"חמאס וחיזבאללה יעשו הכול כדי לגרור את צה"ל לעומק לבנון ועזה. שם, ימתין להם עולם שלם של מנהרות שמחברות בין בתים, מסגדים, מוסדות חינוך, מבני רפואה ומתקנים רגישים נוספים, ובתוכן חוליות נ"ט, צליפה וחבלה שמטרתן הרג או חטיפה"
התחזית הקודרת הזו, מאת גורם ביטחוני בכיר ששוחח עם וואלה! NEWS, עולה בקנה אחד עם דברים שהעלה מפקד חטיבה 7, אלוף-משנה רונן גופמן, בכנס שבו השתתף גם הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט. תמציתה: אויבי ישראל הבינו שהדרג המדיני ובכירי מערכת הביטחון שואפים "לסגור עניין" באמצעות תקיפות אוויריות בלבד. התוצאה: ניוון, קיבעון וחשש אמיתי מהיום שבו תפרוץ המלחמה הגדולה הבאה.
מערכה ארוכה מעבר למצופה תיאלץ את צה"ל להפעיל כמעט בוודאות כוחות יבשתיים בשטח האויב. אלה יהיו אמורים להשמיד מטרות שלא ניזוקו בתקיפות אוויריות ולהפעיל לחץ נוסף באמצעות כיבוש קרקע, גם אם מדובר בפעולה תחומה בזמן. כך, למשל, אושרה פעולה קרקעית שנויה במחלוקת בסוף מלחמת לבנון השנייה, שנועדה להאיץ את התהליכים המדיניים לסיומה. כך, להבדיל, גם גויסו עשרות אלפי חיילי מילואים במהלך מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה, שנועדו בעיקר לאיים על חמאס ומצרים בכניסה קרקעית לעזה.
במהלך כהונתו, קידם איזנקוט את התכנית ששלחה את חטיבות החי"ר הסדירות ל-17 שבועות אימונים בשנה. התכנית נועדה לגשר על הפער בין גישת התקיפות האוויריות ובין זו שמשלבת לצדן תמרון יבשתי, אך קצינים בזרוע היבשה טוענים כי כהונת הרמטכ"ל הסתיימה עם ספק בקרב הדרג המדיני הבכיר לגבי מוכנות הכוחות לתמרון יבשתי, והססנות בדרגי השטח לגבי האמונה ביכולתם להגיע לשטח האויב ולהשמיד מטרות. כך, התגלגלה הסוגיה הקריטית של איכות התמרון לפתחו של הרמטכ"ל אביב כוכבי, ועמה שאלות מפתח שיעצבו את צה"ל בשנים הקרובות: מהי איכות כוחות היבשה והפיקוד הזוטר, האם המטכ"ל ער לכרסום ביכולתם לבצע בהצלחה משימות עצמאיות, וכיצד כל זה ישפיע על המערכה הבאה?
רצף פיגועי הטרור הרצחניים ביהודה ושומרון הבליט את נקודות התורפה בתפיסת האבטחה הצה"לית: פעם אחר פעם הצליחו מחבלים חסרי מיומנות ונטולי ארגון לנצח חיילים מאומנים ומוכשרים, מגובים בזמן אמת בכוח מתפרץ ויחידות כוננות. התסכול בולט עוד יותר כשבוחנים את המתרחש בגבול עזה - מיני-מערכה על הגדר, ותעוזה פלסטינית דומה שנבלמת פעם אחר פעם, באמצעות פיקוד פרטני ואישור ירי על ידי מג"ד, מח"ט או אפילו - ובאופן חריג - על ידי מ"פ. תוצאות העימותים, בעזה ובגדה כאחד, מחייבות את המטכ"ל לתהות האם השיטה - פיקוד מוכוון משימה - מתאימה לכל זירה, וכיצד יושפעו הלוחמים ממנה כששדה הקרב הרחב ייפתח מול עיניהם.
פיקוד מוכוון משימה היא תפיסה גרמנית (Auftragstaktik) שאומצה על ידי צבאות מערביים רבים. היא מעניקה לכל מפקד משנה חופש פעולה נרחב במשימתו, בכפוף למטרותיו של נותן הפקודה, ותוך התחשבות באילוצים הכרחיים בלבד. כלומר, תגיד לי מה לעשות, אני אחראי על האיך. המטרה: חינוך המפקדים לפעול ללא הזדקקות להנחיה מלמעלה, ויעילות פיקודית גם במצב של היעדר תקשורת עם הפיקוד הבכיר, דוגמת אירוע טרור או מלחמה. "מדובר במלכודת לדמיון של המפקד הזוטר, החווה את התופת בפעם הראשונה", הסביר הבריגדיר-גנרל האמריקני ס.ל.א מרשל, שחקר בספרו "אנשים מול אש" את התנהגות הלוחמים במלחמת העולם השנייה. "לא הכידון ולא הכדור, הפחד הוא האויב האמיתי בשדה הקרב", הדגיש. התנאים משתנים, התגובות האנושיות בלתי ניתנות לחיזוי, ותמיד תהיה התנגשות בין האימונים המוקדמים ובין המציאות.
