אני לי גיא-רון ואני רוצה שיתייחסו אלי באהבה ובכבוד. בת 24. גרה בתל אביב. יש לי שני הורים מדהימים ואחיות שלפעמים מציקות, כמו לכולם. אבל, יש עוד משהו חשוב וגדול שמאפיין אותי - אני אוטיסטית, שלא יכולה לדבר אבל יש לה מה להגיד. יותר מהכול אני רוצה שישמעו אותי, שיתייחסו אלי ושיבינו אותי. לא כי אני אוטיסטית, אלא כי אני חכמה, רהוטה ומצחיקה. כי יש לי מה לומר וכי אני מאמינה שכדאי לכם להקשיב. אני רוצה לדבר מבעד לאילמות. לפעמים אני גם צועקת מבעד לאילמות. חזק. שישמעו.
לכל הטורים של לי גיא-רון
קראתי על המקרה שאירע בסוף השבוע שעבר בירושלים: נער חרדי אוטיסט נעצר על ידי משטרת ישראל תוך שימוש בכוח רב ונפגע עד זוב דם בפניו. זה פשוט הרתיח אותי.
למה הם התייחסו אליו ככה? התנהגות כזו מבטאת ממש חוסר סובלנות כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים. אני חושבת על זה שבאותה מידה זה יכול היה לקרות לי. נכון שאני בדרך כלל עם משלבת, שמתווכת ביני לבין אחרים, אבל אני יכולה לחשוב על המון מצבים שבהם לא הייתי מבינה כלל מה השוטר מבקש ממני לעשות או להימנע מלעשות. הרבה אנשים אוטיסטים מתנהלים בחברה לבדם, ללא תיווך, כי הם במצב תפקוד גבוה יחסית מבחינת התנהלותם ועצמאותם. אני מניחה שרובם ככולם לא היו מבינים מה שוטר רוצה מהם. מלחיץ אותי לחשוב על זה. מה הוא היה עושה לי? מרביץ? גורר אותי בכוח? כי זה מה שעשו לנער הזה.
איפה האנושיות? מה עם זכויות האדם שלי? מגיעות לנו זכויות מיוחדות. אני בטוחה שיש נהלים איך להתנהג עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, איך לאפשר להם את הגישור שהם צריכים. זה לא נתפס כשזה קורה במדינה מתקדמת כמו שלנו. יש בכך אולי גם להמחיש את האופן שבו אנחנו כחברה רואים את הקהילה הזאת - הקהילה שלי, שלנו. לא נראה שקיימת מספיק הבנה של הספקטרום ושל שלל המוגבלויות במסגרתו.
אני רוצה רגע לעצור ולהסביר: זה נכון שאני מבינה יפה ויודעת לתאר מה קורה סביבי, אבל זה לא פשוט בכלל. ללא כתיבה מידית, אני כנראה לא אצליח להגיב כמעט לשום מצב כמו שצריך. בטח שלא במענה לדרישה מסוימת. מסובך להסביר את זה. אי אפשר לפנות אלינו בשפה רגילה בין אנשים, לבקש משהו ולצפות תמיד שנבין ונפעל בהתאם. זה נכון לגבי כל אדם, ובטח נכון לגבי בעלי תפקידים עם סמכויות. הייתי מצפה משוטרים לדעת את זה ולהיות מתודרכים בהתאם. אני רוצה שתבינו: הספקטרום הוא עולם רחב מאוד ומגוון. כל אחד על הספקטרום מגיב בצורה שונה לגבי מצבים שונים, וחייבים להיות קשובים וסבלניים כלפי כל בעל מוגבלות מכל סוג, ובמיוחד אנשים עם סמכויות, ובמיוחד כאשר זה נוגע להפעלת כוח במצבים מיוחדים.
