אחרי שפעל מאחורי הקלעים למען האינטרסים של איראן, גנרל קאסם סולימאני יצא בשנים האחרונות מהאפלה לטובת המאבק בארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש). נוכחותו הגלויה של מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה של איראן בזירות בעיראק ובסוריה הפכה אותו למטרה אפשרית עבור אויביה של טהראן, בראשן ארצות הברית וישראל. לגנרל סטנלי מקריסטל, לשעבר מפקד הכוחות המיוחדים בצבא ארצות הברית, הייתה הזדמנות כזו.
במאמר מיוחד שפרסם במגזין "פוריין פוליסי" החודש, מסביר מקריסטל - שהודח מהצבא על ידי ברק אובמה בשל ביקורת פוליטית ולאחרונה אף נקלע לעימות מתוקשר עם דונלד טראמפ - מדוע החליט שלא לחסל את האיש שאחראי במידה רבה על התפשוטתה של איראן במזרח התיכון ומשרטט את דמותו של הגנרל האכזרי, הנחוש והחמקמק.
"ההחלטה שלא לפעול היא לפעמים הקשה ביותר והיא גם לא תמיד נכונה", תיאר מקריסטל. "ב-2007 צפיתי בשורת כלי רכב חוצה מאיראן אל צפון עיראק. הייתי אז מפקד פיקוד הכוחות המיוחדים בצבא ארצות הברית במשך ארבע שנים, ופעלתי נגד הטרור שהחריב את האזור. התרגלתי לקבל החלטות קשות. עם זאת, באותו ערב, ההחלטה הייתה טריקית - אם לתקוף או לא שיירה שבה היה גם קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה של איראן - מעין מקביל לשילוב בין ה-CIA לבין הכוחות המיוחדים.
הייתה סיבה טובה לחסל את סולימאני. באותו זמן, מטעני צד מתוצרת איראן שסופקו בהוראתו גבו את חייהם של חיילים אמריקנים ברחבי עיראק. על מנת להימנע מלחימה, ומההשלכות הפוליטיות, החלטתי שנעקוב אחרי השיירה ולא נתקוף אותה מיד. עד שהשיירה הגיעה לארביל, סולימאני חמק שוב אל האפלה.
בימים אלו, הוא עדיין פועל מחוץ לאור הזרקורים. הוא צמח ממפקד צבאי למושך בחוטים מסתורי, כשהוא נסמך על תבונה שקטה ורצון להגדיל את השפעתה הבינלאומית של איראן. הזוהר, היעילות והמחויבות שלו לארצו זיכו אותו במידה שווה של הערצה על ידי בעלי בריתו ושל הוקעה על ידי מתנגדיו.
עם זאת, כולם יכולים להסכים על כך שסולימאני עזר להדריך את מדיניות החוץ של איראן במשך עשורים, ולא ניתן להכחיש את הצלחתו בשדה הקרב. אפשר לטעון שהוא השחקן החזק ביותר וחסר המעצורים ביותר במזרח התיכון כיום. אנשי ביטחון אמריקנים אומרים כי סוליאמני מנהל לבדו את המלחמה בסוריה (דרך המיליציות המקומיות של איראן).
הדומיננטיות שהשיג סולימאני המדבר ברכות מדהימה במיוחד בשל מוצאו. הוא נולד למשפחה ענייה בהרים במזרח איראן, אך בכל זאת הוא הציג עקשנות בגיל צעיר. בגיל 13, כשאביו לא היה יכול לשלם על חובות, סולימאני עבד כדי לשלם בעצמו. הוא השקיע את זמנו החופשי בהרמת משקולות ונכח בדרשות שנתן אחד ממוריו של המנהיג העליון הנוכחי עלי חמינאי.
סולימאני בן ה-61 התאהב במהפכה בגיל צעיר. ב-1979, בגיל 22, הוא התחיל את דרכו הצבאית, כשלפי הדיווחים, הוא קיבל הכשרה טקטית של כמה שבועות בלבד לפני שנשלח לקרב לראשונה במחוז מערב אזרבייג'ן. עם זאת, יותר מכך הוא ילד של מלחמת איראן-עיראק, שהחלה שנה לאחר מכן. הוא יצא מהסכסוך המדמם כגיבור בזכות המשימות שהוביל לאורך הגבול עם עיראק, אבל חשוב מכך, הוא בלט כמנהיג מוכח ובטוח.
