ביום רביעי, 31 בינואר 1968, נכנסה לנמל חיפה צוללת חדשה שהתווספה לצי חיל הים הישראלי, שדבר רכישתה היה סוד ביטחוני. הצוללת "דולפין" הייתה אחות תאומה של ה"דקר" ויצאה מנמל פורטסמות' שבאנגליה, לחיפה, שישה ימים אחריה. לשתיים הייתה צוללת אחות נוספת - "לוויתן" שמה. אולם רכישת "דולפין" נחשבה על פי עיתוני התקופה כ"סוד כמוס". מדובר היה בצוללות עם מערכות מתקדמות שנועדו להעניק לישראל עדיפות על פני המדינות האויבות.
אלא שכניסתה של דולפין לנמל חיפה נעדרה כל סממן חגיגי, נוכח היעלמות ה"דקר" והדאגה הרבה שאחזה בתושבי המדינה. ובכל זאת, עיתון מעריב דיווח על כמה משפחות שבואה של "דולפין" היה עבורן "בשורת חיים". מדובר היה בחמש משפחות, קצין וארבעה חיילים, שברגע האחרון הועברו בנמל פורטסמות' מ"דקר" ל"דולפין".
מכיוון שדבר רכישת "דולפין" בחופזה היה סודי והעברת החמישה מצוללת לצוללת לא דווחה למשפחותיהם, היו הוריהם משוכנעים כי גם הבנים שלהם אבדו בים.
במעריב נכתב כי משפחות החמישה הגיעו לנמל חיפה, יחד עם שאר משפחות נעדרי "דקר" ומשפחות צוות "דולפין" - אלה בשביל לקבל את בניהן ואלה בשביל לשמוע מהשבים על פגישתם האחרונה עם יקיריהן. אז גילו אותן חמש משפחות כי בניהן בחיים ו"במקום התרחשו פגישות עוצרות נשימה".
הקצין שהועבר ברגע האחרון מצוללת לצוללת הוא אל"מ בדימוס אבי בן זאב, המוכר בחיל הים בכינויו "זבו". הוא היה סגן קצין המכונות של אח"י דקר ורק יום לפני שהצוללת יצאה מאנגליה הועבר לצוללת "דולפין" בתפקיד קצין מכונות ראשי. לדבריו, "המשפחה שלי כבר הייתה באבל. היו משוכנעים שטבעתי. אנשים הגיעו לבית שלנו, לנחם את המשפחה. למעשה יומיים לפני שהגענו לישראל, אמרו לאמי שאני בעצם על צוללת אחרת ולא על 'דקר'. אימא הגיעה לנמל חיפה לראות במו עיניה שבאמת התכשיט שלה חזר הביתה. זה היה מעמד מרגש וגם עצוב מאוד".
סיפורה של דקר מלווה מאז את זבו והוא לא מפסיק לעסוק בכך. הוא מספר את סיפורם של החללים ושל הצוללת בכל הזדמנות. הוא מגיע לכל מקום בישראל ובחו"ל אליו הוא מוזמן ומספר. "חשוב לי שיזכרו את אח"י דקר וחייליה", אמר.
זבו זוכר היטב את חרושת השמועות והתרחישים השונים אודות היעלמות אח"י דקר. "כאשר יש אי ודאות, אנשים ממציאים סיפורים, זה מובן. רק שכשנמצאו שרידי דקר זה נפסק", ציין. הוא מספר כי בין הסיפורים שעלו במשך השנים נשמעה גרסה כי הצוללת הקדימה את בואה, טרם הטקס החגיגי שתוכנן לה. נאמר שמכיוון שהצוות לא קיבל אישור להיכנס לנמל חיפה, שטה הצוללת דרומה, מול חופי מצרים, בין השאר כדי לבחון מערכת אלקטרונית חדישה שהותקנה בה ולקלוט שידורים של צבא מצרים.
שנה אחרי היעלמות דקר, נמצא מצוף שלה בחוף חאן יונס, דבר שהעצים את תרחיש ההפלגה לעבר חופי מצרים. "בעקבות מציאת המצוף עלתה דרישה מצד המשפחות השכולות לערוך חיפושים באזור ואכן חיל הים יצא לחיפושים", נזכר זבו.
קצין המכונות אף זוכר תיאוריה ולפיה אח"י דקר הוטבעה על ידי האמריקנים שביקשו לנקום בישראל על הטבעת אניית הביון "ליברטי" שנה קודם לכן (במלחמת ששת הימים ישראל הטביעה בטעות את האנייה האמריקנית ששטה מול חופי ישראל. 34 חיילים אמריקנים נהרגו בתקרית - א"א).
"שחררנו את החבלים של דקר והיא יצאה לדרכה"
עבורו פרסום פרוטוקול פורום מטכ"ל לא משנה הרבה. לדבריו, זיכרון חבריו נמצא איתו כל הזמן. "עם סיום שיפוץ דקר בפורטסמות', יצאנו להפלגה של שישה שבועות בסקוטלנד, שם ערכנו אימונים", שחזר את הימים לפני שנפרד מחבריו. "למדנו להפעיל את הצוללת ואת המערכות שלה ולמדנו להילחם איתה. בהתחלה התאמנו במים רדודים ואחר כך במים עמוקים".
"כשחזרנו לפורתטסמות' הודיעו לנו שיש צוללת שלישית, 'דולפין'", המשיך זבו. "אני ועוד ארבעה חבר'ה הועברנו אליה. שחררנו את החבלים של דקר והיא יצאה לדרכה. אנחנו יצאנו שישה ימים אחר כך. לא היה לנו קשר איתה. ב-26 בינואר הודיעו לנו שדקר נעלמה ואין איתה קשר. אגב, לאזרחי ישראל בישרו על כך רק יומיים אחר כך, בחדשות ברדיו בשבת בבוקר. מאז אותו יום דקר מלווה אותי".
