמיונו". ארנן לקח איתו את הירושלמי הצעיר ומינה אותו לקצין המודיעין של הסיירת המיסתורית. "יד ימינו המודיעינית של ארנן", הגדיר אותו ברק.
"היחיד בבגדים אזרחיים"
בתו של סמי נחמיאס, תמר נחמיאס-שפע, אמרה על אביה כי בלטו בו תכונות רבות "תחכום, חכמה, פיקחות, יצירתיות ויכולת לראות דברים באופן שונה, מה שמכונה היום 'מחוץ לקופסה' וביחד עם תכונות אלו הוא בלט בנדיבות, בחום ובהושטת יד לחברים". השילוב בין התכונות האלו וניסיונו כקצין מודיעין אנושי הפכו אותו לקצין המודיעין שארנן ביקש ליחידה.
ברק, שהצטרף ליחידה כשנה אחרי שהוקמה אמר עליו: "סמי נחמיאס תמיד מצא דרך מיוחדת לחשוב על משימות ואתגרים מודיעיניים. אנחנו רגילים לגדול תוך אימוץ של קונספט ודרך מחשבה קבוצתית. אצל סמי המקוריות הייתה תנאי הכרחי. הוא ידע למצוא פתרונות מקוריים במציאות שהיו בה נעלמים מודיעיניים. מדובר בעידן שבו המודיעין היה דל מאד והיה צריך לחשוב איך הצד השני חושב והוא הצליח לעשות זאת בזכות היכולת שלו להיות מקורי".
תמר הבת ציינה כי "גם בתוך המערכת הצבאית המאורגנת לאבא הייתה אמירה וקריצה משלו. זה התבטא אפילו בכך שבתמונות מאותן שנים רואים את כולם לבושים מדים והוא עם בגדים אזרחיים. הוא לא הלך לצבא כדי לעשות קריירה ולהיות קצין צייתן. היה אינדיבידואליסט ולא התיישר עם המערכת, ובגלל שהיה ביחידה כזאת שונה הוא גם שרד בצבא".
נחמיאס המשיך לשרת במגוון תפקידים בחיל המודיעין, וכשהשתחרר מצה"ל עבר למשטרה. מי שהעביר אותו למדים הכחולים היה ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב יעקב קדמי, שביקש להביא למערכת המשטרתית את היצירתיות והמקוריות של נחמיאס. הוא מונה לתפקיד קצין מודיעין ראשי של משטרת ישראל ובמסגרת תפקידו רצה להקים גוף מיוחד שיתמודד עם הפשיעה בישראל. אולם היצירתיות והמקוריות שהתאימו ביחידה קטנה ופורצת דרך כסיירת מטכ"ל התאימו פחות לגוף גדול ו"מרובע" כמו משטרת ישראל ותביעותיו של נחמיאס להקים גוף מיוחד עם סמכויות נרחבות שילחם בפשיעה, נדחו על הסף.
באותם ימים הודלפה לעיתונאי אבי ולנטין מעיתון "הארץ" רשימה שזכתה לכינוי "רשימת ה-11", שהורכבה ממי שעל פי הפרסום היו ראשי הפשע המאורגן בישראל. מדובר היה בהבנה חדשה של עולם הפשע במדינה. מקורה של אותה רשימה מפורסמת הייתה בבקשה של נחמיאס ליחידות משטרה שונות. "כשנכנסתי לתפקיד אמרתי לאנשים: אני חודש פה, לא מכיר. שכל אחד ייתן רשימה של 10-11 אנשים שהוא חושב שבלעדיהם יהיה יותר נחמד לחיות", סיפר ב-1983 לשבועון "כותרת ראשית". לדבריו, "סמל אחד במחקר כתב את הרשימה הזאת והיא הגיעה לכותרות. זה לא היה רציני. זאת הייתה הטעיה. היא חפפה את הרשימה שלי רק בארבעה שמות".
תביעותיו של נחמיאס לא מצאו חן בעיני הפיקוד הבכיר והוא סיים את דרכו במשטרה שנתיים בלבד לאחר שגויס אליה. הפרישה לוותה בטונים צורמים ובחילופי האשמות עם מפכ"ל המשטרה, חיים תבורי.
במשפט דיבה שניהל הקבלן והמלונאי בצלאל מזרחי נגד עיתון "הארץ" שפרסם את שמו כאחד מחברי "רשימת ה-11", אמר עו"ד שלמה ליבליך שייצג את העיתון, "בצלאל מזרחי היה מעוניין בפיטוריו של נחמיאס. לכן הסית את המפקח הכללי להאמין כי היה זה סמי נחמיאס שהדליף חומר אישי נגד המפקח הכללי."
ליבליך גם טען כי האלוף במילואים רחבעם זאבי (גנדי) דאג להפגיש את מזרחי ונחמיאס כדי שמזרחי ישכנע את נחמיאס כי אין בסיס לחשדות נגדו. נחמיאס ענה לו כי אכן אין די חשדות, אך כשיהיו - הוא ייעצר. אחרי שפרש מהמשטרה שב נחמיאס לשתף פעולה עם אברהם ארנן. השניים הקימו ביחד חברה למודיעין עסקי. יחד איתם עבד גם מנחם דיגלי, גם הוא מפקד סיירת מטכ"ל. החברה עבדה ברחבי העולם והתמחתה בין השאר בבידוק בטחוני עסקי עבור חברות בינלאומיות.
"אדם יוצא דופן בכל קנה מידה"
לנחמיאס הייתה קבוצת חברים גדולה. "חבר אמיתי", אמר עליו ברק. "קשוב לדקויות של הדברים שעוברים על חבריו ופתוח לכל דבר שאפשר לעזור בו. קשה להתרגל למחשבה שיש עולם בלי סמי". האלוף יוסי בן חנן, שהכיר את נחמיאס בחיים האזרחיים, אמר עליו כי "היה בן אדם יוצא דופן בכל קנה מידה. נוצר בינינו קשר עמוק".
בתו תמר סיפרה כי "לצד ניהול חקירות בינלאומיות הוא היה נכון לסייע לרבים בפתרון בעיות חיים, עד עזרה לשכנה בבעיות ביורוקרטיה". בשנים האחרונות נחמיאס חלה ובריאותו התרופפה ואמש הוא הלך לעולמו. הוא ביקש שגופתו תיתרם למדע. סמי נחמיאס היה נשוי בשנית לגליה והותיר שלושה ילדים - רן, תמר ואורית, שבעה נכדים ואחות הגדולה ממנו - אביבה, בת 91.