הוא כבר לא רק איש צבא - הוא אסטרטג מחושב ופרקטי. באכזריות ובכל מחיר, הוא רקם יחסים מתמשכים כדי לחזק את עמדתה של איראן באזור. אין אדם אחד אחר עם השוואה דומה בהצלחתו לחבר ולחזק את השיעים בלבנט. הגנתו הנחושה על נשיא סוריה בשאר אסד בלמה למעשה את ההתקדמות של דאעש ושל ארגוני מורדים אחרים, כשהוא מבטיח שאסד נשאר בשלטון ונאמן לאיראן. אולי הדבר החשוב ביותר תחת הנהגתו הייתה התרחבות היכולות של כוח קודס. הפרגמטיזם שלו הפך את היחידה לכוח בעל השפעה בתחומי המודיעין, הכלכלה והפוליטיקה מעבר לגבולות איראן.
ואולם, יהיה זה לא חכם ללמוד את הצלחת סולימאני מבלי לשים אותו בהקשר הגיאופוליטי הרחב. הוא מנהיג איראני יחודי, תוצר ברור של המהפכה ב-1979. ההערכה המקיפה שלו לאינטרסים ולזכויות של איראן תואמת את זו הנפוצה בקרב האליטות האיראניות. ההתנגדות של איראן למעורבות של ארצות הברית במזרח התיכון היא תוצאה ישירה של המעורבות האמריקנית במלחמת איראן-עיראק, שבה גיבש סוליאמני את תפיסת העולם שלו. יותר מכל דבר אחר, סוליאמני מונע מלאומנות קנאית שהיא צינור החמצן של האזרחים וההנהגה באיראן.
הישגיו של סוליאמני, במידה רבה, הם תוצר של גישתה ארוכת הטווח של איראן במדיניות החוץ. בזמן שארצות הברית נוטה לסבול מפיצול בתגובותיה לנושאים בינלאומיים, איראן דבקה בצורה מדהימה במטרותיה ובפעולותיה. לכך גם קשורה העובדה שכהונתו ארוכה במיוחד - הוא מפקד על היחידה מאז 1998.
כתוצר לוואי של הסביבה הפוליטית הסבוכה של איראן, סולימאני נהנה מחופש פעולה למשך תקופה ממושכת, תנאים שהם מקור לקנאה עבור אנשי מקצוע רבים בצבא ובמודיעין האמריקני. מאחר שכוחו של מנהיג טמון למעשה בעיניהם של אחריהם ומועצם על ידי הסבירות בכוחו העתידי, לסולימאני יש יכולת לפעול בצורה אמינה יותר מאשר אם היה נתפס כשחקן זמני.
במובן זה, הצלחת סולימאני מונעת הן על ידי הכישרון והן על ידי משך החזקת התפקיד. מנהיג כזה פשוט לא היה יכול להתקיים היום בארצות הברית. האמריקאים אינם מאפשרים למפקדים, צבאיים או אחרים, להישאר בעמדות הגבוהות ביותר למשך עשורים. יש לכך סיבות - הן פוליטיות והן מתוך חוויית העבר. מאז ג'יי אדגר הובר הממשלה הפדרלית לא אפשרה לעובד ציבור ותיק לצבור רמה כזו של השפעה חשאית.
למרות הקנאה שלי בהתחלה בחופש של סולימאני לעשות דברים במהירות, אני מאמין שהאיפוק הזה הוא כוח של המערכת הפוליטית של ארצות הברית. חשיבה קנאית ומכוונת פעולה, אם היא לא תחת פיקוח, יכולה לשמש ככוח לעד, אבל אם היא נרתמת עבור האינטרסים או הערכים הלא נכונים, התוצאות עלולות להיות קשות. סולימאני מסוכן במיוחד. הוא גם נמצא בעמדה ייחודית כדי לעצב את העתיד של המזרח התיכון".
(עדכון ראשון 26.1, 21:23)