"עברתי שנה מדהימה. אני מרגישה שישראל עשתה כל כך הרבה בשבילי ועכשיו הגיע הזמן שלי להחזיר לה", כך אמרה טוראית נעה פינגרמן, שעלתה לישראל מארצות הברית והתגייסה כחיילת בודדה. פינגרמן, בת 19, משרתת כיום כמש"קית ת"ש בגדוד רם של פיקוד העורף סמוך למושב צופים שבשומרון. בשיחה עם וואלה! NEWS היא מסכמת את השנה הראשונה שעברה עליה כ"צברית", מאז עזבה את חייה ברוקוויל שבמרילנד והתגייסה לצה"ל.
הצעירה הגיעה לישראל במסגרת גרעין "צבר" והתיישבה בקיבוץ גזית שבעמק יזרעאל. "אני זוכרת שקיבלתי במנילה מש"קית ת"ש וממש התרגשתי", סיפרה. "זאת הייתה התגשמות חלום עבורי וכמובן שבחרתי בתפקיד במקום הראשון, ואז הודיעו לי שהתקבלתי וממש שמחתי". פינגרמן כשנכנסה לראשונה בשערי עיר הבה"דים בנגב, "אז גם קיבלתי את השוק הזה שאני באמת חיילת בצבא ההגנה לישראל".
בסיום הטירונות החלה את קורס מש"קיות הת"ש. "היה לי חשוב ללמוד על כל הזכויות ותנאי השירות שמגיעים לחיילים, בייחוד לחיילים בודדים. זה מגניב שהיום שאני כבר עושה את התפקיד, יש לי הרבה כוח לעזור ולסייע לחיילים אחרים", ציינה. על המגוון הרחב של חיילים וחיילות מכל קצוות ישראל שהכירה בימי הטירונות והקורס סיפרה: "לא תיארתי לעצמי שאהיה חברה שלהם, אבל היום אני אומרת לך, זה הדבר הכי מדהים בעולם, אחרי שמצאנו את הדבר המשותף הזה לדבר עליו, היה קליק, היה חיבור, זה הכי כיף".
פינגרמן תיארה חיבור מיוחד שנולד במהלך ימי הקורס עם כמה מבנות שהכירה. "יש לי חברה מהקורס שהייתה מזמינה אותה לשישי לאכול קובה, ואחרי הקורס באמת הגעתי, והיה תענוג", שחזרה. "זה כיף שכאן באמת מתכוונים לזה שמזמינים אותך להתארח. כאן בישראל זה מכל הלב".
העולה החדשה מרגישה שההתנהלות היומיומית היא בישראל שהפכה אותה לצברית. "למשל כשאני משתמשת בתחבורה הציבורית לנסוע מחיפה לקיבוץ שלי, לתל אביב לאחותי, או מבקרת את סבתא שלי ואני אומרת לעצמי: 'וואלה עשיתי את זה, אני גרה כאן וטוב לי'", אמרה. "אני אומרת לך חד משמעית - אני ישראלית, כאן אני מרגישה בבית".
כשנשאלה איפה היא הכי מרגישה את השוני בין ישראל לארצות הברית, ענתה בחיוך: "אנשים עם חוסר סובלנות למשל. אין פה את הנימוסים האלה של 'תודה' ו'בבקשה' אחרי כל משפט, לוקח זמן להתרגל, אבל הנה גם אני התרגלתי לזה והיה אני קצת פחות סבלנית", אמרה בצחוק.
פינגרמן שומרת על קשר עם חבריה שנשארו בארצות הברית באמצעות רשת האינסטגרם. "יש לי כמה חברים שנשארו שם במרילנד, ועכשיו בזמן שאנחנו כאן בבסיס, הם לומדים בקולג' ואני חייבת לומר לך שזה מוזר לי לראות את זה", אמרה. אך החיילת הבודדה לא מסתנוורת מהתמונות מהחיים הסטודנטיאליים. "אני לא מקנאה בהם, אני חושבת שמה שעשיתי זה היה נכון בשבילי ואם הייתי נשארת בארצות הברית ומתחילה ללמוד, הייתי מתחרטת על זה שלא הגעתי לכאן ועוברת את החוויה הזאת, ורואה את מה שהחברות שלי עוברות כאן בישראל. הייתי מרגישה פספוס גדול".
תוך שישה חודשים: ארבעה חיילים בודדים שמו קץ לחייהם
לפני חודש שמה קץ לחיה באחד מבסיסי צה"ל בדרום הארץ סמ"ר מיקה לויט, חיילת בודדה שהייתה בבית הספר ובנבחרת השחייה יחד עם פינגרמן. "היה לי מאוד קשה עם המוות שלה", אמרה הצעירה. "היא למדה שנה מעליי וגם עלתה לישראל עם גרעין צבר וגרה בקיבוץ חצי שעה ממני, היינו בקשר".
"הייתי שבורה מאוד מהבשורה הקשה", העידה פינגרמן. "לצערי לא דיברנו ביומיום כדי שאדע מה עובר עליה. ממה ששמעתי באותו יום שזה קרה היא עוד הספיקה לצחוק על המפקדים, להיות 'מיקה', אני חושבת שאלה היו בעיות נפשיות שלא באמת ראו".