"אני מגדיר ללוחמים ולמפקדים עקרונות ויכולות לפי גבולות הגזרה. לכל כוח משימה יש מרחב אבטחה שבו אסור לו להיות מופתע", הסביר קצין בכיר באוגדת יו"ש בשיחה עם וואלה! NEWS. "מערך הכשרה, חניכה והדרכה שלם נועד להבטיח שהלוחמים והמפקדים יהיו מוכנים למשימות. למשל, סימנים מחשידים שמחבל מבצע לפני ניסיון פיגוע. השאלה היא אם אתה מלמד את הכוח או לא". הקצין סיפר כיצד הוא מתחקר משימות, משתתף בנוהל קרב, בודק שפה משותפת בין הכוחות ופוסל לעתים משימות לא דחופות בשל מה שנראה כרמה מקצועית לא הולמת, כהגדרתו, אך נזהר מלתאר מעורבות מוגזמת בפעילות הכוחות. "בסופו של דבר, חדות הלוחם עושה את ההבדל. עין שיושבת טוב בכוונת ופוגעת במחבל בשני כדורים מתוך ארבעה שהלוחם ירה, עושה את ההבדל בין אירוע שנגמר מהר ובין אירוע שבו מחבל יכול לחדור לתוך בית משפחה בחברון", הסביר. השורה התחתונה ברורה: מעורבות מפקדים מובילה לחדות המתבקשת, שבסופה משמעות כבדת משקל לכל פעולה.
במאמר שפרסם בעבר בכתב העת "מערכות", הזהיר מפקד אוגדה 162, תת-אלוף עודד בסיוק כי כניסת מערכות שליטה ובקרה במסגרת פרוקיט הצי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) מקלה אולי על המפקדים לפקח ולשלוט, אך שוללת במקביל מהכפופים להם כל עצמאות. המאמר, שפורסם בזמן שבסיוק פיקד על חטיבה 7, הדגיש כי בפיקוד פרטני מעין זה, פועל המפקד בהכוונה ישירה ורצופה של הרמה שמעליו, וחופש הפעולה שלו מצטמצם בהתאם. במילים אחרות: המפקד הבכיר אומר לזוטר מה לעשות.
בפיקוד מוכוון משימה, לעומת זאת, מגדיר המפקד הממונה את המטרה (מה יש להשיג), את הרציונל (לשם מה יש להשיג אותה) וכן את התנאים והאילוצים שבהם יש לפעול - אך אינו מתערב ב"איך" (כיצד להשיג את המשימה), שנותר באחריות המפקד הכפוף. תפיסה פיקודית זו מחייבת הבנה מוחלטת של התנאים, דבקות במשימה, תפקוד יעיל גם בתנאי לחץ ואי-ודאות, יוזמה וחתירה למגע גם ללא קבלת אישור ובהכרח גם אמון רב בין רמות הפיקוד.
הטמעת התפיסה בקרב כוחות היבשה והאחריות על מוכנות הלוחם נופלת על כתפי הפיקוד הזוטר, שנבחן מדי יום בשטח. "העומס עלינו גדול מאוד", הסביר מפקד פלוגת חי"ר מובחרת, "אנחנו נקרעים בין לשמור על הרמה המקצועית והייחודיות שלנו כיחידה, משימות הבט"ש והמוכנות למלחמה. ועוד לא התחלנו לדבר על משמעת, מצב החיילים, בעיות בבית והמבחנים שאנחנו עוברים כמפקדים. מה עם מוטת השליטה שלי, למשל? לא תמיד כל החיילים שלי בגזרה שלי. לפעמים הם מתפזרים במשימות. בודקים אותנו בזכוכית מגדלת, אבל קשה למתוח קו מחבר בין הפעילות בשטחים למוכנות למלחמה".
איפה האיכות?
שכבת הפיקוד הזוטר היבשתית עברה טלטלה בשנים האחרונות, לאחר שהוחלט על הצערת גיל המפקדים בצה"ל. התוצאה: יותר סגני-אלופים שהתקדמו במהירות, וקידום מהיר של סרנים לרבי-סרנים. המהירות, מן הסתם, אינה מעידה על האיכות, והחלל שנוצר כתוצאה מהתהליך החל לתת אותותיו בשטח - משבר גלוי נוצר בין ראש אגף התכנון, האלוף אמיר אבולעפיה, ובין ראש אגף כוח אדם, האלוף מוטי אלמוז. אבולעפיה רצה לטפל בסוגיה במהירות ולעומק, והעדיף תקנים לא מאוישים על פני איוש בינוני. אלמוז, לעומתו, העדיף פתרון רך ואיטי, שנועד למנוע זעזועים נוספים בשדרת הפיקוד הטקטי בעיקר.
העימות גורר שתי שאלות-לוואי ברורות: האם הקצינים הטובים אכן נשארו בצה"ל, והאם הם גם אלה שקודמו? על פי גורמים בצה"ל, משבר כוח האדם, והתהליכים השליליים שנוצרו בעקבותיו, הקשו מאוד על שיקום הבינוניות. הנושא המורכב, והצורך הדחוף בשינוי, מאתגרים כעת את מפקד זרוע היבשה הנכנס, האלוף יואל סטריק.
