השבוע, בדיוק בעת שבירושלים פיזזו וכירכרו סביב החשוד בשוחד ורעייתו הנאשמת במרמה, חגגו גם ביחידתו הצבאית מימי השירות הסדיר. סיירת מטכ"ל ציינה 60 שנה להיווסדה והחלפת מפקד. בן 29 היה אהוד ברק כשקיבל את הפיקוד על היחידה. צה"ל מתבגר, מאוד: אל"מ י', המפקד הנכנס, הוא בן 42 וכבר לאחר פיקוד על חטיבה. בגילו, יצחק רבין התמנה לרמטכ"ל; בשנתו הראשונה נולד בקריית ביאליק אביב כוכבי.
בין מאות הקרואים היו גם מאוכזבי הבחירות האחרונות, משה (בוגי) יעלון, טל רוסו ועמר בר-לב. המנחה, לוחם ביחידה, התעלל בעובדות ובמידות כדי להתבדח עם רב-אלוף כוכבי. "היו לפניך שני גולנצ'יקים נמוכים", אמר לרמטכ"ל, מכוון לגבי אשכנזי ולגדי איזנקוט ומתעלם מבני גנץ, שלא התאים לשורת המחץ שלו. "סוף-סוף הגיע צנחן גבוה שיוכל להפסיד לביבי בפעם הבאה".
כמו קודמיו, גם כוכבי התעמק לקראת כניסתו לתפקיד בכתבי דוד בן-גוריון, שעמד איכשהו בראש חמש ממשלות ללא שום חקירה פלילית ובלי להתחבא מאחורי חסינות ח"כ וסעיף הידבקות לכסא עד תום הערעור על הרשעתו. ההבדל בין הערכים של תקופת בן-גוריון להתזת הרוק של בנימין נתניהו בפרצופה של הדמוקרטיה הישראלית הוא כמו השוני בין "הזקן" לעדן בן זקן. חוגגי הרוב שליקט נתניהו בכנסת בתום מסע מכוער נגד יריביו אומרים שכל האמצעים כשרים, שהנבזות והשחיתות משתלמות, שדרג מדיני המשתמט מעמידה לדין על עבירות יכול לשלוח גייסות למלחמה ולשחק בגורלה של אומה.
במשפך שבין הממשלה לבין הצבא נמצא הרמטכ"ל. הוא האחראי לנסח המלצות מקצועיות כלפי מעלה ולתרגם החלטות לפקודות כלפי מטה. על כתפיו עטויות הדרגות גם עול מוסרי: לנמק לחיילים מדוע הוראה של מפקדת פגומה בעליל - ממשלה שבראשה החשוד - אינה בלתי חוקית בעליל ולפיכך מחייבת בהצדעה ובביצוע. זאת אינה שאלה של אותיות קטנות, אלא של ערכים גדולים, שבלעדיהם נשמט היסוד לשותפות ולהקרבה. מה גם, שכוכבי - במחלוקת על גיוס החרדים - מבין לנפש הפוליטיקאים, מקדש את היעילות ומוכן למענה לפגוע בשוויון. זאת אינה התחלה מבטיחה למי שאומר שאחת ממשימותיו היא הרבצת חינוך בצבא. כך מחנכים חיילים ציניים, שאינם מאמינים לדרגים הבכירים, במדים ובלעדיהם, ומשוכנעים שפוליטיקאים ורבי-אלופים גם יחד הם בוגרי אותה סדנת ניצחון, לא חשוב באיזה מחיר. אחרי ריסוק המשטרה והפרקליטות, זו הדרך לפירוק המסגרת הצבאית.
ובינתיים, לוקח כוכבי את המקל שקיבל מאיזנקוט ומנסה לשייף אותו קצת אחרת, אם כי פשטני מדי לייחס את הסטת הזווית למעבר מגולני לצנחנים. אין בלימת חירום ופניית פרסה. התהליכים, במיוחד אלה הקשורים בטכנולוגיות ובהכשרת מפקדים ומומחים, מחייבים זמן. אדמירל תומס מורר, שהיה יו"ר המטות בפנטגון במלחמת יום הכיפורים, נהג לנוד לנחפזים. כמוהם, אמר, "כאותו בחור שהכניס להריון תשע בחורות בלילה אחד, כי רצה בתינוק בעוד חודש".
