פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מסורת של אקטיביזם: ירושלים מובילה כבירת הפעילות החברתית של ישראל

      שיא של מוסדות ללא מטרות רווח על כל תושב, היסטוריה ארוכה של פעילות למען החברה ואלפי ארגונים פועלים להנעת שינוים חברתיים ופוליטיים, מעצבים את דמותה של ירושלים. מחקר חדש חושף את תפקידה החשוב של הבירה בקידום החברה האזרחית בישראל. "זה עמוק בדנ"א של העיר"

      עצרת בכותל המערבי לפני יום ירושלים במעמד ראש העיר משה ליאון ב-1 ביוני 2019 (אתר רשמי , טרנקילו הפקות: אודי אלפסי, יוני קלברמן ודן דבנר)
      עיר של סולידריות. ירושלים (צילום: טרנקילו הפקות: אודי אלפסי, יוני קלברמן ודן דבנר)

      בבוקר אחד בשנת 1972 נעלמו בקבוקי החלב מפתח הבתים בשכונת רחביה שבעיר. "ילדים אלה אינם מוצאים מדי בוקר מאחורי הדלת את החלב שלו הם זקוקים. לעומתם, יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע", נכתב על בקבוקי החלב שנלקחו מבתי רחביה המבוססת וחולקו באזבסטונים בשכונת קריית היובל.

      על מבצע הבקבוקים היו אחראים פעילי הפנתרים השחורים, שהיתה מהתנועות הראשונות שקמו בעיר על ידי צעירים שהתארגנו כדי לשפר את המצב הכלכלי והחברתי שבו חיו. אך מאז שנוסדה התנועה בשכונת מוסררה המוזנחת, הוקמו בעיר אלפי ארגונים ותנועות שפועלים ללא מטרות רווח בתחומים שונים. הם מניעים שינויים חברתיים ופוליטיים, מעצבים את דמותה של ירושלים ומשפיעים גם ברמה ארצית.

      הפנתרים השחורים פנתרים שחורים (לשכת העיתונות הממשלתית)
      פעילי הפנתרים השחורים בשנות ה-70 (צילום: לע"מ)

      מחקר חדש של מכון ירושלים למחקרי מדיניות בחן את הנושא ובדק אם ירושלים היא כיום בירת החברה האזרחית ועד כמה היא מהווה מעבדה לפעילות אקטיביסטית חדשנית. על פי המחקר, המתבסס על מאגר רשם העמותות ועל מפת היוזמות הירושלמית של "אנו עושים שינוי", בירושלים פעילים כ-23% מכלל המוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"רים) בארץ, ותקציב הפעילות השנתי נע בין 15 ל-25 מיליארד שקלים. בשנת 2017, היו בירושלים 4,770 מלכ"רים פעילים, לעומת 1,600 בתל אביב, ובעוד היחס במדינה הוא של 488 תושבים לכל ארגון פעיל, בירושלים היחס עומד על 212 תושבים לכל ארגון.

      "ירושלים היא מקום שבאופן מוקדם יחסית לשאר הארץ היתה בו פעילות אזרחית פוליטית מאוד ואינטנסיבית", אומר מריק שטרן שערך את המחקר יחד עם ליאור רגב ואראלה גנן. "זה קשור לכך שזו עיר ממשל, הכנסת כאן וזה מקום אידיאלי למחאות וקשרים. זו גם עיר מאוד גדולה ויש מפגש בין עולמות שונים וקוטביים. הפנתרים השחורים למשל הם לא כמו המזרחים שגדלו בפריפריה. הפנתרים השחורים חיו במצוקה אבל גם נחשפו יומיום לעושר ולפריבילגיה של השכבות החזקות ביותר", מסביר שטרן ומציין גם את מגוון האוכלוסיות - יהודים, ערבים, חילונים וחרדים - כגורם לכך שהיא מהווה כר פורה ליוזמות חברתיות ופעילות אזרחית.

