ראש מנהלת החומה במשרד הביטחון משה פתאל, הגיע לפני כחודשיים לדיון הכנה משמעותי באתר השיגורים Pacific space port complex באי קודיאק שבאלסקה, לקראת סדרת ניסויים בטיל החץ 3. באותם ימים שוגרו תוך 48 שעות למעלה מ-700 רקטות מרצועת עזה לעבר העורף הישראלי. בכיר מאוד באתר השיגורים לחץ את ידו של פתאל, ואמר כי עד לדיווחים על הפגיעה בעורף הישראלי וההרוגים הוא "בא לעבודה", ועכשיו הוא מבין את גודל חשיבות ההגנה מפני טילים עבור ישראל.
לפני עשור, בשנים שקדמו לפרויקט החץ 3, האתגר הגדול ביותר היה לשכנע את משרד הביטחון בישראל ולאחר מכן את הפנטגון בארצות הברית שהמיזם הכרחי ונחוץ להגנה על העורף הישראלי מפני טילים בליסטיים נושאי ראש קרב לא קונבנציונלי - במיוחד מכיוון איראן. לאחר מכן היה צריך לשכנע שהשקעה כלכלית בפרויקט לא תרד לטמיון.
אז, היה מדובר רק ברעיונות ובשרטוטים נועזים על גבול הטירוף של התעשייה האווירית. אך מהנדסים אלמונים בציבור הישראלי ובכירים מאוד במערכת הביטחון כמו יאיר רמתי, אבירם חסון, בועז לוי, פתאל עצמו ואחרים שחלמו והאמינו שהכול אפשרי. שזה הגיוני לפגוע בתוך החלל בטיל בליסטי של האויב בגובה ובמרחק עצום מכדור הארץ ולהשמידו באופן ישיר לחלקיקים.
אל תפספס
הרבה פרקים סודיים ומסמרי שיער ישנם בסיפור הזה. בתום תהליך השכנוע והצגת הנוסחאות המתמטיות והפיזיקליות הדרג המדיני בישראל אישר ותמך בפרויקט חץ 3. משרד ההגנה האמריקני, הסנאט והקונגרס תמכו אף הם בפרויקט. חץ 3 קיבל תקציב מסודר ורב שנתי, חברת בואינג שולבה בתהליך, שכלל תהליכי ניהול ובקרה של הסוכנות להגנה מפני טילים (MDA - Missile Defense Agency) של ארצות הברית.
האמריקנים רצו לדעת לאן כל דולר שסיפקו הולך ואם יש תמורה לסכומי העתק. השנים חלפו והצדדים פיתחו הערכה מקצועית רבה ושפה משותפת. למרות זאת, הרגע בו פגע המיירט של חץ 3 בטיל המדמה טיל אויב בפעם השלישית תוך עשרה ימים היה עוד רגע שיא בפרויקט. בכירי ה-MDA שמחו והתחבקו עם ראשי מנהלת חומה כאילו היה זה פרויקט תוצרת ארצות הברית. שיתוף הפעולה, הבנת חשיבות המערכת להגנה על העורף הישראלי מפני איומים ממשיים התעלו על גינוני הריחוק המובנה והדיסטנס המאפיין מנהלים אמריקנים.
היכולת המוכחת של המערכת בסדרת ניסויים מוצלחים בפרקי זמן קצרים בתרחישים מורכבים היא לא רק חץ אל החלל כי אם חץ ללב משטר האייתולות שפועם מתוך רצון להשמיד את מדינת ישראל. טיל מיירט שמקדים בכמה צעדים את תהליכי הפיתוח האיראניים.
עשר שנים של מחקר, פיתוח וניסויים התנקזו לעשרה הימים האחרונים באדמת אלסקה. עוד בתקופתו של ראש הממשלה יצחק רבין הוחלט כי במהלך ניסויים בקנה מידה שכזה לא ישוגרו טילים לכיוון מזרח (ירדן, עיראק וסוריה) אלא רק לכיוון מערב (לעבר הים) ואם יש בעיות בטיחות אז יש לבחון אתר שיגור במדינה חלופית. לאחר שנבחנו התהליכים הוחלט במשרד הביטחון כי הניסוי הבא יהיה על אדמת ארצות הברית.
בשנה החולפת הובילו משרד הביטחון, צה"ל ותעשיות ביטחוניות מבצע לוגיסטי מיוחד מישראל לאלסקה - כדי לנהל את הניסוי הרגיש. בפרק הזמן הזה נוצרו תנאים חברתיים וניהוליים שהבשילו עד ליצירת שפה משותפת, צורך מבצעי והקשר רחב לחשיבות הניסוי. ניסוי לא פחות מורכב בוצע בינואר 2019 אך הוא אירע במדינת ישראל.
הניסוי באלסקה כלל לא רק מערכות ישראליות של תעשייה אווירית, אלתא, אלביט מערכות והחברה הממשלתית תומר, אלא גם את מטוס חיל האוויר הישראלי ששיגר מטרה תוצרת חברת רפאל הישראלית. הייתה זו תעוזה ששמורה לישראלים בלבד: ייתכן שמעולם לא בוצעו שלושה ניסויים ברצף של עשרה ימים בסדר גודל שכזה וברגישות ודיוק מהסוג שבוצע. לרוב מעדיפים בתחום ההגנה מפני טילים להטיל מרווחי זמן משמעותיים בין ניסוי לניסוי כדי לתחקר וללמוד מכל אירוע. עם זאת, בישראל האיצו כמה גורמים את התהליך: הצורך הקיומי וההכרח הביטחוני, היצירתיות, הדחף לחדשנות ולהיות פורץ דרך, לאלתר, להתווכח ולבסוף לקרוא תיגר על המוסכמות.
זה נשמע כמו קלישאה, אבל כשחרב התקציב מונחת על צוואר מאות המהנדסים של הפרויקט, כשלעתים ניסוי נדחה מספר פעמים או מוגדר כ-NO TEST, יש לא מעט ספקולנטים שמבטלים בהינף יד את הקטר הטכנולוגי הישראלי ומחפשים סיבות לעכבו בתחנה. היום משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות הוכיחו כי יש לישראל מענה מיטבי לטילים מתקדמים ביותר שהאיראנים טרם ייצרו ופיתחו בשלמות.
בינתיים גם בארצות הברית נהנים מפירות הפיתוח הישראלי, והמעצמה הגדולה בעולם רכשה את כיפת ברזל. כשהיה צורך מידי להגן על ה"ארמי" האמריקני, הם לא חיפשו פתרונות לא-מבצעיים תוצרת ארצות הברית, אלא הלכו למוכר והקיים והודיעו על רכש המערכת שפותחה על בסיס הצרכים בישראל. אומנם מערכות ההגנה האוויריות האמריקניות כמו טהאד, אייג'יס, פטריוט ופאק-3 הן מעולות ונבנו לפי הצרכים של האמריקנים, אך גם ברובד הזה ייתכן שלא ירחק היום והם יעמדו בפני דילמה וירכשו גם את אחת המערכות המתקדמות בעולם.
מוקדם מדי לדבר על הדור הבא - מערכת חץ 4 - למרות שיש כבר שיח בתוך המערכת הביטחונית על איך המיירט אמור להיראות - שכן האיומים מגוונים ומתפתחים. כשבכירי המהנדסים נשאלים על אודות החץ 4 צחוקם המתגלגל לא נובע מיהירות אלא מהרעיון פורץ הדרך הבא. תהליך שחוצה את גבול ההיגיון, לפחות בשלב זה.