נקודת המפנה, כך נראה, מוקמה במרכז לפיקוד הטקטי של זרוע היבשה (מלת"ק), המקבל קצינים המיועדים לקידום ומדורגים מעל הממוצע. הזמן שעבר מאז סיום קורס הקצינים שלהם היה אולי ערטילאי מעט, אך רגע החתימה והכניסה לשערי המרכז הוא גם צומת דרכים מכריע בחייהם, הדומה לפרמדיק או חובש שמתחיל לימודי רפואה. הלימודים במרכז כוללים 60 נקודות זכות לבחירה באוניברסיטת חיפה ו-60 נקודות נוספות הקשורות למקצוע הצבאי - ובסופם מקבלים הצוערים תואר אקדמי ראשון. לאחר שרכש ידע צבאי ניכר, אמור הקצין לפקד על פלוגה בחירום ובשגרה, להפגין יוזמה ועצמאות ולהתכונן כל העת למבחנו הגדול - מלחמה.
קצין בכיר בזרוע היבשה תיאר קרבות פנימיים ביחידות על זהות הקצינים שיישלחו למרכז, או על קידום בוגריו לאחר סיום הקורס, אך הדגיש כי בסופו של דבר, גוברים צרכי החיל, והליך קבלת ההחלטות הוא מערכתי ומקצועי כאחד. זוהי נקודה קריטית: כוחות היבשה מקבלים לא אחת "פליטים" מקורס טיס וחובלים, למשל, וכדי לברור את הקצינים הטובים ביותר נדרשת התערבות אגרסיבית של מפקד זרוע היבשה. משך כהונתו היא גם מדד חשוב, היות ואלוף שמגיע לתפקיד בן שנתיים "לא באמת נספר" על ידי המח"טים ומפקדי האוגדות.
בהתאם, השאיפה היא להקפיד על איכות הדרכה גבוהה במרכז, ולקלוט מדריכים מליבת כוחות היבשה, ולא כאלה שנמצאים לפני שחרור. המאבק על מדריכים איכותיים עדיין מתקיים מול מפקדי החטיבות הסדירות, שמעדיפים קצינים איכותיים ביחידותיהם, אך המשמעות עבור המרכז ברורה - כל צוער יידע להבחין אם המדריך מולו מיועד לקידום, או בדרכו לאזרחות.
מסר למפקדים
עם כניסתו לתפקיד, מיפה כוכבי היטב את ציפיותיו ממפקדי צה"ל - ניצחון, קטלניות אך גם חידוד משמעותי נוסף, שנוסח בפורומים סגורים. "אגבה שגיאות ואלחם בתקלות", אמר באחת השיחות עם המפקדים. הראשונה נובעת מטעות של מפקד, שלא העריך נכון את הפרטים במציאות. השנייה, לעומת זאת, היא תוצאה של עבירה על הנחיה, פקודה או הוראה, שמלווה באי-יכולת להסביר את ההתנהלות מבחינה מקצועית.
לא בכדי דאג כוכבי להדגיש בהודעתו לתקשורת יותר מ-30 תקלות שהובילו למות אביתר יוספי בנחל חילזון. המסר למפקדים היה ברור: אל תהיו משותקים. אל תחששו להחליט. רוצו קדימה ואפשרו למפקדים לעצור אתכם. הורידו מטה מסרים בהירים. קחו יוזמה. היו יצירתיים ומלאי תחבולה. רק ככה תתגברו על החששות שלכם.
השאלה הגדולה היא איך עושים זאת במשימות הביטחון היומיומיות, המנוהלות לא אחת בעזרת מערכות הפיקוד שואבות החופש שעליהן דיבר בסיוק. על פי קצין בכיר באוגדת יו"ש ששוחח עם וואלה! NEWS, חלוקת האחריות בין המח"ט למג"ד היא 70-30 לטובת האחרון, אך יש קציני שטח שחושבים אחרת לגמרי, ומצביעים על מפקדי חטיבות מרחביות שמשתקים את הפיקוד הזוטר כדי להשיג תוצאות טובות יותר, לתפיסתם.
מפקד אוגדת יו"ש, תת-אלוף ערן ניב, שנחשב לקצין איכותי ועתיר ניסיון מבצעי, ער לכרסום בפילוסופיית פיקוד המשימה, ונוקט משנה זהירות בהפצת לקחים והנחיות לדרגי השטח. מצד אחד, הוא שואף לשתף את המידע, לחדד את החושים ולהבהיר מהם האתגרים. מנגד, הכוונה היא להמשיך לשמור את המפקד בשטח חד, תוך הבנה כי ביכולתו להיות יצירתי, לקבל החלטות ולהיערך לאיום. זוהי דוגמה לנקודת שיווי המשקל העדינה בין דרגי הפיקוד, אך האיום האמיתי של צה"ל אינו נמצא שם, אלא מבעבע מתחת לפני השטח, מכרסם כל העת בכושרו של צבא היבשה לנצח את המלחמה הגדולה הבאה.