      אינפו פעילות חברתית בירושילם (אתר רשמי)

      בנוסף, ירושלים היא עיר ענייה מאוד וכן מהווה מרכז דתי, ולכן חלק ניכר מהפעילות של הארגונים נוגע לרווחה (17%), דת (21%) וחינוך (18%). אך לצד תחומים אלה משגשגים גם ארגונים לשינוי חברתי, ארגוני ייצוג משפטי, העוסקים בין היתר בחינוך, סביבה, תחבורה, חברה ותרבות. בחינה של הפעילויות ללא מוסדות שאינם עונים להגדרה הבסיסי של "חברה חברתית" כמו ישיבות, בתי כנסת ובתי חולים, מעלה כי שלושת תחומי הפעולה העיקריים של הארגונים בעיר הם פעילות קהילתית וחברתית, תרבות וכן השכלה גבוהה. בעוד חינוך מהווה 6% וסביבה 1%.

      לאורך השנים ניתן לראות סוגים שונים של יוזמות חברתיות ואקטיביסטיות שצמחו בעיר, בין היתר בעקבות מאבקים שונים. "בשנות ה-70 היתה התעוררות ראשונה של פעילות סביבתית סביב מאבקים באזור המושבה הגרמנית והפעילות הסביבתית כעוגן של פיתוח החברה האזרחית בירושלים המשיכה גם לשנות ה-2000, אז היה המאבק בתכנית ספדי (תכנית לבניית כ-20 אלף יח"ד במערב העיר, מ"ה)", אומר שטרן.

      ארגוני חברה אזרחית בירושלים, לפי תחומי פעילות נכון לשנת 2016 (אתר רשמי)

      "עוגן אחר זה פעילות שקשורה יותר לפערים חברתיים, מאבק הדיור, והפנתרים השחורים. וזה ציר שנחלש בשנים האחרונות. יש ציר נוסף והוא הסיפור החרדי חילוני - בגלים עולים ויורדים. בסוף שנות ה-80 וה-90 יש גל עולה שבו בחברה יש תגובת נגד של האוכלוסיות החילונית ויוזמים פתיחת בתי קולנוע בשבת. אנו רואים עלייה נוספת בתקופת ראש העיריה הקודם ניר ברקת של אותה פעילות, במאבק נגד כפייה דתית וחיזוק האוכלוסיות החילונית בעיר".

      בנוסף, ישנה פעילות רבה הנוגעת לקונפליקט בעיר והיחסים בין תושבי מזרח העיר למערבה. "בשנות ה-90 היתה הרבה פעילות של ארגונים אזרחיים יהודים וערבים שפעלו יחד לקידום השלום והשותפות בין יהודים וערבים. אבל זה כמעט נגמר באינתיפאדה השנייה", מתאר שטרן.

      לעורר חיבור בין המגזרים

      לצד הגידול שחל בעשור האחרון בהיקף פעילות החברה האזרחית בעיר, בשנים האחרונות חל שינוי גם באופי הפעילות החברתית הקהילתית - מפעילות של מאבק ותגובת נגד לדגש על שותפויות ודו קיום. שטרן מציין בין היתר את רצח מוחמד אבו חדיר על ידי יהודים ואת רצח שירה בנקי במצעד הגאווה כנקודות מפנה.

      "הדברים האלה מעוררים חיבור בין המגזרים, בין אם זה חילונים וחרדים או יהודים וערבים. זה נובע מהאוכלוסייה היהודית הלא חרדית אבל בניסיון לייצר שותפות עם קבוצות אחרות באוכלוסייה. ההבנה היא שאי אפשר להתעלם מהקבוצות האחרות באוכלוסייה, וללא שותפות העיר הזו לא תוכל להתקדם. וגם כשהעיר ניזוקה ממאבקים טריטוריאליים אין סופיים". בין היוזמות השונות ישנן למשל 0202 מבט מירושלים, המספק ידיעות על ירושלים המזרחית, המערבית והחרדית בערבית ובעברית ו"כולנא" שהוקמה על ידי יהודים וערבים.

