שעון העונות בטבע התהפך ואחרי אביב בא עכשיו וינטר. זה הרושם, הנכון בחלקו בלבד, שליווה את דיון השיבוצים בראשות הרמטכ"ל אתמול; כאילו המהלך המשמעותי ביותר היה חילוצו של המזכיר הצבאי של שר הביטחון מהכפור של הקומה ה-14 בקרייה וקידומו שבעת מונים, לפיקוד על אוגדה 98.
עם כל חשיבותם של אוגדונרים קרביים, בראש וראשונה של אוגדות החוד הסדירות או הסדירות למחצה, לא עופר וינטר הוא העניין. במוקד נמצא אביב כוכבי. הלך המחשבה שלו, המתורגם למינויים - ובמקביל, גם לעדיפויות תקציביות - משקף את הכיוון שהוא מייעד לצבא בשנתיים (או שלוש) וחצי הבאות.
אוגדה 98, או במספרה אז 96, לחמה בלבנון ב-1982 תחת עמוס ירון ונקלעה לסברה ושתילה. הוא אמנם קודם בהמשך לאלוף, אך התמנה רק לראש אכ"א ולנספח צבאי בוושינגטון, לא לאלוף פיקוד כמקביליו מהצנחנים אמנון ליפקין-שחק ומתן וילנאי. בלבנון 2006 פעלה האוגדה, לבסוף, בפיקוד איל איזנברג. לאחר תפקיד נוסף, כאוגדונר בעזה, קודם איזנברג לאלוף פיקוד העורף - שוב, מחוץ לערוץ המרכזי - והשתחרר.
גם אם יצליח וינטר יותר מקודמיו באוגדה במלחמה עתידית בלבנון, אין בכך שום ערובה למימוש חלומם של המתנחלים ושליחיהם לחזות בהקפצתו עד לרמטכ"ל. בדרך לשם נחוצים עוד שלושה תפקידי אלוף, שיביאו את וינטר עד לסף גיל 60. כרגע הוא מזכיר את אפי איתם, מח"ט גבעתי בתקופת האינתיפאדה, שהתגבר על הליכים משפטיים לבלימת מינויו למפקד אוגדה 91 כאשר היא נשאה בעיקר נטל הלחימה בלבנון, ואף בלט שם, אך בכך נעצר תיפקודו.
כוכבי הוא קצין משימתי ופוליטי גם יחד. פוליטי, לא במובן המפלגתי. גם אין סימן לכך שהוא מחשב את צעדיו האזרחיים בשלב כה מוקדם, שש-שבע שנים לפני שיסתיימו כהונתו וצינונו. הוא אינו משדר לאן פניו מועדות, אף שדומה שאינו רחוק מאד מהמרכז; הוא נוסע על הפס השמאלי של הנתיב האמצעי, בעד פשרה מדינית וקשיחות ביטחונית להשגתה ולשימורה.
ההבט הפוליטי של מינוייו מתייחס לפוליטיקה האירגונית, בתוך הצבא וביחסיו עם הדרג שמעליו. זה לא רק ריצוי שר הביטחון בנימין נתניהו, שלחתימתו זקוק כוכבי בשאר המינויים הבכירים, אלא גם הקפדה על קשר עין עם מועמדים-בכוח לשני תפקידיו של נתניהו, בביטחון ובראשות הממשלה.
בסבב הנוכחי מקדם כוכבי, בנוסף למזכירו הצבאי של נתניהו, שני ראשי-לשכות לשעבר של רמטכ"לים - ירון פינקלמן (דן חלוץ) ויקי דולף (בני גנץ). זהו האקס-פקטור של השיבוצים בצמרת. אקס רל"ש או מזכ"צ, אם לא נכשל בעליל, נמצא לרוב בעמדת זינוק הלאה, ואם פטרונו עשוי להופיע בעוד חודשים מעטים כממונה הפוליטי על הרמטכ"ל המכהן - בוודאי. כוכבי אולי שיקלל את המאזן הכולל של דולף והחליט שלא להעניש אותו על שותפותו באחריות לליקויים שגרמו למותו של צנחן, והרי גם כוכבי עצמו לא נפגע, וטוב שכך, מפיקודו על אוגדת עזה כשנחטף גלעד שליט, אך קירבתו של דולף לגנץ לא הזיקה למח"ט היוצא של חטיבה 35.
מזכ"צ נוסף בסבב זה, אליעזר טולדנו, מיוצאי לשכת נתניהו, יסיים את תפקידו באוגדת עזה וייכלל בין המועמדים הבולטים לקידום, לצד ערן ניב מאוגדת איו"ש - לראש אגף התקשוב (בעברו תפקיד שם, נדיר למפקד קרבי) או כוח אדם וכן אורי גורדין שקדם לפינקלמן באוגדה 98 ויניב עשור, ראש חטיבת המבצעים שהתקרב לכוכבי בשירותם המשותף בצפון.