איזו מין חברה אנחנו שכך מתנהגים שוטרינו כלפי נער אוטיסט? כל עוד הוא לא משתולל עם נשק ויש מולו כל כך הרבה שוטרים - לא משנה מה הוא עשה! זה עצוב, מאכזב, פוגע ומיותר. אני מצפה שמישהו במשטרה יטפל בכך, ומקווה שאצליח לעקוב ולראות מה יקרה עם אותם שוטרים שהתנהגו כך. אני לא מאמינה שיש מישהו על הספקטרום שפועל באלימות מתוך כוונה לפגוע באחר. אלימות עם כוונה היא בלתי אפשרית כשמדובר באוטיזם. אני יודעת על מה אני מדברת. מילה של לי.
(לי גיא-רון)
יורי גיא-רון: אין נסיבות מקלות לאלימות משטרתית כלפי בעלי מוגבלויות
זו בוודאי אינה הפעם הראשונה בה מתפרסמת פרשה על התנהלות מזעזעת של גורמי אכיפה עם אוטיסטים. למשל, בשנת 2013 כלאה משטרת ההגירה פעוטה אוטיסטית בת 3, אווה-נורה, בת לזוג הורים מחוף השנהב, במתקן הכליאה בנתב"ג. מששמעתי על כך באיחור רב, אני זוכר שבקושי נרדמתי בלילה.
ביום חמישי האחרון הוצפה הרשת בסרטון על נער חרדי, כפות על הכביש, ידיו אזוקות מאחורי גבו, כארבעה שוטרים אוחזים בו בחוזקה, פניו שותתות דם שאף ניגר על הכביש, בעיקר מאזור פיו אשר עסק בעיקר בצרחות: "תעזרו לי", "אני רוצה הביתה". לא בטוח שזה מקרי. בת של זוג מהגרי עבודה לא חוקיים, בן למשפחה חרדית. האם זה היה קורה גם בשכונת "רחביה" בירושלים או בשיכון "צמרת" בתל אביב?
אלימות משטרתית אינה זרה למדינתנו הנאורה. הררי מילים, טענות והצדקות, נכתבו על כך בעבר. אבל כאשר מופנית אלימות כזו כלפי אנשים עם מוגבלויות, איני מעוניין לשמוע על שום נסיבה מקלה. הכל נשמע לי כתירוצים חסרי הצדקה של אנשים קטני לב וזעירי מחשבה. לגורמי האכיפה יש כוח רב. הפעלתו חייבת להיעשות בלית ברירה, באופן יחסי, הכרחי, ותוך הפעלת שיקול דעת רב. אפשר להעניש, ובמקרים חריגים אף לשפוט אנשים עם מוגבלות (כמו אותו צעיר אוטיסט בן 17.5, גאון מחשבים מאשקלון, שפעל כ"האקר" ואיים במשך שנתיים באמצעות שיחות ובעזרת אמצעי סייבר מתוחכמים על אלפי מוסדות, בעיקר בארה"ב). אולם, השיעור ברגישות משטרתית, שדומה ששוטרים רבים נעדרו מהכיתה כשנעשה ניסיון ללמדו, מתחדד ומתעצם עד הקצה הבלתי משתמע לשני פנים, כאשר מדובר ב"חשוד/ה" אוטיסט/ית או עם צרכים מיוחדים אחרים. כאב לבת אוטיסטית, איני יכול לתאר את המצוקה הקשה שאני חש בה לנוכח הדברים, וכאזרח ישראלי מהשורה אני חש שאט נפש ובוז עמוק כאשר כך מתנהגים שוטרינו.
גורמי האכיפה הם מנשפת אפה של הדמוקרטיה המהותית (בזמנים אלה חייבים להוסיף את הביטוי הזה בכל פעם שמזכירים את השלטון הדמוקרטי). תפקידם בחברה שלנו הכרחי. כל חיי, כאזרח וכאיש ציבור, הגנתי עליהם מפני מתקפות שונות. איך אני אמור להצדיק ברוטליות כזו של שוטרים כלפי נער אוטיסט בענייני מדורות ל"ג בעומר?! נפגעה כנראה מעט איזו שוטרת וחבריה איבדו רק בשל כך את שיקול דעתם?! אולי זה העיקר. שיקול הדעת. הפעילו אותו קצת יותר. לכל הדעות, נוכחותו נעדרה מהאירוע המזעזע הזה.
(יורי גיא-רון)