קרב יום, שהוא לא יום ולא לילה, ושאמנם עד כה התמהמה, אך הנה הוא כבר מבצבץ מעבר לפינה הסמוכה. באותו יום יגיעו שני מובילים שאינם אבנר עמדי לבית שברחוב בלפור. הראשון יפנה את חפציהם של הדיירים הנוכחיים, והשני יכניס את מטלטלי הדיירים החדשים. מי יהיה אותו זוג, טרם נודע. רויטל ובני גנץ? גאולה וגדעון סער? רונית וגבי אשכנזי? רונית וישראל כץ? פוליאמורה של הפוליטיקה, כשבמקום רוטציה בראשות הממשלה יחלקו שניים עד ארבעה זוגות את הקומונה הממלכתית? ואולי יאופסן לזמן מה התואר "רעיית ראש הממשלה", לטובת איילת שקד ובעלה או אמיר אוחנה ובן-זוגו? הכל ייתכן, ואלה רק התרחישים הפשוטים.
במוצאי היום ההוא, כשהדיירים החדשים יירגעו קצת מהתרגשותם ויעלו על יצועם, יתגלה להם שהגיעו לבית מכושף. רחשי וילונות יהדהדו עם שריקות חרישיות של רוחות רפאים. צעקות עמומות תתמזגנה עם נפץ כלים נשברים. נחלים של נוזלי ניקוי ישטפו את החדרים ויתייבשו כלא היו. כל הסודות הכבושים יתפקעו ויצופו; ועל הקירות תוקרן, כהולוגרמה מתעתעת, מחייכת וזועפת חליפות, דמותה של הגבירה הקודמת, הגברת האחרונה.
כדי לרקוח בדיון כזה אין צורך בסמי הזייה. די בקריאת תצהירים ועדויות, תלונות ותביעות וכתבי אישום והכרעות דין ההולכים ומתרבים בחומש האחרון. טפטוף שהיה לקילוח שהיה לשיטפון. עמודים על עמודים, שורות אפורות, מלים המזנקות מהדף וסוטרות בפרצופו של הקורא כמו אותה חבטה שלטענת העובדת אתי חיים הנחיתה עליה שרה נתניהו ושלטענת העובדת שירה רבן כמעט-כמעט ספגה. שתי הטענות הוכחשו. המשטרה, המתהדרת במלחמתה בבריונות והמזדרזת לרוב לחקור עבירות לכאורה של תקיפה, מסרבת למלא את חובתה החוקית לחקור, ואיש מעליה - פרקליט המדינה, היועץ המשפטי לממשלה - אינו מורה לה לפעול.
אבל מכלול המעשים והמחדלים במעון ראש הממשלה מוכרח להיחקר, לבסוף, בין בוועדת חקירה של הכנסת בתום שליטתו של בנימין נתניהו בה ובין בוועדת בדיקה ממשלתית, כנ"ל. האחראים לשערוריה המתמשכת זה עשור חייבים לתת את הדין על שהתרחש מתחת לנחיריהם הסתומים ולעיניהם העצומות.
כמו בכל כת שמעלליה מתאפשרים בתוך חומות של אבטחה וקשר שתיקה, מסכת האירועים במעון התנהלה באופן שהכביד על גורמים חיצוניים לדעת ולתרגם את הידיעה לפעולה. מה שקרה בבלפור נשאר בבלפור.
עד שבא מני נפתלי, לא מתקן עולם, אלא מפרנס משפחה שסירב לוותר על הצדק הפרטי שלו, והכריז, "המלכה עירומה". אמרו עליו מה שאמרו, ולא רק שהוציאו את דיבתו והפסידו, לו ולבאות כוחו עו"ד נעמי לנדאו (המייצגת גם את שירה רבן) ועו"ד נאווה פינצ'וק אלכסנדר, אלא שחלפו שבע שנים מאז נטש את המעון והתופעה בעינה עומדת; ואחריו באה רבן, שעזבה לפני שנתיים, והתופעה כשהיתה; והנה, לפני שלושה חודשים, שוב מתלוננים עובדים, והפעם מתעשתת הפקידות, מתעדת את הדיווח ומגלגלת אותו הלאה, היא את שלה עשתה, אם תתהה ועדת החקירה.