שפה צנחנית משותפת
כוכבי, כמו קודמיו, מקדם קצינים ששירתו תחתיו ובמיוחד מי שלחמו איתו שכם אל שכם, פשוטו כמשמעו - אל העיר שכם ובתוכה, ב"חומת מגן". זה אינו בהכרח משוא פנים; הוא ראה אותם במבחן האש והלחצים, התרשם מהם וסומך עליהם. מכאן מינויו של אמיר ברעם, המג"ד המוביל שלו בחטיבה, לאלוף פיקוד הצפון, ועכשיו של נמרוד אלוני, מפקד הסיירת באותו מבצע בשכם, לפקד על עזה. מאותו בית מדרש יצאו גם פינקלמן, בקרוב קמב"ץ הצבא כראש חטיבת המבצעים, ויניב אלאלוף, שיפקד על איו"ש. לכולם דוברים ומבינים שפה משותפת, צנחנית, עם מפקדם.
פוליטיקה אירגונית היא גם התחשבות בציפיות למינוי אלופה שנייה, אחרי אורנה ברביבאי, כיום ח"כ וחברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. כוכבי מקדם לתא"ל את יפעת תומר מהפרקליטות הצבאית ובונה אותה בכך כמועמדת לפצ"ר לאחר אלוף שרון אפק (אם כי לפי הסידור שהונהג לטובת אפק, הדרגה ניתנת לפצ"ר חדש רק במחצית השנייה של שש שנות כהונתו). מועמדת נוספת לאלופה, באכ"א, היא מירב קירשנר. כוכבי יידרש תחילה להחליט אם ברצונו להפקיד על אכ"א מפקד שהגיע מהשדה, מהקבוצה שנזכרה לעיל, או שליש מקצועי. במקרה השני אין מתחרים לקירשנר, ויהיו לה גם תומכים חיצוניים, כולל בדרג שר הביטחון הבא. במקביל המשטרתי של המטכ"ל, במטה הארצי, יש עכשיו שתי ניצבות.
זה ההבט הפוליטי. ההבט המשימתי, המוסיף נימוק למינוי וינטר, כמו גם לקידום רומן גופמן ממח"ט שריון סדיר למפקד האוגדה המשוריינת העיקרית שצפויה להילחם בלבנון או בסוריה, הוא שכוכבי מחפש קצינים הששים אלי הדק לעת מלחמה. הם אינם מחליטים אם תהיה מלחמה ואינם המתכננים האסטרטגיים שלה. לכך מוקצים מוחות אחרים, במטכ"ל ובפיקודים. מהאוגדונרים מצפה כוכבי לירות בשדות זרים, מהר והרבה.
הסיבה לכך פשוטה: השאיפה להכרעת בזק, בעיקר של חיזבאללה, כדי להשיג בזריזות את התכלית, להגיע ליעדים הקרקעיים ולצמצם את הפגיעה בעורף הישראלי. בגישת כוכבי, מלחמה קצרה היא מלחמה קוצרת - את האויב. וינטר מגבעתי וגופמן מהשריון יהיו חרמשים בולטים בסככת הכלים שלו.
יש, כמובן, אילוצים נוספים. נחוץ מינוי אלוף נוסף מחיל האוויר, כנראה לראש אגף התכנון, כדי שלא להשאיר את מפקד החיל עמיקם נורקין טייס יחיד במטכ"ל. דרושה גם החלטה על עתידה של מפקדת העומק ועל זיקתה לדרגים שמעליה ולצידה מכאן ולאוגדה 98 מכאן. חברי תת ועדת החוץ והביטחון, במעין פגישת מחזור של פורום מטכ"ל מתקופות גבי אשכנזי ובני גנץ, ביקרו בשבוע שעבר בבסיס האוגדה, מחנה ליפקין-שחק, לסקירת המצב הנוכחי ב-98, בעומק ובזרוע היבשה.
החלטה על יחסי הגומלין בין כל המסגרות הללו, כשברור שמפקדת העומק לא כבשה לעצמה מקום שוויוני לצד חיל האוויר, אמ"ן והפיקודים המרחביים, ממתינה לכוכבי - ולשר הביטחון הבא, שלא יהיה נתניהו, בצנוח עליו כתב האישום, ובסבירות גבוהה יהיה גם יהיה רמטכ"ל לשעבר, אחד מארבעה במחזור ספטמבר 19'.