ציון אמיר תוקף את התנהלות הלשכה: "אין מחילה על הפגיעה באמון"

כמעט בכל מערכת בחירות, המועמד המכהן נהנה מיתרון מובנה גדול. הוא נתפס באופן טבעי כמנוסה יותר, ויש לו יכולת להציג קבלות ועשייה. אך הבחירות שייערכו בחודש הבא בלשכת עורכי הדין, בצל הפרשות הפליליות של היו"ר הקודם, אפי נוה, הן חריגות. נראה שהפעם דווקא מרחק מלשכת היו"ר ברחוב דניאל פריש 10 בתל אביב נתפס כיתרון. ציון אמיר, המתמודד העיקרי מול ראש הלשכה הזמני אבי חימי, בונה על זה.

"בלשון קצת הומוריסטית אפשר להגיד שבגלל אפי נוה אני כאן, נאלץ לקחת את המושכות", אומר אמיר. "לא רציתי להיות פוליטיקאי בלשכת עורכי הדין. מעמדי הציבורי בסדר גמור, התפרנסתי יפה, מכירים אותי אנשים ויכולתי להיות במקומות נחשקים יותר - אבל דחיתי אותם. נאלצתי להיכנס מפני שחשבתי שנפל דבר. הלשכה נקלעה למשבר חמור מאוד, ומה שקרה שם היה דבר מביש בכל פרמטר שאפשר להעלות על הדעת. מה שקרה בשנה החולפת, מאז התחקיר של 'עובדה' (שהראה את מאחורי הקלעים של הוועדה לבחירת שופטים. ד"ד), זה היה מזעזע. מחריד".

"הפגיעה במערכת המשפט, באמון הציבור, הייתה בלתי נסבלת", ממשיך אמיר. "מי שעשה דבר כזה והוא עורך הדין מספר 1, שעומד בראש לשכת הדין, אין על זה מחילה במובן הזה. אני ציפיתי שיתפטר, וזה לא קרה. חלפו ימים ואחרי זה הייתה פרשת גניבת הגבול, וחשבתי שגם פה הוא יתפטר, גם אם לא מדובר אולי בעבירה הכי חמורה. לך למשפט, אולי תצא זכאי, אבל תתפטר. אין מציאות שאדם שאמור לשדר נורמות ערכיות, והוא מנהיג את הארגון הזה, יעשה כדבר הזה. לא חלפו ימים רבים והגיעה החקירה שמתקיימת עכשיו על מין תמורת מנוי. אז הבנתי שאני לא הולך להפקיר את הזירה הזו".

אמיר תוקף את התנהלותו של נוה סביב הוועדה לבחירת שופטים, אבל בחודשים שאחרי שידור התחקיר, הגיש נוה את שמו של אמיר כאחד המועמדים של הלשכה לבית המשפט העליון. "לא עשיתי שום לובינג בעניין הזה", אומר אמיר. "מישהו החליט להעלות, ואני לא התנגדתי לזה. זה הכל. נבחרו באותה ועדה שני שופטים הטובים ביותר שיש - אלכס שטיין וגרוסקופף, וזה נפלא. אני שמח על כך מאוד. מישהו חשב, והוא לא חשב רק עליי - הוא חשב גם על נתי שמחוני, על בועז בן צור".

אתה אומר דברים מהותיים, ערכיים, על דמותה של הלשכה. למה לא אמרת את זה אז בפומבי?

"אני לא מילאתי שום תפקיד בלשכה בשנים האלה, חוץ מלהיות דיין (אמיר היה בשנים האחרונות נשיא בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה. ד"ד). ודיין, אתה יודע, שומר על פיו ומתבטא רק בפסקי הדין שלו. וזה מה שעשיתי, שתקתי. לא ראוי שמי שעומד בראש בית הדין המשמעתי יכניס את עצמו למחלוקות פוליטיות בתוך הלשכה. השמעתי את קולי איפה שהשמעתי. במקומות מסוימים כן עשיתי את זה, אבל חשבתי שזה לא נכון כי זה יכול לצבוע את התפקיד".

אמיר, בן 63, הוא אחד מעורכי הדין הפליליים המוכרים בישראל. בין היתר ייצג את הנשיא לשעבר משה קצב שהורשע באונס, את השר לשעבר גונן שגב כאשר הורשע בעשור הקודם בניסיון להבריח סמים לישראל, את דודו טופז וגם עבריינים "קלאסיים" כמו האחים פריניאן ואסי אובטבול. בשנים האחרונות ייצג גם את הקטין שהורשע ברצח הילד מוחמד אבו חדיר, וכן את השופטת רונית פוזננסקי כץ שעתרה לבג"ץ נגד הדחתה מכס השיפוט.