דובריה של שרה נתניהו אומרים שהכל בדוי, הכל הזוי, שבפועל הכל טוב. אם כל כך טוב, איך זה שכל כך רע? אם המעון הוא גן עדן, מדוע בורחים ממנו בתוך חודשים או אף שבועות, ויש שאינן מתאוששות מהלם הבקו"ם של יום הקליטה? מקורס טיס נושרים פחות. במעון מקבלים כנפיים ברגע שנתקלים במציאות.
העובדים התלוננו, והפרקליטות מודה (ובאמתלה זו מתנערת מאחריות), שהקומה השנייה במעון ראש הממשלה היא מדינה בתוך מדינה. שרה-לנד. אקס-טריטוריה, מחוץ לתחום, כמו שגרירות זרה או מיני-ותיקן. חמור מכך: הנכס הוא של מדינת ישראל, אבל נציגיה אסורים בכניסה אליו, והם מצייתים לאיסור, כי כך נקבע בספר החוקים - חוקי שרה.
"במעון ראש הממשלה קיימת הפרדה ברורה בין הקומה הראשונה, שבה מתקיימת פעילות ציבורית, לבין הקומה השנייה, המשמשת כקומת המגורים הפרטית של משפחת נתניהו", הצהיר החודש, בתיק רבן, מנכ"ל משרד רה"מ יואב הורוביץ. "אב הבית ויתר עובדי המדינה של משרד ראש הממשלה רשאים לעלות לקומה השנייה רק לאחר קבלת רשות ממשפחת נתניהו". לבקבוק שמפנייה קל לטפס לקומה העליונה, קומת העליונים, יותר מאשר למנכ"ל המשרד, אדם שבין קודמיו בתפקיד היו טדי קולק, יעקב הרצוג, שמחה דיניץ ומרדכי גזית, ואף אביגדור ליברמן, שאין להעלות על הדעת שהיה מבקש במחילה רשות לעלות. הורוביץ: "אישית, לא עליתי לקומה השנייה, אלא שהיתי רק בראשונה".
העניין הציבורי נד השבוע בצדק לתיאור הסטייה הנדירה של המנכ"ל מהכלל ("ביקור קצר, תכליתי וחריג בקומה השנייה, לבקשת הגב' נתניהו שאבדוק תקלה במשקוף דלת המטבח") אך האישור מזעזע פחות מהאיסור. סיפור המשקוף הובא בתצהיר הורוביץ כדי לעדכן תצהיר קודם של עו"ד מגי קריטנשטיין מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), שכתבה אשתקד ש"עובדים אחרים במשרד רה"מ ובמעון רה"מ כדוגמת מר הורוביץ כלל לא עולים לקומה השנייה".
במקום להתבייש, מתגאה המדינה בכך ש"אב הבית" - עובד המדינה אפי אזולאי - "אינו מורשה לעלות לקומה השנייה, אלא אם נקרא במפורש על ידי מי מבני משפחת נתניהו. לאב הבית, וליתר עובדי המעון, אין סמכות לעלות לקומה השנייה לשם פיקוח על עובדות הניקיון ומשק הבית, או לשם כל סיבה אחרת. אב הבית עולה לקומה השנייה אך ורק אם התבקש במפורש לעשות כן על ידי מי מבני משפחת נתניהו".
ומודה אזולאי, "אמנם הקומה השנייה וחדרי השינה של משפחת נתניהו היו מחוץ לתחום, אך אני ניהלתי את המעון והייתי מודע לכל המתרחש בו. "גם על מי שהותרה בעלייה, כי קשה לנקות בשלט רחוק (ואיי-רובוט עלול לרגל ולהקליט), הוצבה הגבלה: רבן נדרשה להגיע למעון "ולהמתין לעובדת הקבועה בקומה, כי אסור היה לה להיכנס לקומה לבדה".