היו"ר הנוכחי של אותם מטות, גנרל ג'וזף דנפורד, העמיד בראש סולם שאיפותיו את שיפור הקטלניות של הצבא האמריקאי. כך, למרבה המקריות, גם כוכבי. קטלניות, משמע השכם להורגו, בין שהוא בא ובין שהוא עדיין מתלבט אם ומתי לבוא; השמדת כל מטרה חוקית העומדת בדרכו של כוח או אף נשארת שם לאחר שהבקיע או איגף והגיע ליעדיו.
בין מוח וכוח
כוכבי הוא קצין מקצועי, הבקי באותה מידה בדקויות תפעול טיל נגד-טנקים כמפקד פלוגת ה"עורב" שהיה ובשיקולי האסטרטגיה-רבתי של צ'רצ'יל ובן-גוריון שלמד ממורהו בוושינגטון, אליוט כהן. תמיד דיבר על רב-מימדיות, רב-זירתיות, רב-זרועיות; משמע, לפעול במקביל ולא בטור, למצות את העוצמה הצבורה בצה"ל במהלומה ולא טיפין-טיפין; אבל גם לתמרן בין הצרכים הסותרים של התכוננות למלחמה הבאה - הוצאת ישן מפני חדש - ושל דריכות למלחמה הערב, הבוקר, לשמע צפירת פתע.
בן שלוש היה כוכבי במלחמת ששת הימים ובתחילת כיתה ד' במלחמת יום הכיפורים. אלה היו מלחמות של סוף העידן התעשייתי. הוא אינו נערך למהדורות נוספות שלהן. ב-1967, בחזית העיקרית, סיני, פעל צה"ל בתנאים מיטביים לו. הוא לא הגיע למלחמה מתוך חיכוך מתמיד ושוחק של שוטרי כיבוש עם אוכלוסיה עוינת. התאפשר לו לממש מה שטענו דורות על דורות הוגים צבאיים: לחימת כוחות משוריינים במדבר דומה ללחימה ימית, עם התנגשויות קצרות וקדחתניות ותלות בקווי אספקה, הרחק מהבית. ב-1973 התהפך המצב. הצבא המצרי תיכנן התקדמות מעטה, ואילו צה"ל נקלע לחרדת התשה ולהסתמכות על מאות אלפי חיילי מילואים שבלעדיהם משותק המשק. תיקו הוא בנסיבות כאלה הפסד צורב ומדמם.
ערב מלחמת ששת הימים ביקש סגן הרמטכ"ל חיים בר-לב להרגיע את הציבור המודאג והבטיח ניצחון "חזק, מהר ובאופן אלגנטי". אף שעצוב להיווכח עד כמה, אחרי שצדק והתמנה לרמטכ"ל, פקד על צבא ששקע בקו בר-לב חלש, לאט ומגושם, סיסמתו עדיין תקפה, בשינוי קל: כוכבי מקווה לנצח חזק, מהר ובאופן אלקטרוני.
מה שהיה פעם חיל-הקשר הפך לאגף התיקשוב וההגנה בסייבר. החיוניות רק גברה. יתרונו היחסי של צה"ל - של האדם הישראלי בארגונו הביטחוני - תלוי בזיקת הגומלין שבין מוח וכוח, במיצוי מירבי של משאבי חומרה ותוכנה. הדגם לכך הוא חיל-האוויר של שנות ה-60, שהפליא בשילוב מודיעין, תכנון, שיטות לחימה, תרגול וסבב מהיר של מטוסי-קרב החוזרים מגיחה, קולטים בזריזות צוות רענן, דלק וחימוש וממריאים שוב. כך קובע ההספק בפועל ולא המספר בטבלה.
לאחר התנסותו היקרה ולא אחת גם העקרה ב-1973 העז חיל האוויר להלחים מה שצבאות זרים, שצה"ל היה תלמידם, העדיפו מסורתית לפרק לנוחותם - המבצעים ("3" במטה) והמודיעין ("2"). המחיצות הופלו והוקם צמ"א, צוות מודיעין אופרטיבי. זאת גישת חדר המלחמה האחוד, המקובלת כיום על הצבא כולו. כוכבי, כאלוף פיקוד הצפון לאחר תפקידי המפתח במבצעים (ראש החטיבה) ובמודיעין (ראש האגף), שיכלל את מבנה הפיקוד, השליטה וייצור המטרות בחזית העיקרית של צה"ל כיום, לבנון-סוריה. זה כור היתוך מקצועי, לא רוחני: כל היחידות המייצרות אש, כלי טיס ושיט - חיל הים בתפקיד "האוגדה המערבית" מול ציר החוף - ותותחים וטילים, ללא הבדל מוצא ושיוך, מעודכנות, מעורבות וזמינות להפעלה.
