"ניהלתי פנקס - מתי אני נמשך לגברים": העדויות מטיפולי ההמרה

ברקע הסערה ששר החינוך רפי פרץ עורר במערכת הפוליטית ובקהילה הגאה, להט"בים שעברו טיפולי המרה סיפרו היום (ראשון) לוואלה! NEWS על הנזק שנגרם להם בתקופה זו, ומסבירים מדוע דברי התמיכה בהם מסוכנים. הערב בשעה 19:00 יפגינו ארגוני הקהילה הגאה מול קריית הממשלה בתל אביב בדרישה לפיטוריו של פרץ, שנשאל על טיפולי המרה ואמר ש"זה אפשרי וגם עשיתי את זה".

נדב שוורץ, גרוש בן 36 מירושלים, עבר טיפולי המרה בגיל 18 בעקבות לחץ חברתי שהופעל עליו. בדיעבד, הוא מספר כיצד טיפולים אלה היו עלולים לסכן את חייו. "רציתי להשתנות כי המסרים שקיבלתי מהחברה היו שזה מה שאני צריך לעשות", הסביר. "כי אסור להיות הומו, צריך להיות כמו כולם. חשבתי שזו הדרך הנכונה לעשות את זה".

על הטיפולים שעבר סיפר שוורץ כי "המטפל שלי היה לא מקצועי בעליל ולא ידע מה הוא עושה. הוא אמר לי שאבא שלי הפך אותי להומו, ואני צריך להבין מה אבא שלי עשה כדי להשתנות. הוא ביקש ממני לרשום בפנקס מתי אני נמשך לגברים ומתי אני מצליח להתגבר על זה. היה לי ממש פנקס שניהלתי לפי שעות, ימים ומקומות".

לדברי שוורץ, אותו המטפל הואשם לאחר מכן בבית משפט בכך שניצל את מטופליו כדי לקיים עמם יחסי מין. "הוא קבע את הפגישה שלי איתו בלובי של בית מלון. הגעתי חמש דקות לפני הזמן וראיתי את האדם שלפניי. כל כך נלחצתי ואמרתי לעצמי שאם אני רואה את אותו המטופל, האדם שאחריי יראה אותי, ולכן סירבתי להגיע. זה היה מאוד מפחיד. אותו מטפל נאשם היום בבית משפט על זה שהוא שכב עם מטופלים שלו באותו בית מלון".

לטענתו, "אם בן אדם רוצה ללכת לטיפול כלשהו מיוזמתו זה לגיטימי. אבל, אם זה משהו שהחברה אומרת וששר החינוך אומר, זה לא בסדר ולא ראוי. אין שום הצדקה ושום צורך נפשי או בריאותי ללכת לטיפול כדי לשנות את הנטייה המינית. זה גורם לך לשנוא ולהעניש את עצמך. מאוד קל לעמוד מבחוץ ולהגיד: 'זה מה שאתם צריכים לעשות'. פה נמצאת הבעיה הגדולה".

המסר של שוורץ היום לנערים שנמצאים היום במקום שבו הוא היה הוא: "תחשוב מה אתה רוצה לעשות. אם אתה מנתק את המציאות החברתית, איפה היית רוצה להיות. אסור למטפל או לרב להפעיל את האג'נדות שלו על בן אדם, על בחור מסכן שנמצא מולו. הרי אחת הבעיות בטיפולי המרה היא שאין לך עם מי להתייעץ. יש בן אדם אחד שכל כך פחדת לספר לו, והוא אומר לך שזו הדרך. אתה לא יכול לכתוב פוסט בפייסבוק ולשאול: 'על איזה טיפולי המרה אתם ממליצים?'. אנשים לא מרגישים בטחון לומר 'זה אני', נתקלים במישהו אחד ששולח אותם למישהו אחר והם חושבים שזה הפתרון". הוא קרא "להוריד את כל מפלס החרדה לגבי הלהט"בים, שמערכת החינוך תדע להכיל אנשים שהם שונים, שאנחנו נדע להכיל אחד את השני, ואז הכול יירגע".

לדבריו, טיפולי המרה עלולים להביא לפגיעה עצמית - ואף להתאבדות. "אנחנו יודעים על אנשים שהתאבדו בגלל טיפולי המרה כי המטפל אומר: 'אם לא השתנית אז לא התאמצת מספיק'. היה לי חבר שאמר שבגלל שהמטפל אמר לו שהוא לא מתאמץ מספיק, הוא פגע בעצמו יותר. הוא ממש חתך לעצמו את הידיים כי הוא חשב על גבר".

שוורץ קרא לשינוי בחקיקה. "יש בארץ בעיה יותר גדולה", אמר. "כל הנושא הטיפולי בארץ לא ממוסד. היום את יכולה לפתוח קליניקה וזה נחשב חוקי לחלוטין, אין שום הגדרה למה זה טיפול, ואנשים מנצלים את החלשים שאין להם עם מי להתייעץ".

שי ברמסון, סגן יו"ר חברותא ומי שעבר טיפולי המרה בעצמו, הסביר כי הם "נועדו להכחיד את החלק בנפש שהוא 'להט"בי'. אלה פרקטיקות שנפסלו על ידי כל גורמי המקצוע בעולם, הם הוצאו מחוץ לחוק בהרבה מדינות, וארגוני בריאות הנפש בישראל הוציאו ניירות עמדה נגד זה".

ברמסון הסביר כי טיפולי המרה מתבצעים בישראל על ידי חמישה ארגונים, והוא עצמו עבר את הטיפול על ידי הארגון הוותיק ביותר, "עצת נפש". את הטיפול הוא עבר מגיל 13 וחצי עד גיל 16 וחצי, ותיאר אותו כ"תקופה קשה מאוד. רציתי להשתנות ולא הצלחתי. הרגשתי אשמה גדולה וכישלון עם עצמי". הוא תהה: "למה לא מוציאים את זה מחוץ לחוק? כי יש התנגדות של המפלגות החרדיות. בגלל זה כל הצעת חוק שקשורה לזה נופלת".

על דבריו של פרץ אמר ברמסון כי "זו בושה לאותו שר חינוך, עוד אמירה אומללה שלו, חסרת אחריות. הוא לא מטפל והיו חוות דעת מקצועיות מכל ארגוני הנפש ובמדינות אחרות הוציאו את זה מחוץ לחוק, למשל בארצות הברית, בקנדה ובברזיל. איך הוא מעז להגיד את זה? יש לו סמכות טיפולית שאנחנו לא יודעים עליה?".

ברמסון הוסיף כי "הוא צריך לקחת אחריות על המילים שלו. ברגע שהוא אומר כזה דבר, משפחות יפנו את הילדים שלהן לטיפולי המרה, שהוכחו כמזיקים".

ארגון חברותא שהוקם בשנת 2007 מלווה חברים בקהילת הלהט"ב שעברו טיפולי המרה, בין אם בקבוצות חברתיות ובין אם בארוחות שבת, כדי לתת מסגרת למי שעברו טיפולי המרה, שהיא גם דתית-קהילתית. ברמסון סיפר כי "אנחנו עושים שבתות כל השנה ומנסים לייצר מסגרת הם הרגישו שהם שייכים. מעבר לזה, אנחנו נלחמים נגד התופעה, מקיימים שיח עם רבנים, עושים הסברה עם אנשי חינוך ועם ארגונים ומנסים להילחם במדיניות הציבורית, בחקיקה ובממשלה".