לצד הרעיה והילדים
עו"ד קריטנשטיין, המקובלת גם על הצד שכנגד כמשפטנית הוגנת, ניסתה בעליל להפריד בין נתבעת 3 בתיק רבן, המדינה, לבין שתי הנתבעות האחרות - נתבעת 1, הלא היא שרה, ונתבעת 2, חברת שירותי הניקיון והאחזקה מוריה. כשנוח למדינה, האחראית היא שרה; כשנוח לה, האחראית היא "מוריה"; ורק המדינה אינה אחראית, מה לה ולמתרחש באיזו קומה פרטית במעון ראש הממשלה.
המדינה השתרבבה לתביעה בטעות, אומרת המדינה, כי רבן הייתה עובדת של "מוריה" במיקור חוץ - לא עובדת מדינה - ו"כמו כן, את ההוראות והמטלות קיבלה באופן ישיר מגב' נתניהו ולא מהגורמים מטעם משרד רה"מ. בקומות העליונות מתנהלים חייהם הפרטיים של בני משפחת רה"מ ואין רשות לעובדי משרד רה"מ להיכנס לקומות אלה ללא בקשה מפורשת של בני המשפחה. העובדים במעון עובדים לצד ראש הממשלה, שהוא נבחר ציבור, ולצד רעייתו וילדיו שאינם עובדי מדינה ואינם כפופים למי מהמדינה".
מה פירוש "לצד" הרעייה והילדים? בפועל זה "מתחת" ולא לצד. אוי למי שלא יציית, מה גם שלדברי קריטנשטיין, בסתירה לתצהיר אזולאי, "עובדי משרד רה"מ אינם נותנים הוראות או הנחיות לעובדות הניקיון ומשק הבית בקומה השנייה ואינם מטילים עליהן כל מטלות. יש הבחנה ברורה בין עובדות הניקיון בקומה השנייה לבין עובדות הניקיון בקומה הראשונה, אשר רק הן כפופות לאב הבית אזולאי".
סיכום ביניים: המנקות בקומה השנייה אינן כפופות לאזולאי מהמעון או להורוביץ מהמשרד, עובדי המדינה, אף ששניהם מראיינים אותן ("פגישת היכרות קצרה", "ראיון היכרות קצר שנועד לאמוד את התאמתה של רבן למקום עבודה שבו יש לחץ, אירועים רבים ולוחות זמנים שיש להקפיד עליהם") ושהמדינה שולחת אותן למבחני מיון והשמה ולתחקיר שב"כ הכולל בדיקת פוליגרף. הוראות הן מקבלות ממשפחת נתניהו, שאחד מאנשיה, ולא בהכרח הקובע ביניהם, הוא עובד ציבור, והשאר, ובראש וראשונה שרה, אינם נמנים על שירות המדינה ואינם משתייכים למדרג שלו. כמותה כבן-זוג של חברת קיבוץ המתגורר איתה ואינו חבר המשק, אלא מוגדר כ"תושב בר רשות", משמע הקיבוץ מרשה לו לחיות בו ויכול גם לבטל את הרשות. שרה אינה חברה בשירות המדינה ולכן פטורה מחובותיו. היא שם, בבית, בגלל בעלה.
תיאור זה, שתכליתו למלט את המדינה מעונש כספי בתביעה האזרחית, מתעלם באופן מתמיה ואף מטריד ממה שהביא להרשעת שרה בתביעה הפלילית בתיק המעונות ושתואר בידי עמיתיה של קריטנשטיין בפרקליטות הפלילית במחוז ירושלים: המעון "התנהל בפיקוח הנאשמת, שקבעה לעובדי המעון משימות ומטלות ועקבה אחר ביצוען. כשמצרכים ושירותים לא סופקו לשביעות רצונה, הפצירה בסמנכ"ל המשרד עזרא סיידוף להשיג ולהסדיר את אספקת המוצר המבוקש, גם כשידעה שהדבר אינו כלול בהוצאות המאושרות. היא וסיידוף פעלו בצוותא חדא".
