מדענים תיעדו שימפנזים אוכלים חטיף לא רגיל - צבים, שאת השריון שלהם הן פיצחו באמצעות גזעי עצים לפני שהוציאו את הבשר. במאמר שפורסם ביום חמישי האחרון במגזין "דיווחים מדעיים", כתבו חוקרים מגרמניה כי ההתנהגות שנצפתה עשרות פעמים בקבוצה של שימפנזים בבפארק הלאומי לואנגו שבגבון מחזקת את הסברה שבני הדודים הרחוקים שלנו פיתחו תרבות ייחודית משלהם.
טוביאס דשנר, אחד ממחברי המחקר, אמר כי בזמן ששימפנזים וצבים חיים בדו-קיום במקומות אחרים - בזמן שקופי אדם אחרים, כמו בבון ומנדרילים, ניזונים מצבים צעירים ורכים - מעולם לא נצפו קופים שמפצחים את השריון ואוכלים את בשר הזוחלים.
לדבריו, אחד ההסברים לכך הוא פרי בעל שכבה קשיחה הנפוץ בפארק, שגם לצורך אכילתו נדרשת מחיצתו נגד עצים, ולכן ייתכן שחלק מהשימפנזים ניסו זאת גם על צבים חולפים.
מדענים אחרים חולקים על הרעיון ששימפנזים מסוגלים לחשיבה שכזו, במיוחד לא להעביר אותה לאחרים ואגב כך לבסס "מנהג תרבותי" בקרב כל האוכלוסייה. עם זאת, דשנר, חוקר קופים מהמכון לאנתרופולוגיה התפתחותית בלייפציג, ועמיתיו מאוניברסיטת אוסנברוק אמרו כי התצפיות בלואנגו הראו כי זה אכן מה שקרה.
"כולם עושים זאת באותה הדרך", אמר. "עבורי, זה מראה שהם הסתכלו על אחרים עושים זאת ואז העתיקו את תנועותיהם".
דיטמר זינר, מומחה ממרכז הפרימיטים של גרמניה, הסכים עם המסקנות האלו על אף שלא היה חלק מהמחקר. "זה תואם תצפיות קודמות שפורשו גם הן כמו התנהגות מסורתית, שיש מי שמתאר אותן בגדול כ'תרבות'", אמר.
מחברי המחקר ציינו ששימפנזים חלשים יותר נצפו מעבירים את הצבים שלהם למבוגרים, שמסוגלים לפצח ולפתוח את הזוחלים ולחלוק את הבשר שלהם עם כל הקבוצה. באחד המקרים אף נצפה שימפנזה אחד אוכל חצי צב, תוחב את השאריות בחלל פתוח בעץ וחוזר למחרת עדי לסיים אותו - מה שמצביע על כך ששימפנזים יכולים לתכנן את מעשיהם.
דשנר אמר כי הכחדת האוכלוסייה המקומית תעלים את המנהיגים הללו, גם אם שימפנזים אחרים יאוכלסו מחדש באזור. "לא מדובר רק במספרים לבדם, אלא שבכל הכחדת אוכלוסייה אובדת תרבות ייחודית", הוסיף.