השילוש הנחוץ הוא מידע, מיד ומיד-ליד. יש לכך גם היבט של לוחמת תודעה, השחרה. אלוף פיקוד הצפון אמיר ברעם, קצין המקורב מאד לכוכבי ושותף לרעיונותיו כמג"ד 890 אצל מח"ט 35 ב"חומת מגן" וכמפקד אוגדה 91 אצל אלוף הצפון, הציע השבוע במאמר בכתב-העת של צה"ל, מערכות, "לערער את מעמד חיזבאללה באמצעות הבלטת הסתירה שבין הצגת הארגון כמגן לבנון, כצבא משלים וכשותף רשמי למוסדות השלטון, לבין פעולתו בהשראת איראן ובאמצעות הנשק שהיא מספקת לו". תוצאות פעולותיו, ממליץ ברעם לאיים, "עלולות להיות דווקא החרבת לבנון ולא הגנתה".
ברעם אף מטפס קומה ויוזם "הובלת מאמץ מדיני מול מדינות המערב, לזיהוי ממשלת לבנון כשותפה מלאה לפעילות חיזבאללה, תוך הדגשת המשמעויות והסיכונים ללבנון כמדינה במערכה הבאה", "חיזוק הקול המתנגד לחיזבאללה בקרב העדות והקבוצות שאינן שיעיות" ו"הפסקת התמיכה האמריקנית בצבא לבנון".
לא סיסמת גיוס
ואם כל אלה לא יועילו למנוע את המערכה הבאה, יבוא מבחנה של "הטרנספורמציה הדיגיטלית", כותרת מסורבלת, כמו לקוחה מהודעות של חברת החשמל, למהפכה השקטה המתחוללת בצה"ל בהובלת אגף התיקשוב וחטיבת ההתעצמות הטכנולוגית בו, לוט"ם. לשמע מפקד לוט"ם, תת-אלוף רמי מלאכי, ומפקד מעוף - מחלקת מערכות ופרויקטים - בחטיבה, אלוף-משנה ליאור פיינה, מתחדדות הקושיות על תקפותם של ההבדלים הנושנים בין "לוחמים" לבין "תומכי לחימה" ואולי "טכנולוחמים"; בין חושפי החזה לבין מקמטי המצח, לוחמי החוד ולוחמי הסוד. האמנם המאמץ הגופני, הסיבולת הנפשית, ההסתכנות מול קווי האויב ומאחוריהם ("קווים ממש, כן, לא קווי טלפון", אפשר לשמוע את אריאל שרון מהמהם) קובעים יותר מהתרומה להכרעה, במהות ולא כסיסמת גיוס ליחידות הקרביות.
כאשר ה"VAR" פוסק בכדורגל מי ניצח ומי הפסיד, מיותר לשכנע עד וכמה הטכנולוגיה הגוברת על חמשת החושים, או לפחות על ארבעה מהם, בלי טעם, יכולה לחרוץ גורלות. תא"ל מלאכי, אל"מ פיינה וראש האגף שלהם, אלוף ליאור כרמלי, פטורים מההכללה המובנת מאליה. החיוניות עולה מן הפרטים.
למשל, פיגוע באחד מצמתי הגדה המערבית, שם כיהן כרמלי, קצין סיירת מטכ"ל, כמפקד האוגדה. המפקד הנוכחי, תא"ל ערן ניב, הוא מהקצינים הנדירים בפיקוד הבכיר שבמרוצת מסלולו הקרבי, כמג"ד ומח"ט בנחל, היה גם סגן-אלוף בלוט"ם. שניהם חיים את ערכיותה המבצעית, חוסכת החיים, של טכנולוגיית האיסוף, המיצוי והדיווח.
הצומת האמור רווי מצלמות ("מרחב מרושת"). כשהאותות המגיעים מהם מנותחים לפי חתכים מסוימים, ניתן להפיק התרעה לכוחות. החיילים השומרים בצומת ומוצפים בעומס של רעשי רקע, באוזן ובעין, אולי אינם מבחינים בסכנה הקרובה. ההתרעה תגיע אליהם בעוד מועד לתפוס מחסה ולהיערך לסיכול הפיגוע. בהמשך, אין לדעת, כל מי שנושא עליו שעון - ולא רק טלפון נייד - או סתם נושם, ישדר קרינה, יטביע חותמת, שתיקלט במערכת.