כלומר, בעוד הזרוע האזרחית של פרקליטות ירושלים תולשת את שרה ממעמד של עובדת מדינה ולפיכך גם מכפיפות לחוקים ולתקנות החלים על עובדי מדינה ותולה אותה באוויר, חופשיה ומאושרת, משיגה הזרוע הפלילית הרשעה שלה בגין פעולתה העבריינית בשיתוף עובד מדינה. אין בין הזרועות תיאום. פרקליט המדינה שי ניצן והיועמ"ש מנדלבליט אינם טורחים, ואולי אינם רוצים, לערב שמחה בשמחה.
היועמ"ש הקודם יהודה וינשטיין פרש את חסותו האישית על מעון רה"מ, כמעין שלוחה מוגנת של האיש המכהן בראשות הממשלה ונהנה בחוק ממעמד מיוחד. בכך היה המעון לשטח הפקר, פשוטו כמשמעו, ומתאפיין בהפקרות. זכויות בלי חובות, סמכות בלי אחריות. שרה נתניהו כשליטה כמעט יחידה, ללא בקרה.
כמעט, כי יש עוד שותף לשלטונה - בנה הבכור. יאיר בן גבירה ממשיך להתגורר על חשבון המדינה במעון. עובדות קבלן, ואולי נכון יותר לכנותן בבואן לקומה העליונה עובדות קב"ן, מנקות את חדרו תמורת 50 שקלים לשעה מאוצר המדינה, ועוד 15 לחברה.
המנקה ליאורה בביאן, שעבדה בקומה השנייה שבעה חודשים בשנים 2015-6 ואז "ירדתי לעבוד בקומה הראשונה מתוקף צורך העבודה", לא הייתה עדה ליחסי שרה-שירה, כי "במהלך לשון הרע שדובר ומה שקרה שהיתי בחופשת מחלה", אבל "אני הקטנה שהייתי שם מבקשת להבהיר". ליאורה הקטנה בעד שרה הגדולה ויאיר הבינוני. כך נשמעת מליצת יושר, עדת אופי חיובית, שהוחתמה על תצהיר בידי סניגורה של שרה.
"אם היו לי שאלות, והיו, הייתי דופקת ושואלת. מעולם לא כעסה כשפניתי לשאלה. תמיד הייתה אומרת שטוב שאת שואלת מאשר לעשות טעויות. נכון, היו ימים שהגברת הפנתה את תשומת לבי על הנקיון או הכביסה וכו'. כרגיל, כמו בכל בית, שהרי ידוע שכל אשה יש לה את צורת העבודה וקיפול בגד וכו' שהיא אוהבת. לא ראיתי בזה בעיה. אדרבה, שמחתי לעשות ולשנות לשביעות רצונה - זה בביתה וזכותה המלאה. אני עובדת את עבודתי, אוהבת מאד את הגב' נתניהו, אשמח להמשיך ולשרת את כל המשפחה היקרה".
מאוד יקרה, המשפחה, וגם מנומסת ומקפידה על ניקיון, כי הסידור פשוט - יאיר מלכלך, המדינה מנקה. המדינה, בהקשר זה, אינה משפחת נתניהו. המדינה היא ליאורה בביאן, העושה לפרנסתה. "חדרי ילדים", הצהירה בביאן, "הייתי מנקה פעם בשבוע יסודי, ולפעמים קרה שיאיר בנה שאל אם אפשר, או בשפתו אם 'יש מצב', לנקות את חדרו למרות שזה לא בתוכנית של היום, אך זו בבקשה יפה ומאור פנים. עלי לציין שיאיר בחור נקי מאוד ומסודר וחשוב לו הדבר מאוד". אמנם החשיבות אינה גוברת על הטפילות. שינקה את חדרו בעצמו, או לחילופין על חשבונו? אין מצב.
רבן התפעלה פחות מלורד פונטלרוי הצעיר. לטענתה, בכתב התביעה, הוא ערך לעובדות הקומה השנייה "מסדרי ניקיון, העביר אצבעו במקום גבוה אליו טיפס, מחוץ להישג יד של העובדת הסבירה, והתסיס את (שרה) בקריאה משפילה, 'אמא, בואי תראי, הן לא ניקו פה'".