      הפעילות האזרחית השפיעה באופן משמעותי גם על הזירה הפוליטית העירונית, כשהשיא הגיע בבחירות האחרונות. אז כמעט והצליח יו"ר תנועת התעוררות עופר ברקוביץ להיבחר לראשות העיריה והתנועה הפכה לגדולה ביותר במועצה. התנועה הוקמה על ידי ברקוביץ ומירב כהן ב-2008 כמעין תגובת נגד למה שנתפס כעיר המתחרדת ועל מנת לתת מענה לצעירים שהיגרו ממנה.

      שמרית נוטמן, מנכ"לית "צרכני התחבורה הציבורית 15 דקות", תחנת רכבת בנימינה, 26 במאי 2019 (שלומי גבאי)
      שמרית גוטמן מארגון "15 דקות" שנוסד בירושילם (צילום: שלומי גבאי)

      בחלק מהמקרים ההשפעה של היוזמות המקומיות לא נותרה רק ברמה העירונית. כך למשל, "15 דקות - ארגון צרכני התחבורה בישראל" שהוקם על ידי קבוצת תושבים משכונת קטמון שרצו לקצר את זמן ההגעה שלהם למרכז העיר ולתחנה המרכזית והחלו לפעול ברמה הארצית. וכך גם במקרה של ארגון "השגחה פרטית", שמציע כשרות אלטרנטיבית המבוססת על אמון וקהילה.

      "בירושלים יש מסורת של אקטיביזם ושל מעורבות חברתית וקהילתית ארוכת שנים. זה עמוק בדנ"א של העיר, וזה בא לידי ביטוי בכך שיש גם תחרות אבל גם הרבה יוזמות חדשות כל הזמן ורעיונות חדשים", אומר שטרן ומוסיף כי "יש אמת בטענה שאם תל אביב היא בירת התרבות והכלכלה, אבל ירושלים היא בהחלט מוקד מאוד משמעותי של חדשנות בתחום של החברה האזרחית".

      אין ארגונים לשינוי חברתי בחברה החרדית

      אך לצד זה מציינים עורכי המחקר, שנעשה במימון קרן ליכטאג התומכת בארגונים רבים בעיר, גם את הבעיות. במזרח ירושלים שיעור העמותות הוא נמוך בהרבה משיעור האוכלוסייה וזאת בין היתר בשל הניכור לממסד הישראלי, וכן ישנו קושי להרחיב את הפעילות האזרחית-פלורליסטית גם לחברה החרדית בשל המאפיינים השונים. "יש הרבה גמ"חים וארגוני חינוך אצל החברה החרדית. וארגונים למשל שמספקים שירותים מתחום הרווחה שמנסים לשנות מדיניות. כלומר לא רק בונים בית תמחוי אלא לעתים גם מנסים לשנות את המנגנון. אבל ארגונים ממש לשינוי חברתי, לא מכירים כל כך", אומרת ד"ר שרית בן שמחון-פלג ממכון ירושלים ומונה קשיים נוספים שעומדים בפני הארגונים. לדבריה, ישנה רגולציה רבה שמכבידה וכן בעיות של התמקצעות.

      "יש ארגונים שהרבה פעמים נולדים מתוך צורך או יוזמה של קבוצת אנשים קטנה שלא תמיד מומחים, ולומדים תוך כדי עבודה. אבל הרבה פעמים לא מפתחים את המומחיות שלהם, ואז לא תמיד הארגון יכול לספק את המידע שצריך". לצד זה היא מצביעה על היעדר שיתוף פעולה מספק בין ארגונים יוזמות שונות. "לעתים ארגונים מתארגנים בקואליציות כדי לפעול בתחום מסוים. אבל זה נדיר כי יש תחרות על משאבים, עוצמה וכוח, אז לא תמיד יודעים לשתף פעולה טוב, וזה אתגר שצריר לפתור. כי רוב הארגונים הם מאוד קטנים וההשפעה תגדל ככל שיתכנסו ביחד".