זאת מלחמה על הבייט, על הבוט, על הרובוט. שימוש צבאי בתת-אדם, בכל מה שאינו אנושי וניתן להפעלה, קדום כמלחמה עצמה. צבאות העולם כמו יצאו מתיבת נוח: סוסים, כלבים, פילים, דולפינים; יוני דואר ועופות דורסים; חיידקי מגפות בלוחמה ביולוגית. במלחמת האזרחים האמריקנית ובמלחמת הבורים בדרום אפריקה היו לעתים רבבות הסוסים - והקושי התובעני להוביל ולהאכיל אותם - חשובים להכרעה לא פחות מהאדם שעל גב הבהמה. לזעקה המיוחסת לריצ'רד השלישי, "ממלכתי תמורת סוס", היה רקע מציאותי. הפרשים נעלמו, או הוחלפו בטנקיסטים ובסיירים, אך כלבני "עוקץ" חוברים לכוחות פשיטה וסריקה כדבר שבשגרה.
בעידן הבינה המלאכותית, האינטרנט של הדברים - המיקרוגל המשוחח עם המקרר, רצוי לא על פוליטיקה - והחימוש האוטונומי, בא-כוחו של האדם ושליחו עלי אדמות מריבה מתוכנת לבצע, כסיסמת הקרב של הרובוטאים, משימות משעממות, מלוכלכות ומסוכנות.
המקלעת של דויד היתה למקלדת. רוגטקה דיגיטלית, בידיו של גוליית שהתרגל לעוצמה עודפת. זה תריסר שנים מולך הסמארטפון, אבל מה לו ולפון-קלאוזביץ; איך משלבים את צוקרברג בצוק איתן. כל זאת, כאשר אף-35 הוא מחשב מעופף עם נהג, וכשבפנטגון מסבירים שגם מערכת ההגנה האווירית הרוסית אס-400 היא מחשב, כך שההתמודדות בין המטוס לבין הטיל קרקע-אוויר, ומערכות הפיקוד והשליטה שבגבם, היא בעצם מלחמת מחשבים (ולכן אסור שהטורקים יניחו למחשב הרוסי לספוג את סודות המחשב האמריקני).
מעיוורון לסינוור
זרוע היבשה, במאמציה לחקות את חיל האוויר, השיקה בתחילת העשור שעבר את תוכנית צי"ד - צבא יבשה דיגיטלי. כולם מחוברים לאותה רשת, כלקוחות וכספקים. התוכנית סבלה ממחלות ילדות. אחד הקשיים: הצבא יודע יותר מדי. ממחסור חמור במידע למפקד הפלוגה המטפס בלבנון, עד כדי עיוורון, לגודש מידע עד כדי סינוור. בקצה, זה לא היה די תכליתי. כוכבי היה אומר, די קטלני.
בשטחים, בעזה, בלבנון, האתגר הבסיסי הוא בידוד. לבודד אויב מתוך אוכלוסיה אדישה או לפחות סבילה, כדי שלא לקומם אותה; לבודד את שדה הקרב מהתגבורות הזורמות אליו (כגון מיליציות שיעות מעיראק) או מהלוגיסטיקה של הכוחות המשתתפים בלחימה; לבודד - כהצעת האלוף ברעם - את חיזבאללה משאר הגורמים. הבידוד יכול להיות באש מהאוויר או ממארב, לפנים הוא נקרא "אמנעה", אבל גם בלוחמה מבוססת רשת, בין בפצצות ובפגזים ובין אלקטרונית ודיגיטלית, בחסימה, שיבוש או הטעייה.
יש לכך היבטים התקפיים והגנתיים. לוט"ם, לדברי מפקדה, תא"ל מלאכי, "מובילה את מימוש הטרנספורמציה הדיגיטילית באמצעות פיתוח, תפעול והגנה על תשתיות ומערכות מתקדמות, מיצוי המידע והעצמת חוויית המשתמש, להשגת עליונות במימד המידע". חיל האוויר שואף לעליונות אווירית, אמ"ן לעליונות מודיעינית, חיל הים לעליונות ימית, וצה"ל כולו לעליונות שניתן לכנותה, בהיעדר מונח אחר, מידעית. הכול, מזכיר מלאכי, "לשם הכרעה וניצחון מובהקים".