חסימת הכניסה לקומה השנייה בפני אנשי המשרד, חברת "מוריה" וסגל הקומה הראשונה שירתה שתי מטרות - הגבלת החשיפה ומניעת סיוע להוכחת טענתה של עובדת מושפלת. אם יש רק עובדת אחת בכל רגע נתון, גרסתה תוצב מול גרסת שרה (ולעתים גם יאיר) נתניהו. הפירצה בשריון זה, המרתיע מראש תלונות דלות ראיות, היא הפעלת שני עובדים, כמו - לפי מסמך ברנע פרגו - באותה שבת בחודש מרס.
המטוטלת נעה
אפשר להבין לליבו של שמואל שרביט, מנכ"ל "מוריה", לוחם עקבי למען העלאת שכרם של עובדי הענף, בן למשפחה של 10 ילדים מוואדי סאליב בחיפה הזוכר היטב מצוקה מהי. שרביט הופתע ונסער לשמוע את הדיווח של אמנון אברמוביץ' בערוץ 12 בעניין מסמך עו"ד שלומית ברנע פרגו, היועצת המשפטית של משרד רה"מ, אל שני הממונים הנפרדים עליה - המנכ"ל הורוביץ מכאן והיועמ"ש לממשלה אביחי מנדלבליט מכאן. שרביט לא שמע משרשרת הפיקוד של "מוריה" מה שחולל את מסמך ברנע פרגו, דיווח של נציגו לחשב משרד רה"מ בעניין שתי טרוניות של עובדי החברה כלפי שרה, בעניין הזעקת עובדת לנקות משהו בשבת ובעניין אילוצם להחתים שעון נוכחות כאילו סיימו ופרשו לביתם בעוד שלמעשה נשארו לעבוד, ללא רישום וללא שכר.
שרביט מנהל עסק גדול, המשרת באמצעות אלפי עובדים מוסדות כלכליים, ציבוריים ורפואיים מרכזיים במשק. הוא זכה במכרז משרד רה"מ לחמש שנים ויש לו חוזה של שמונה מיליון וחצי שקלים לשנה לעבודות בכ-20 מאתרי המשרד, מהם 800 אלף בבלפור, המתקרא בטבלה "41", ו-95 אלף ב"מעון המשני" בקיסריה. בפרשת מעון רה"מ, שרביט הוא כרמטכ"ל לעומת מפקד פלוגה, שנתקל בבעיה כשהתארח עם פלוגתו במתקן אימונים ודיבר עליה רק עם קצין השלישות במקום, בלי להבין שעליו לדווח על האירוע גם כלפי מעלה, עד לשרביט.
נציג "מוריה" במעון רה"מ, המפקח על שעות העבודה של המנקות ומספק להן את חומרי הניקוי, הוא יעקב קדוש. שרביט ירש אותו מהזכיינית הקודמת, קלינור, שהעסיקה בין השאר את מני נפתלי וגיא אליהו ושהייתה מהנתבעות בתיקיהם. העובדים באים והולכים, החברות משתנות, והמשוואה לעולם עומדת, כי גורמת אחת קבועה בה.
בתצהירו בתביעת רבן כתב קדוש שהוא הממונה הישיר על המנקות ושעליהן "לדווח לי ישירות על כל בעיה מכל מין וסוג שהיא נתקלת בה בעבודתה". גם קדוש, כשאר בני תמותה למעט שתי המנקות המאושרות, "לא מורשה כלל להיכנס לקומה 2 במעון". לשמע דברי רבן על הרקע לנטישת המעון לאחר חודש בלבד, "כיוון שעברה שם התעמרות", דיווח על כך לממונה עליו בחברה וגרם להפצת חוזר המדגיש כי על עובד הנתקל ב"יחס לא נאות/משפיל/מתעמר" לדווח על כך.
