מעזבונו המאובק של לואיס קרול. איוורר: א.א.
"הקיסר חושד בו. הקיסרית שונאת אותו. הדוכס מבלפור מצייץ נגדו. אבל מערכת בחירות מחייבת אחדות במפלגה, ולכן אני לא מתביישת לומר: הצבעתי בעד גדעון סער".
"באמת? הצבעת בעד סער?"
"השתגעת? עוד מעט יחלקו תיקים. רק זה חסר לי, שיאמינו שהצבעתי בעדו".
"את אמרת".
"לא נכון. אמרתי רק שאני לא מתביישת לומר שהצבעתי בעדו".
"בשמיעה שטחית זה אותו דבר".
"שומעים מה שרוצים לשמוע. צריך לדייק. במשפט יש שלושה מונחים שונים - אמירה, בושה והצבעה. להצביע לחוד, לומר לחוד ולא להתבייש לחוד".
"זאת הייתה אמת לשעתה?"
"לשעטה. שעטנו לבחירות. הערבים נוהרים ואנחנו דוהרים ומי שלא מוכן לומר מה שצריך נופל מהסוס".
"אין הבדל בין הבטחת בחירות, שלא מתכוונים לקיים, לבין הודאה לאחר הבחירות בשקר עובדתי?"
"תלוי בנקודת המבט. אל תדון מה שרואים מכאן עד שתגיע לשם. ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה. השרים - לא".
"אז מהי האמת?"
"מה שאני אומרת בכל רגע נתון. אמת לתכלית. אמת מופשטת יש רק בשמאל".
"זו המצאה שלך?"
"קטונתי. למדתי בצבא. הרי הייתי דוברת צה"ל. זה היה האמל"ח שלי".
"אמל"ח? אמצעי לחימה?"
"אמת לחימה. קצת אמת, קצת שקר, קצת הכחשה, קצת הונאה, קצת גניזת סיפור רע תמורת בלעדיות בשני סיפורים טובים".
"מדוע לא רק אמת?"
"המלאי מוגבל. כמו בתחמושת. מוכרחים להשתמש בה בחסכנות. ואי אפשר להביא אמת ברכבת אווירית מאמריקה. בטח לא בתקופת טראמפ".
"איך נדע מתי להאמין לך?"
"לא תדעו, כשנחוקק את פסקת ההתגברות על האמת, אבל עד אז אפשר להפעיל את ההיגיון. אמרתי את האמת כשאמרתי ששיקרתי ואני לא משקרת כשאני אומרת שאני אומרת את האמת. הרי לא סביר שאצביע בעד מה-שמו, החתרן ההוא שלא אוהבים. כן סביר שלא הצבעתי ושאגיד שהצבעתי".
"מדוע לא סביר שתצביעי בעדו?"
"כי במאבק על הדירוג ברשימה כל קול קבע. מי שהיה צריך לדעת, ידע, ואם גדעון האמין לי - עוד יותר טוב. תמיד כדאי לקנות ביטוח, בעיקר חינם".
"אבל סוף השקר להתגלות, ועכשיו סער יודע שלא הצבעת בעדו. מה יקרה אם נתניהו ייפול וסער ייבחר לראשות הליכוד? הוא לא יתנקם בך?"
"מדוע? להיפך, הוא היה שר חינוך טוב ויהיה מנהיג ראוי, שיפעל למען המטרה העליונה של אחדות המפלגה, ובמקרה הפרטי שלי גם יהיה אסיר תודה, כי אני לא מתביישת לומר: הצבעתי בעדו".