הוא נולד במעברה ליד ירושלים למשפחה בת שבעה אחים. לדבריו, כילד אהב מאוד לקרוא וחלם להיות רב חובל. אבל מותו של אחד מאחיו, שמעון, במהלך שירותו הצבאי, שינה את מסלולו חייו והביא אותו לחשוב בפעם הראשונה על קריירה משפטית. "רציתי מאוד לדעת איך זה קרה ולמה", הוא נזכר. "אם היו אשמים או לא במותו. לא עשיתי עם זה כלום אחר כך, כי אמי הייתה אישה דתייה אדוקה עם תפיסה אמונית מובהקת ומגובשת של 'השם נתן, השם לקח' ושלא בודקים דברים כאלה. אבל שם בפעם הראשונה התחלתי לחשוב בשפה שיפוטית. ושם זה התחיל. ידעתי כבר אז שאני אהיה עורך דין".

כחובש כיפה, אמיר מספר שאוניברסיטת בר אילן הייתה הבחירה הטבעית בעיניו. דווקא התחום הפלילי לא היה הבחירה הראשונה שלו. הוא החל את ההתמחות במשרד אזרחי, עד שבאירוע חברתי פגש במקרה את עורך הדין צבי לידסקי, מעורכי הדין הפליליים המוכרים בישראל בשנות השישים והשבעים. לידסקי שכנע אותו לבוא להתמחות אצלו לתקופה קצרה. בתיק הראשון שלו מצא עצמו אמיר מבקר בתא המעצר את מי שעדיין נחשב לאחד הכישרונות הגדולים של הכדורגל הישראלי - רוני קלדרון. בשנותיו הגדולות זכה קלדרון להתאמן לצדו של יוהן קרויף באייאקס האגדית, אך ב-1982, לאחר פרישתו, הסתבך בפרשיית הברחת סמים והוסגר מארצות הברית לישראל.

"הלכתי אליו לאבו כביר לבקר אותו", הוא משחזר. "ושם אני נחשף לדמויות האניגמטיות, המרתקות האלה, איך הם מגיעים ביום אחד מגג העולם לתחתית. שפל נוראי של הסתבכות בפלילים, בעבירות קשות, בבית סוהר. והפער הזה ריתק אותי. הסתכלתי כל חיי על עבריינים מקצועיים, ועבריינים מזדמנים ועבריינים של פעם ראשונה, ועבריינים שחוזרים הלוך ושוב. להסתכל להם בעיניים ולנסות לבודד פיסות טוב מתוך עיניו של הרשע. וזה הדיון שאני מקיים כל חיי בתוך עצמי, זה מה שעושה אותך סנגור כל כך מחויב. היכולת להעיף מבט מעבר לרוע של המעשים, ולראות בכל זאת איך אתה יכול להגן על מישהו כזה".

כסנגור פלילי, אמיר פטור כמעט לחלוטין מהבעת עמדתו האישית. הוא אמור לפעול בנחישות ובמסירות למען לקוחותיו, בלי קשר לחומרת המעשים שמיוחסים להם או לזהותם. אם ייבחר, לא תהיה לו יותר את הפריבילגיה הזו. אמיר מבטיח להשמיע עמדות ברורות בנוגע לסוגיות שנוגעות למערכת המשפט, אך כאשר הוא נשאל מהן אותן עמדות, קשה לחלץ ממנו אמירה ברורה.

"כאשר אעמוד בראש לשכת עורכי הדין", הוא אומר. "ואצטרך להביע עמדה בסוגיות עקרונית של שלטון החוק, של עצמאות שלטון החוק, של אקטיביזם שיפוטי ועוד. אשמיע עמדה נוקבת, ברורה, מנומקת, שמושתתת על שנים רבות של עיסוק במהות. אני לא חושב במובן הזה שהוויכוח בין תפיסות עולם לגיטימיות הוא מאבק בין בני אור בבני חושך. לא אלה צודקים מדי ולא אלה".

כרגע אחד הדברים שנידונים הוא פסקת התגברות מורחבת שתשלול לבג"ץ את האפשרות לפסול לא רק חוקים - אלא גם החלטות של הכנסת ושל שרים. מה אתה חושב על זה?

"תראה, אני לא ראש לשכה עדיין ואני חושב שביום שאחרי... יש לי תשובות מסודרות ומגובשות. יש לי עמדה מגובשת. לא תמיד, אגב. לפעמים טוב קצת להתנהל עם ספקנות פנימית. לא לחשוב שכל החוכמה נמצאת בצד אחד. אבל אלה באמת סוגיות ברומו של עולם".