לויט הובאה למונחות לפני כמה שבועות בבית העלמין היהודי בפלורידה. במותה הצטרפה לשלושה חיילים בודדים נוספים ששמו קץ לחייהם בחצי שנה האחרונה. "הבדידות ורגעי המשבר הם הכי קשים", הסביר פינגרמן האתגרים עמם מתמודדים חיילים בודדים בנוסף לאתגרי השירות הצבאי. "כשהמשפחה שלך שם ואתה נמצא לבד פה, או שחיילים מספרים שהם חוזרים אל האוכל החם של הבית ולך אין זה הכי מרגישים את זה".
על התמיכה והלווי של הצבא בחיילים בודדים הוסיפה כי "הצבא עושה הרבה למען החיילים הבודדים. למשל יש יום מיוחד בשנה, יום כיף צ'ופר רק לחיילים בודדים, אבל יחד עם זאת, אני חושבת שהמפקדים צריכים לתת יותר תשומת לב לאותם חיילים בודדים שתחתיהם". פינגרמן מעידה על עצמה שהיא מרבה להתעניין ולשאול בשלומם של החיילים שתחת אחריותה.
משפחתה של פינגרמן אמנם נמצאת במרילנד, אך זכתה למשפחה מאמצת שמארחת אותה בקיבוץ גזית. לפני כחודשיים, הגיעה המשפחה מהקיבוץ לעודד את החיילת הבודדה בסיום קורס הת"ש. "זה רגע מדהים, הרגשתי את התמיכה ואת האהבה שלהם", סיפרה. "הם היו שם בשבילי, ידעתי שאני לא לבד".
"אבל לא לכל חייל בודד יש את זה", הדגישה מש"קית הת"ש שמסייעת בעצמה לחיילים בודדים. "אני דווקא מזכירה לאותם חיילים בודדים שעליהם אני אחראית את הסיבה שבגללה אנחנו נמצאים כאן, למה היה כל כך חשוב לנו להגיע, כי זה לא מובן מאליו מה שעשינו כאן. אני חושבת שהצבא מעריך מאוד את החיילים הבודדים".
המפקדת של פינגרמן, קצינת משאבי אנוש של גדוד רם, סגן עדן יוסופוב, שיבחה את פינגרמן. "יש בנעה בגרות והכלה", ציינה. "מעין חספוס כזה שמאוד מסייע לה בשיחות העומק עם החיילים שלה, בגישתה הנוחה והמכילה החיילים שלה מאוד פתוחים אליה". לדבריה, "כשנעה הגיעה לכאן פגשתי ילדה חייכנית, חדורת מוטיבציה עם סיפור חיים מעורר השראה".
יוסופוב התייחסה למקרי האובדנות בקרב החיילים הבודדים בצה"ל. "המטרה שלנו היא לחבק כמה שיותר את החיילים הבודדים, אם זה לברר איפה כל חייל בודד עושה את החג, ואם זה עדכונים שעוברים למג"ד מה עובר על כל חייל בודד ואיפה הוא מעביר את החג". הקצינה סיפרה כי קיימת פקודה בגדוד, לפיה ברגע שמגיע קרוב משפחה של חייל בודד לביקור בישראל, הוא משתחרר באופן מידי לחופשה. "מבחינתי, זה הכוח שהחיילים האלה מקבלים בשביל המשך השירות שלהם".
יותר מ-3,000 חיילים בודדים עולים משרתים בצה"ל
פינגרמן עלתה לישראל במסגרת טיסת עולים מיוחדת של ארגון "נפש בנפש" וקרן קיימת לישראל בחודש יולי האחרון. אחת ההפתעות המרגשות שחיכו לה בטיסה לישראל הייתה כשגילתה כי אחותה הגדולה, שעלתה לארץ לפני שבע שנים, היא אחת הדיילות. מהרגע שהופיעה האחות, ענבל, השתיים מיד חיבקו אחת את השנייה והחלו לדמוע מרוב התרגשות. אחרי המפגש המרגש סיפרה העולה הטרייה: "זה ממש מרגש. לא היה לי מושג שענבל תהיה על הטיסה. היא אמרה לי שהיא מנסה, אבל לא ידעתי שהיא הצליחה". ענבל, שעובדת כדיילת באל על ומתגוררת כיום בתל אביב, לא הצליחה אז להסתיר את התרגשותה גם היא ואמרה: "הגיע הזמן להחזיר את ילדה הביתה".
מאז שנת 2012, ארגון "נפש בנפש", בשיתוף ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית ובפנמה (FIDF), מעניק סיוע ותמיכה לרווחתם ולעתידם של החיילים הבודדים העולים המשרתים בצה"ל. "התכנית לחיילים בודדים" נותנת מענה הכולל ליווי, תמיכה ודאגה לחיילים בודדים עולים במהלך השירות הצבאי ועם שחרורם מצה"ל, כמו גם להסתגלות לחיים האזרחיים.
מנתוני התכנית המיוחדת לחיילים בודדים של ארגון "נפש בנפש" עולה כי בצה"ל משרתים כיום יותר מ-3,000 חיילים בודדים שעלו מכ-70 מדינות שונות מרחבי העולם. כ-1,200 חיילים עלו ממדינות צפון אמריקה, כ-200 מדרום אמריקה, כ-1,100 מאירופה, כ-150 מאסיה, כ-75 מאפריקה, וכ-35 מאוסטרליה.