קדוש חתם על תצהירו בפני עורך דין של "מוריה" לפני חודש, יותר מחודשיים לאחר השיחה עם החשב יצחק דוידיאן. הוא אינו מזכיר ולו גם ברמז את הפרשה החדשה, גם לא כשהוא מספר על מערכת "י.ל.מ" לרישום כניסה ויציאה באמצעות טלפון נייח בפתח המעון. מלכות במלכות אינה נוגעת; תצהירו מתייחס לפרשה הישנה כאילו אין החדשה מקרינה עליה.
כשברנע פרגו העלתה על הכתב את הטענות שדוידיאן שמע מקדוש, הן הפכו מפולקלור, מההווי המוכר והמקומם - עוד מתיקי מני נפתלי וגיא אליהו, שהוכרעו לטובתם, ודרך תיק רבן הרחוק מהכרעה - לחומר המשווע לבירור עבירות לכאורה על החוק. הכדור נבעט מעלה, לא לקומה השנייה במעון, כי אם לקומות מנכ"ל רה"מ והיועמ"ש לממשלה. ברנע פרגו, שלפנים - כולל בתקופת תביעתו של נפתלי - התאמצה לרצות את הזוג נתניהו, רכבה על המטוטלת לקוטב הנגדי. זה משקף את הרעת מצבם המשפטי של שרה ובנימין נתניהו ואולי גם ישפיע עליו.
שיחת קדוש-דוידיאן התקיימה ב-10 במרס ומכתב ברנע-פרגו נשלח לאחר כשבוע. משרד המשפטים מסרב לגלות מתי, בשלושת החודשים האחרונים, נחשף אליו מנדלבליט. סביר להניח שכנמען ישיר למסמך, הוא לא המתין לשידור של אברמוביץ'.
מנדלבליט מעולם לא הואשם בפזיזות, במיוחד לא בתיקי משפחת נתניהו. החלטות על פתיחה בחקירה פוחדות להגיע לשולחנו, פן ימותו שם בשיבה רעה או מהתייבשות. בפרשת מסמך ברנע פרגו להורוביץ, התנהגות היועץ מעוררת לפחות חמש שאלות.
1. מדוע שבועות על חודשים הוא בוחן/שוקל/מתלבט/מהרהר/מעיין/תוהה/בוהה אם להורות על פתיחה בחקירה פלילית בחשד לעבירות לכאורה של קבלת דבר במרמה - עבודת המנקות ללא שכר, לאחר אילוצן להחתים ביציאה, כביכול, כרטיס נוכחות - ועל חוק העבודה והמנוחה?
באותו אסו"ן (אירוע סדר וניקיון) שנפל על שרה בשבת ושכנראה זיעזע אותה בחומרתו עד כדי שכחת האפשרות לנקות זמנית במו ידיה, טורטרו שניים, "עובד אמון" שהוא עובד מדינה (אז אולי אזולאי?) ועובדת מוריה. השימוש שלא כדין בעובדים, בין עובדי מדינה ובין עובדי קבלן, דומה להחליא לשימוש בנהג ויקטור סרגה לשינוע בקבוקים לפדיון - ראש המוסד יוסי כהן, בהיותו במבחן בד ממושך לתפקידו, סידר לסרגה תפקיד סוכר פיות במטה לביטחון לאומי - ובמטפלת שהמדינה שכרה לסעוד את אביה של שרה.
2. האם שיתף מנדלבליט במידע את התובעים במשפט המעונות, עורכי הדין ארז פדן וג'ני אבני, שהוכנעו בתנועת מלקחיים שלו ושל השופט המגשר והמקודם בה בעת למחוזי מרדכי כדורי? דפוס ההתנהגות המתואר במסמך, לפי הטענות הגולמיות המשוועות לבירור, עשוי להשיק לזה שבמרכז תיק המעונות. ההבדל היחיד הוא שהמנקות, כמו שירה רבן והאלמונית מסיפור השבת, יכולות לעמוד במרכז תיק המעוּנות (ו"ו ראשונה בשורוק). אילו נודעה הפרשה החדשה לפדן ולאבני בעוד מועד, היה בכך כדי לחזק את כושר המיקוח שלהם מול המגשר ולהתעקש לנהל את המשפט, לנוכח הסדר חלש, שתועלתו העיקרית בשבירת טאבו.