בסופו של דבר, מבלי להתייחס באופן ספציפי לפסקת ההתגברות, אמיר מביע התנגדות כללית להחלשת מערכת המשפט. "הקושי שלי נובע מזה שלא מתקיימת הפרדת רשויות אמיתית, במובן שאם חצי מהרשות המחוקקת מכהנת בתוך הרשות המבצעת - אז זה לא הפרדת רשויות אמיתית. כאן מתחיל הכשל. חצי מהכנסת נמצאת בממשלה. זה דיון שצריך לפתור אותו במסגרת דיונים עמוקים מאוד, כאשר הבסיס של הכל הוא עצמאות מערכת המשפט. ההיסטוריה לימדה אותנו שהגוף היחידי שמצליח, או מנסה, לשמור על זכויותיהם של מיעוטים, של חלשים, של נזקקים - זה בית משפט חזק ועצמאי. לכן כל ניסיון לפגוע בעצמאות הזו הוא מסוכן מאוד לדמוקרטיה".

ואיפה המקום של לשכת עורכי הדין בעיצוב המודל הזה?

"החוק מגדיר ממש בפתחו, בסעיף 1, שבין תפקידיה הלשכה צריכה לפעול למען הגנה על שלטון החוק. ממש כך כתוב. שמירה על שלטון החוק זה להתייצב נגד עוולות, להביע עמדות בסוגיות ליבה עקרוניות שמעסיקות את החברה הישראלית. לשכת עורכי הדין אמורה להשמיע את הקול הזה ולהיות קול מצפוני וערכי - ולצערי זה לא קורה. לא בהנהגה הזו ולא בהנהגה היוצאת. אני עם כל הכבוד אינני רואה לא את הרצון ולא את היכולת שלהם לעמוד ולדבר על סוגיות כאלה ולהשמיע קול ברור וצלול בסוגיות האלה".

במשך השנים כיהן אמיר כיו"ר הוועדה לעניינים פליליים של הלשכה, וכן בתפקידים בכירים בבתי הדין המשמעתיים. אך מעולם לא היה חבר במועצה הארצית, שנהוג להקבילה ל"כנסת של לשכת עורכי הדין", או בוועד המרכזי, שמקביל לממשלה.

זו לא מגבלה בעיניך, חוסר הניסיון הזה?

"לא נולדתי לתוך החיים הציבוריים אתמול או לפני חודשיים. אני איש פרטי כל חיי, אבל אני אחד אנשים הפרטיים הכי ציבוריים שיש. לא הייתי פוליטי, אבל הייתי יו"ר ועדה לעניינים פליליים, ובוועדות אחרות, אבל מאוד לא רציתי להיות פוליטי, במובן הרע של המילה. לא רציתי להיות עסקן, מעולם לא הייתי עסקן".

זה משחק שצריך לשחק אותו בלשכה.

"אני יודע לשחק אותו. אני משחק בזירה הזו. אני חושב שאני יכול לעשות את זה כי אני מכיר את הבעיות שבהן נתקלים. וגם ניהלתי את בתי הדין במשך שמונה שנים".

זה שונה מלנהל קואליציה.

"אני חולק עליך בעניין הזה. אני חושב שניהלתי הרבה מאוד דברים במהלך חיי. אני מצוי בהוויה הפוליטית. לא אפרט ולא אכנס לפרטים, אבל הייתי ועודני מחוזר מאוד על ידי מפלגות מימין ומשמאל".

אבל לא קפצת למים.

"לא קפצתי למים כי אני אוהב לחשוב על עצמי כסוג של מחנך. מיסיונר של להנחיל משהו לחברה, לקהילה שאני חי בה. אני מתבטא כל הזמן ואני עושה די והותר. לנהל קואליציה זה נראה לך משהו שהוא בשמים? בוודאי שאני יכול. ואני אעשה את זה, אולי הרבה יותר טוב מרבים אחרים. שמע, וינסטון צ'רצ'יל ניהל את אחת המערכות הגדולות ביותר בתולדות האנושות במלחמת העולם השנייה כנגד השטן, הרוע הנאצי. ויכול היה להוביל בהשראה שאין גדולה ממנה את המאבק של בני אור בבני חושך באותה תקופה איומה וחשוכה. והוא הבטיח לעמו, ברטוריקה מדהימה, דם יזע ודמעות. לא בטוח שהוא היה פוליטיקאי שהרכיב קואליציות טוב בסיבוב הראשון שלו".

בסיבוב הראשון הוא היה שר הימייה, ופוטר בגלל הכישלון בקרב גליפולי.