אחד הכלים יהיה האינטרנט המבצעי - "מרחב דיגיטלי מבצעי משותף, אמין, שריד ומוגן, מהקצה הטקטי ועד למפקדות הראשיות", מסמל המחלקה ועד לרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר ואלוף הפיקוד, "למימוש פעולה איכותית בזמן אפס". בשטח עירוני צפוף, כאשר כל דירה היא זירה, מידע מדויק אך שהתמהמה 10 דקות, שבהן החוליה עברה לקומה אחרת, מיושן יותר מהעיתון של אתמול. אמת לשעתה אינה שווה הרבה, ואף מסוכנת, בחלוף השעה.
כדי לעמוד בקצב, המוכתב בידי גורמים אזרחיים, מהם יוצאי המערכות הצבאיות והתעשיות הביטחוניות, נדרשות פתיחות, חדשנות וחריגה מהמתכונת הנוקשה של מסגרת ההעסקה והפעילות בצה"ל. בלוט"ם מקיימים קשרים ענפים עם חברות בינלאומיות, מוסדות אקדמיים, מרכזי מחקר ופיתוח ומיזמי סטארט-אפ, בתקווה להישאר סמארט-אפ.
בלוט"ם ממצים שירות נשים - אשתקד הוכשרו שם יותר חיילות מחיילים - וקצת (110 לשנה) חרדים, בעיקר כבודקי תוכנה. צה"ל, בעקבות השב"כ והמוסד, התבגר. לפני יובל שנים, כשאזרחים עובדי צבא ביחידה הטכנולוגית של אמ"ן (אז 432) התמרמרו על הפרת הבטחות ואיימו בעיצומים, נרתע אגף המודיעין מהענשתם פן יישאר ללא יחידה. כיום מאפשרים למומחים נחוצים, גם בתקשוב ובחיל הטכנולוגיה והאחזקה (לשעבר החימוש), לצאת להשתלמויות, להתארח באוניברסיטאות עלית בריטיות ואמריקניות ולקדם בשעות הפנאי יוזמות פרטיות. אחרת, אם הצבא לא יבלע את גאוותו ולא ירכך את סגירותו, הם ינופפו לו מבחוץ והוא יתרפק לשווא על קרבות שריון בציר הצפוני בסיני.
הולך ודוגט הדור. במקביל להשתנות מאפייני הלחימה, אם לא טבע המלחמה עצמה, השתנה גם דור המתגייסים, ילידי סוף האלף הקודם ותחילת הנוכחי. כשגלעד שליט נשבה, בעת שכוכבי היה מפקד אוגדת עזה, טרם הופיע הסמארטפון. שנתוני ההווה, שהתוודעו כולם לצה"ל לאחר צוק איתן, מיומנים מאבותיהם, אך גם מפוכחים וספקנים יותר. נציב הקבילות הקודם, האלוף בדימוס יצחק בריק, הזדעזע מתרבות הווטסאפ כתחליף לפקודות מסודרות ולעבודת-מטה. זה הקנקן, אך חשוב ממנו מה שבתוכו. כתובת האש בחגיגת סיירת מטכ"ל אמרה, כרגיל, "המעז מנצח". מעז לעשות מה? להתנער מכל רסן? להתריס כלפי מערכת החוק שכל השאר, חיילים כאזרחים, חייבים לכבד? ואת מי - המדינה, החברה, כללי המשחק - הוא רוצה לנצח, ובאיזה מחיר, ועל חשבון מי.
כוכבי, חבר-לא-נבחר בהנהגה הלאומית מתוקף תפקידו, טועה אם הוא משלה את עצמו שהטרנספורמציה הדיגיטלית תייצר לו צבא חזק, מהיר וקטלני בלי טרנספורמציה מוסרית בדרג שמעליו. חיילי צה"ל הם אזרחים במדים. אם הממשלה הפוקדת על הרמטכ"ל תבוסס בהסתאבות ותנתב את ישראל למלחמות מיותרות, מהגולן ועד טהראן, כוכבי יידרש להכרעה מצפונית, אם להפעיל את המכשיר ששיכלל, רב-מימדי ורב-זרועי ורב-זירתי ומודרך בידי רבני המתנחלים, ולשאת בשותפות לאחריות.