אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
לכבוד שבוע הספר אני רוצה לספר לכם על האהבה שלי לספרים. זה עולם שאפשר לדמיין בו כל דמות וכל מצב, איך שרוצים. זה עולם מלא ריגושים. כולנו יכולים להיסחף לסיפור. אני מאמינה שספרות היא דרך להתבונן מבעד לנפש הכותב. אני מאמינה שככה אנחנו יכולים באמת להבין מה הוא רוצה לבטא ולומר לנו. אני במיוחד אוהבת שהספרים מתמסרים לדברים מעניינים ושונים לגבי החיים עצמם. הסיפור מגלם בתוכו אמירות, דעות ותיאורים של כל הנושאים: אישיים, פוליטיים וחברתיים.
מילה שלי | לכל הטורים של לי גיא רון
לפעמים, יצירה יכולה להראות מה נכון ומה לא נכון. ספר יכול לפקוח את העיניים שלנו. זו יכולה להיות התחלה של משהו גדול, משהו שיהיה חלק מההיסטוריה שלנו. לא סתם ביקשו לשרוף וגם שרפו ספרים בזמן השואה. ידעו שיצירות ספרותיות הן כלי עוצמתי מאין כמוהו לחיזוק קשר בין אנשים, לתמיכה או להתנגדות לרעיון או אפילו ליצירת תנועה חברתית.
כבני אדם, אנחנו שואבים רעיונות, מבקשים דרכים יצירתיות לדבר ולהעביר את המסרים שלנו. דרך הסיפור הדמיוני, היצירה הספרותית מבטאת את מה שאנחנו רוצים למסור לאחרים. לא מעט יצירות עוסקות בנושאים בעייתיים.
הסיפור מלמד אותנו מה לעשות בחיים עצמם
ישנם הרבה ז'אנרים של כתיבה. יש כל כך הרבה סגנונות שונים. בשבילי, זה מתחיל מהסגנון המוכר ביותר - הרומן. זה הסוג האהוב עליי. אני ממש אוהבת את הספרים האלה, כשהם טובים. לא אכפת לי להודות שאני אוהבת במיוחד סופים שמתסיימים בעושר ואושר. אולי קלישאה, אבל זה מסוג הדברים שגורמים לי להאמין בסוף טוב גם בשבילי. אני אוהבת לשמוע סיפורים, שיש בהם קושי גדול בהתחלה ואז הגיבורים מתגברים על הקושי שלהם. זה כמו לקח לחיים. לעיתים, הסיפור מבקש לומר לנו או ללמד אותנו מה אפשר לעשות בחיים עצמם, אם רק רוצים.
אני רוצה לבקש מכם לקרוא יצירות שאתם אוהבים ולדבר עליהם עם מי שקרוב אליכם. זה מאוד חשוב לשתף אחרים במחשבותיכם על ספרים, כי זה מלמד עליכם הרבה. על דעותיכם, על האישיות שלכם. יש בכך כדי לשתף אחרים במחשבות, גם ללא אמירה ישירה שלכם על העניין. זה אחד הדברים האהובים עליי. אני יכולה לשבת שעות מול יצירה. אני ממש אוהבת לנתח אותה. הרבה פעמים אני יושבת לקראת שיעור עם משלבת ומבקשת לשמוע מה היא חשבה על הטקסט, על הסיפור, וכל אחת מראה את הזווית שלה. לדעתי, אני כבר יכולה לנתח סיפורים ושירים בקלות. זה מה שאני אוהבת מאוד לעשות.
מבחינתי, התייחסות לתכנים ספרותיים היא לא אחת ראי לנפש של האדם, האופן שבו הוא מנתח, מתייחס ומביט על דברים. זה חלק מהיופי של האומנויות השונות, כאשר כל אחד מפרשן אחרת את מה שמולו.
ביום מן הימים הייתי רוצה לרשום משהו ספרותי אישי שלי. משהו שאני אכתוב מהתחלה עד הסוף. אני רוצה לכתוב קובץ של סיפורים קצרים כמו אתגר קרת. משהו מיוחד. שכל סיפור יהיה מלא בתוכן ובמסר. משהו שיתאר, שיבטא בפניכם מה אני חושבת על דברים שונים, פוליטיים, אישיים, חברתיים וסתם על החיים. זה אחד החלומות שלי. אני מאחלת לכם שתקראו כמה שיותר. אני בטוחה שתהנו. למרות כל הטכנולוגיות בעולם, אין כמו ספר. כל סיפור הוא חוויה מיוחדת. מילה של לי.