טראמפ פתח את שערי סוריה לארדואן רק כדי לאיים לנעול אותו בפנים

האיום ששיגר הלילה נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לעבר טורקיה כמוהו כאדם המנסה לשמור על האורווה שאותו הוא פתח בעצמו, שחרר את הסוסים והזמין לתוכה את מי שעתה הוא מזהיר מכניסה אליה. אותו אדם הוא נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן. טראמפ החליט במפתיע לצאת מידית מסוריה תוך שיחה עם ארדואן, שהתחייב בפני טראמפ שטורקיה מוכנה לקחת על עצמה את טיהור שארית דאעש מסוריה.

טראמפ מאז ומעולם התנגד לפריסת הכוחות האמריקניים בעולם ולקונספט של בריתות רב-לאומיות המחייבות את ארצות הברית. במידה לא מבוטלת של צדק הוא חשדן לגבי מעורבות אמריקנית במזרח התיכון וציין שארצות הברית יצאה למלחמות, הקריבה אלפי הרוגים, טריליוני דולרים תמורת מאומה.

לקריאה נוספת בנושא
טראמפ: נחריב את כלכלת טורקיה אם היא תתקוף את הכורדים בסוריה

הנסיגה של טראמפ הוחלטה בניגוד לעצת יועציו הצבאיים, המדיניים ובעצם הממסד כולו. החלטה זו של הנשיא הביאה להתפטרות שר ההגנה שלו, אולי אחרון מי שנתפסו המבוגרים האחראים בממשל טראמפ, הגנרל ג'יימס מאטיס.

בתוך זמן קצר התברר מה שהיה ברור מלכתחילה - טורקיה לא כל כך מעונינת להילחם בדאעש, אלא לחסל את רעיון הלאומיות הכורדי במזרח התיכון ואת הארגונים הכורדיים שאותם היא רואה ארגוני טרור. אותם ארגונים עצמם ששפכו את דמם למען ארצות הברית מול דאעש וכעת נשיא ארצות הברית הפקיר אותם לאויבם הנורא ביותר.

הלילה הודיע טראמפ, בטוויטר חביבו, כי אם ארדואן יפגע בכורדים ארצות הברית תחריב את כלכלת טורקיה. גם אם נשים בצד את העובדה שארדואן עושה עבודה מצוינת בהחרבת הכלכלה הטורקית גם בלי עזרה מבחוץ, לא ברור בדיוק איך ארצות הברית תעשה זאת. יש כאן בעיה אמיתית בניהול דיפלומטיה בין שני אישים אימפולסיביים הרגישים לכבודם וכבוד מדינותיהם.

טראמפ נתן לפני שבועות ספורים לארדואן יד חופשית בסוריה. כך הבין זאת ארדואן, כך הבין זאת העולם כולו. אולי למעט סוריה, רוסיה ואיראן שלא התייעצו איתן בנושא, אבל היה ברור שאלה הפרטים הקטנים שעליהם ידון ארדואן עם שותפותיו לשליטה דה פקטו בסוריה.

ארצות הברית יוצאת, מנופפת לשלום ומשאירה את סוריה ושכנותיה לדאוג לעצמן ביום שאחרי. גם לגבי ישראל וההצהרות על ביטחונה, אמר נשיא ארצות הברית במו פיו שישראל מקבלת 4.5 מיליארד דולרים לשנה והיא יכולה לדאוג לביטחונה, דברים שהדהד ראש הממשלה בנימין נתניהו - אמנם בלי להדגיש את הסיוע.

מה שהשתנה מבחינת טראמפ - על אף שזה היה די ברור קודם - כי ארדואן מתכנן לערוך טבח בכורדים והתברר מה שהיה ברור כל הזמן לכולם - מי אי פעם יהיה מוכן לשפוך את דמו למען הבטחה מעורפלת אמריקנית, במזרח התיכון, או מחוצה לו, ומי ירגיש בטוח כי ארצות הברית מאחוריו. וכך בא הציוץ. אחרי שטראמפ מגיש את סוריה, או לפחות את החבל הכורדי על מגש של כסף לארדואן הוא מודיע לו שלא יפגע בכורדים.

הבעיה שמטריית הגנה החשובה לביטחונם של הכורדים אינה ציוץ בטוויטר, היא מעשים. אם טראמפ מתכוון לאיים על ארדואן - ומה שכל העולם קרא הלילה הוא איום - שיחת טלפון בין שניהם היא האמצעי לכך, לא ציוץ בטוויטר.

מעבר לכך שציוץ נתפס ובצדק כהרבה פחות רציני משיחה, שלא לדבר על מפגש, יש כאן מעשה אנטי דיפלומטי. טראמפ משפיל בציוץ את טורקיה ואת ארדואן. וקשה למצוא על פני כדור הארץ אדם רגיש יותר לכבודו, וכבוד ארצו מאשר האיש באנקרה.

ייתכן שהמסר הזה ידחוף אותו בדיוק בכיוון ההפוך. שנראה נאום חוצב להבות על המסורת המפוארת של טורקיה, המעצמה שלפני 110 שנים בלבד עוד שלטה מארמון טופקפי דרך סוריה וארץ ישראל ועיראק עד מכה ומדינה. מעצמה שאינה מוכנה לקבל תכתיבים מאיש, מתרחקת מדי יום מהמערב, מוצאת מסילות בלית בררה אל אויביה ההיסטוריים המושבעים - רוסיה, שנגדה לחמה טורקיה פעם אחר פעם.

בעיניים קרות, הסיכון שטורקיה בהתקף זעם תנטוש את ברית נאט"ו ותחבור לרוסיה בכך תסכן את כל מבנה הכוח המערבי בים התיכון ובמזרח התיכון לא שווה את האיום, הדי ריק הזה. על טראמפ לדבר ברכות ולשאת מקל גדול, כפי שאמר פעם הנשיא טדי רוזוולט. לא ברור מה גודל המקל הכלכלי שנושא טראמפ מול הטורקים, אבל הציוץ של טראמפ הוא ההפך מהדיבור הרך. אולי הדיבור הרך כבר אינו יעיל מול ארודאן, אך העלבתו יעילה הרבה הרבה פחות.