היריב מספר אחת: התמונה של סולימאני כבר נמצאת על הקיר של כוכבי

קצין בכיר מאוד בצה"ל נשאל לאחרונה איזו תמונה היה מצמיד לדופן קרון המלחמה שלו, במתכונת פילדרמשל רומל המקובע לנגד עיני יריבו הבריטי מונטגומרי במערכת אל-עלמיין. הקצין הרב-בכיר העדיף שלוש תמונות ולא אחת - מפקד כוח קודס קסאם סולימאני, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ומנהיג חמאס יחיא סינוואר. כשנלחץ אל קיר הקרון ונדרש להתמקד באחד בלבד מהשלושה, בחר בסולימאני.

זאת תקופת מעבר בירושלים, בתל אביב, בוושינגטון ובטמפה, פלורידה, שם עומד לפרוש גנרל ג'וזף ווטל, מפקד סנטקום - הפיקוד האחראי במערכת הצבאית האמריקנית על איראן, סוריה, לבנון ועוד ועוד. שר ההגנה ג'יימס מאטיס הותיר בהתפטרותו, במיאוס כללי מנשיאו טראמפ ונקודתי מהודעתו הפזיזה על הסגה מיידית של הכוחות מסוריה, ריק שממלא-מקומו, מנכ"ל הפנטגון שאנאהן, אינו מסוגל למלא. טראמפ במיגננה כללית. ישראל נמצאת ערב בחירות ורגע לפני שיתברר, פלילית ופוליטית, מתי בנימין נתניהו נפרד לא רק מתיק החוץ, שאותו הבטיח למסור לא יאוחר מהשבוע הבא, אלא גם מתיק הביטחון ומראשות הממשלה.

ובקריה יושב רמטכ"ל חדש, שהוא גם כקודמו רמב"ם - ראש המערכה בין המלחמות, ההתכתשות החשאית-למחצה עם איראן ואויבות אחרות. אביב כוכבי היה שותף למבצעי מב"ם, גם אם לא בהכרח בכינוי זה, כראש חטיבת המבצעים (תפקיד שממלא עתה מקורבו מהצפון, תא"ל יניב עשור), ראש אמ"ן, אלוף פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל. יחד עם נס הרמטכ"ל, קיבל כוכבי מגדי איזנקוט גם את הפיקוד על המב"ם; ואויבו העיקרי, בפעולות הסמויות והגלויות, הוא סולימאני. דרג מדיני מתנדנד, רמב"ם חדש, אותה יד חזקה, אותו יריב.

בצה"ל הודגש הבוקר שתקיפת יעדי כוח קודס של סולימאני אינה נכללת במב"ם, משום שלא הוסתרה ואף נילוו אליה הודעות לפני, בזמן ואחרי. זה רק פלפול: מטרת המערכה נגד הנוכחות האיראנית בסוריה היא הרחקת המלחמה הבאה, שסכנת התחוללותה תגבר אם האיראנים ובאי-כוחם לא ייעקרו מהחזית שהם מתכננים להפעיל - כפי שאכן הפעילו אתמול - נגד ישראל.

לא משנה אם השיגור האיראני היה של טיל נגד טיילים (בחרמון) או של טיל נגד תלים (שעליהם מוצבים מתקנים צבאיים בגולן). בהחלטה לשגר את הטיל, כמו בשני העימותים עם צה"ל אשתקד, ישראל זיהתה את שיגור כלי טיס בלתי מאוייש והצליחה לסכלו (בפברואר) ולשגר מטח סרק (במאי) כפרק שני בעלילה. אתמול היה הפרק השלישי - תקיפה המיוחסת לישראל שחררה את ניצרת הטיל האיראני ובכך סיפקה לצה"ל צידוק לתקיפת נכסים איראניים בסוריה.

אחד היעדים מקביל למה שבצה"ל נקרא "מרלוג" - מרכז לוגיסטי, מסוף המטענים של משמרות המהפכה בנמל התעופה דמשק בין-לאומי. עד כדי כך שגור שדה זה בפי אנשי המודיעין, המבצעים והתכנון, שכדרך היכרות קרובה הם משתמשים בקיצור דבנ"ל, כאילו דיברו על נתב"ג או ג'יי-אף-קיי.

לישראל זכות מלאה לפעול נגד מי שמקצר טווחים אליה כדי לפגוע בה מגזרה סמוכה. הנוכחות האיראנית העויינת בסוריה, שאינה מוגבלת ללחימה בדאעש ולתמיכה במשטר בשאר אסד, מקבילה להפגזות ישראליות של שטח איראן ממדינה שכנה - למשל אזרבייג'אן או אפגניסטן - או מכלי שיט במפרץ הפרסי. עד כה נהנתה איראן בהקשר זה מחסינות, אם מתעלמים מההתנקשויות המיוחסות למוסד ולגניבת הארכיון הגרעיני מטהראן. הסלמה בגולן או בשטחה הריבוני של ישראל יכולה להכניס לכוננות ספיגה גם את העורף האיראני.

השחקנית הראשית שמחוץ לאזור, רוסיה, רוצה לייצב את עצמה במזרח הים התיכון, כלומר ברצועת החוף הימית-אווירית של לטקיה-טרטוס-חמיימים, ולשם כך לוודא שמשטר אסד עומד על תילו ולא בהכרח על טיליו, המזמינים תגובה ישראלית. שר החוץ סרגיי לברוב הביע בשבוע שעבר אכזבה מההפכפכות האמריקנית בסוגיית קצב הנסיגה. היא הזכירה ללברוב את אמירתו של מרק טויין, "קל מאד להפסיק לעשן - כבר עשיתי זאת 100 פעמים".

הרוסים להוטים לראות את איש המרלבורו הולך הביתה, בעוד פיגועי דאעש מזנבים בחייליו ובחיילותיו (אחת מארבעת החללים במנג'יב לפני שבוע). הם גם מסרבים לצמצם את הדיון לאיראן, בוועידה הרב-לאומית שמכנס עמיתו של לברוב, מייק פומפאו, בפולין בחודש הבא. מוכרחים לדבר גם על סכסוך ישראל-ערב, דרש לברוב, כשהוא מכוון לנסיגה ישראלית - תמורת שלום - מהגדה המערבית ומרמת הגולן כאחת.

התהליך המדיני לא יתחדש לפני הבחירות לכנסת והקמת ממשלה חדשה. המערכה נגד האיראנים בסוריה מנותקת לכאורה מהדיפלומטיה ומהפוליטיקה, נשענת על הסכמה נדירה ברוחבה בצמרת הביטחונית ומשקפת רציפות ועקביות האדישות לחילופי-גברי. זאת, בתנאי שבתהליך קבלת ההחלטות תעוגן בקרה קפדנית, גם של היועץ המשפטי לממשלה, מפני ניצול לרעה לצורך תהילה אישית ומפלגתית.

מי שצופה בבני גנץ מנופף בקרקפתו של אחמד ג'עברי - שהיה ניצל ממוות ומקטין את מחיר עסקת גלעד שליט, שנה לפני שנקטל ב"עמוד ענן", אילו הצליח צה"ל לחטוף אותו - עלול להתפתות לחפש את ראשו של סולימאני לקראת הבחירות, לחולל הסלמה, וכרגיל, לעזאזל המדינה.