"נכון, אבל הנה אתה רואה דוגמה של השראה גדולה שיכולה לבוא. אני רוצה בתפקיד הזה, ואני רואה בו פתח לשינוי גדול. אני מרגיש את השינוי הזה באוויר, של הרבה מאוד עורכי דין שנמאס להם מאווירת הדקדנטיות, מאווירה של ימי פומפיי האחרונים, של איזה מסיבת נשף אחת גדולה. וזה מה שאני בא להציע".

אחד המהלכים הראשונים של אמיר במרוץ לראשות הלשכה היה להתאחד עם אחד המתמודדים האחרים - עו"ד אילן בומבך. במסגרת האיחוד נקבע כי אם ינצחו, אמיר יהיה ראש הלשכה ואילו בומבך יוגדר "נשיא לשכת עורכי הדין" - תואר שלא קיים היום. המהלך גרר ביקורת, אך אמיר דוחה אותה בתוקף.

"אין שום עלות לתפקיד הזה", הוא אומר נחרצות. "בהנהגה הנוכחית, מתוך חשיבה פוליטית, המציאו עשרות תפקידים ולשכות. מתחת לכל עץ רענן קמה לשכה, למרות שחלק מהם עשו גם עבודה טובה. אבל שלא ייבהלו לי הנבהלים ולא יקפצו המקטרגים. הם לא יכולים ללמד אף אחד על כפל תפקידים. אני חשבתי שנכון לחבור כדי להביא לשינוי אמיתי. קראנו לזה נשיא הלשכה, אפשר לקרוא לזה גם בשם אחר. אני רואה בזה תפקיד שמבטא הערכה רבה לפועלו של האיש. אם זה היה כרוך בהוצאה של שקל אחד זה לא היה קורה. אני רואה בזה התעסקות בתפל. העיקר הוא שהוא איש ראוי ורציני, ואדם טוב שבא ממטרות נכונות".

חוץ מבומבך יש ברשימה שלך גם את דורון ברזילי, שכבר היה ראש לשכה, ואת אורי קינן שהיה שם בקדנציה האחרונה. זה לא בדיוק דם חדש.

"יש מהתביעה הכללית את ענת סבידור, שהיא סגנית פרקליטת מחוז ואישה רצינית. יש ברשימה שלי את סגן הסנגור הציבורי הארצי, גילי שפירא, איש ערכי שאני מכיר למעלה מ-20 שנים. יש את עמית בכר שמתמודד לראש מחוז תל אביב, שאני רואה בו דמות מופת של עולם ערכים מגובש. אני רואה את נדב ויסמן שהוא דמות ראויה ביותר ועוד נכונו לו תפקידים חשובים במערכת המשפט, אם הוא ירצה והלוואי שהוא ירצה".

כמעט כולם תל אביבים, לפחות בצמרת הרשימה.

"תשמע, אני פניתי להרבה מאוד אנשים. לא הרבה אנשים רצו להיכנס לזירה הזאת. מה שקרה שהלשכה, בייחוד בקדנציה היוצאת, הרחיקה ממנה, ומרצון לפעול בתוך מוסדותיה. אני רוצה להחזיר את הקהלים האלה. התחננתי לפעמים בפני אנשים. אבל הטילו עליהם תחושה של מיאוס ממה שקורה שם. הם לא רוצים לבוא! כולל אותי. אני לא התייסרתי? אתה יודע כמה לחצים הופעלו עליי כדי להיכנס לזירה הזאת?".

חלק מהאנשים ברשימה מזוהים עם ההנהגה הקודמת.

"הם אנשים טובים. שאלת קודם על הרכבת קואליציות. אורי קינן הוא אדם ראוי. הוא העביר ביקורת על אפי נוה בשלב מסוים. דיברת על דורון - הוא איש ראוי מאוד. הוא הפסיד את הבחירות ב-2015, אבל יש לו ניסיון עצום ורב, הוא יודע איך הלשכה בנויה. אני נגד פסילות המוניות, טוטליות וכלליות ונגד לשפוך את התינוק עם המים. זה לא עובד ככה בתפיסת העולם שלי. אני לא בא להשמיד את העולם, אלא לבנות, ואת זה אתה עושה עם כוחות טובים וראויים, גם כאלה שהתנסו בפעילות בעבר. אבל ה-DNA שאני מכניס הוא אחר. אנחנו נעזרים בכוחות טובים שיש להם גם ניסיון בלשכה, ועדיין יש להם תשוקה ורצון לסייע. אבל מי שמוביל זה אני. הרוח שלי תשרה, ומי שמכיר אותי יודע את זה. אז הולכים לי על הראש, אז מה? זה ירתיע אותי? זה מחזק אותי".