3. איך ומתי נמסר העתק ממסמך ברנע פרגו לעו"ד קריטנשטיין, כדי שתתקן את כתב ההגנה שלה מטעם המדינה בתיק רבן? בסעיף 34 הכריזה מנהלת מחלקת העבודה והתובענות הייצוגיות בפרקליטות ירושלים שהמדינה "פעלה בהתאם ליכולתה כדי למנוע העסקה לא ראויה של עובדי החברה הקבלנית ובכלל זה שמירה על חוק שעות עבודה ומנוחה, אי העסקה בשבת ואי העסקה בשעות עבודה שחורגות מהחוק". סעיף זה צריך להימחק בדיו אדומה מבושה. המדינה לא פעלה כמיטב יכולתה, או שמא יכולתה דלה מכדי לסכל עוולות, לתקנן או להרתיע מפניהן.
4. עד כמה ניתן לסמוך על השעון של המעון (נקודה שנדונה עוד בתביעת נפתלי) ולהגיש את תוצריו כמוצגי תביעה או הגנה? שרה נתניהו הצהירה כי כרטיס הנוכחות של רבן "מעיד רק על מועד כניסתה ויציאתה ממעון רה"מ, אך לא בהכרח על שעות עבודתה בפועל, כי בהיותה מתלמדת אסרתי עליה להחל בעבודתה ללא מלווה". זאת הודאה מעניינת, משמחת למדינה ול"מוריה", בהיותה האוסרת והמתירה לעובדות הקומה השנייה; ובאותו הבל פה היא מאפסת את השעון כראייה להיקף העבודה.
5. האם מנדלבליט חושש לחקור בפרשה, כי אחד העדים המרכזיים בה יהיה בהכרח בנימין נתניהו, ששמע את רעייתו מזעיקה בשבת עובד, כדי שיביא עובדת, ולא התערב לסיכול העוולה הכפולה? הפעם לא תעמוד לו טענת אי-ידיעה. היה עליו למנוע מה שהיועצת המשפטית במשרדו תיארה כ"הפרת חוק".
עולם המושגים של שרה נתניהו מזדקר מעיסוקה הכפייתי, במעון ובלשכה, בשאלת יראת השמיים של העובדות. היא מעוניינת בדתיות ועוד יותר מכך - בחרדיות. הן לבושות בצניעות, אינן צופות - ובודאי אינן מתראיינות - בטלוויזיה, "לו הגבילה עצמה (רבן) על פי דתה ואמונתה לא הייתה מתירה לעצמה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה", חיות בקהילה הפוקחת עליהן עין הדרוכה לזהות כל סטייה, ואם מתעורר חשש קליל להתרופפות חיצונית של תקן מוסרי קפדני, נתן אשל יצלם.
משהו רקוב בממלכת שרה-לנד. לא רק העבירות, החשדות, התלונות; גם השחתת הפקידות הבכירה (ראש המוסד כהן, הפועל לתועלתו האישית והפוליטית של נתניהו וצפוי להסתער על הפוליטיקה לאחר סיום כהונתו בעוד שנה וחצי וצינונו; ראש המטה לביטחון לאומי מאיר בן שבת, שליחו של נתניהו אל חיים דרוקמן בענייני פוליטיקה פנימית) והשרים השותקים, סייעני השליט עד שיתמודדו ביניהם על הכסא בלשכה והמיטה בבלפור.
ורפיונו המשונה, שאין להסתגל אליו אף שהיה לעובדת קבע, של מנדלבליט. ברגיל, היועמ"ש הוא המוסמך להורות למשטרה לחקור, והצורך בוועדת חקירה צץ רק כשבלעדיה ייפגע קשות האמון הציבורי בהליך; אבל בפרשה זו עליו לתת תשובות, לא להציג שאלות. אלא אם הכל למראית עין, ובעצם מנדלבליט הפנים את השיטה שמסמך ברנע פרגו מייחס לשרה, החתים כרטיס כאילו סיים לעבוד אך סב על עקביו, חזר אל שולחנו והנחה את המשטרה לנהל חקירה סמויה.