מושל פלורידה רון דסיינטס החליט ביום שישי להעניק חנינה לארבעה גברים שחורים שהואשמו באונס נערה לבנה ב-1949. ההרשעה זו נחשבת עד היום כעיוות דין גזעני של מערכת המשפט האמריקנית, אך כל הארבעה אינם בין החיים עוד.
המקרה של ''רביעיית גרוולנד", כפי שכונתה הקבוצה, נחשב לאחד השנויים במחלוקת בתולדות פלורידה. אחד הנאשמים בפרשת האונס שהסעירה את המדינה נרצח בטרם גובש נגדו כתב אישום, והשלושה האחרים הורשעו תחת ראיות מפוקפקות.
משפחות הנאשמים בתקיפה המינית אמרו למושל, במסגרת ישיבה של מועצת החנינה, כי ישנן עדויות גורפות שהגברים חפים מפשע וכי כפיהם נקיות מאונס. הנערה בת 17 שנאנסה ישבה מול המושל רון דה סנטיס בכיסא גלגלים והפצירה בו שהיא אכן נאנסה ושחזרה כיצד היא נגררה ממכוניתה, כשאקדח מכוון לראשה ולאחר שהתבקשה לא לצעוק או שהם ''יפוצצו את מוחה''.
לקריאה נוספת בנושא
פסיקה נדירה בארה"ב: שוטר לבן הורשע ברצח של נער שחור
בשלב מסוים שני הצדדים נפגשו במקרה. אחיינתו של אחד מרבייעת גרוולנד, בוורלי רובינסון, דיברה בפני חברי המועצה כשלפתע פנתה לאישה בכיסא גלגלים ולבנה ואמרה: ''זה מעולם לא קרה. כולכם שקרנים''. האישה בכיסא הגלגלים השיבה ''הספקת לנו''. רובינסון אמרה כי היא ''יודעת שזה מספיק. זה תמיד מספיק כשאומרים את האמת''.
מועצת החנינה הצביעה פה אחד לחון את רביעיית גרוולנד. אולם, החלטה זו הגיעה כשנתיים לאחר שהסנאט הצביע בעד התנצלות רשמית בפני בני משפחותיהם של הרביעייה על מאסרם שלא בצדק, ואף הצביעו לבקש ממושל פלורידה דאז, ריק סקוט, לחון את הגברים. סקוט, היום סנאטור מטעם המדינה, לא פעל בנושא. המושל הנוכחי ומחליפו של סקוט, דה סנטיס, העניק לגברים חנינה.
''אני לא יודע אם ניתן לראות במקרה הזה מיצוי של ערכים של צדק ושוויון'', אמר דסיינטס, ''ואכן, המקרה מציג עיוותים רבים ואני חושב שהדרך בה התבצעו הדברים היו בגדר עיוות דין''.
בתיהם של השחורים הוצתו
המקרה אירע במחוז לייק בפלורידה ב-1949, כשבת ה-17 דאז דיווחה כי נאנסה. שלושה מהרביעייה נעצרו והוכו קשות, והרביעי, ארנסט תומאס, ברח. הוקמה חולייה בהיקף של כאלף גברים לחפש אחר תומאס. כאשר מצאו אותו ישן מתחת לעץ, הוא נורה ב-400 קליעים. אספסוף של תושבי האזור הלבנים החלו לשרוף את בתיהם של השחורים ואף פתחו עליהם באש.
צ'רלס גרינלי, וולטר אירווין ושמואל שפרד הורשעו על ידי חבר מושבעים לבן. עדויות נוספות שעלו בחקירה, שהיו בידן לזכות את הנאשמים, כמו מסקנת הרופאים כי הנערה לא נאנסה - נמנעו מהצגה בבית משפט. גרינלי נידון לחיים, ואירווין ושפרד נידונו לגזר דין מוות.
אולם, מי שיתמנה לשופט השחור הראשון בבית המשפט העליון של ארצות הברית, ת'ורגוד מרשל, הגיש את ערעוריהם של ארווין ושפרד לארגון הלאומי לקידום זכויות בני אדם לשחורים. בשנת 1951 בית המשפט העליון הורה לערוך משפט חדש בעניינם.
טרם תחילת המשפט החדש, שריף מחוז לייק וויליס מק'קאל ירה באירווין ושפרד וטען כי השניים האזוקים ניסו לחמוק. שפרד מת. ארווין נורה בצווארו ושרד, אולם האמבולנס שהיה במקום סירב להסיע אותו משום שהיה שחור. לאחר שרד והתנהל המשפט המחודש בעניינו, הורשע שוב ארווין, אף על פי שסוכן FBI לשעבר העיד כי התובעים הפיקו ראיות נגדו. מעולם לא הוגשו כתבי אישום נגד גורמי התביעה הלבנה שטיפלו במקרה של הרביעייה.
ארווין שוחרר על תנאי בשנת 1968 ושנה לאחר מכן נמצא מת במכוניתו בעת שחזר מהלוויה במחוז לייק. גרינלי שוחרר על תנאי ב-1960 ומת ב-2012. בתו של גרינלי, קרול גרינלי, סיפרה למושל ולחברי המועצה כי למדינה יש ראיות מוחלטות שאביה חף מפשע, "הוא הואשם, נכלא ועונה בשביל משהו שמעולם לא עשה'', אמרה גרינלי. האישה שטענה כי נאנסה חולקת על טענות בני המשפחה.
''את פשוט לא יודעת איזה אימה עברתי במשך כל השנים האלה'', אמרה רובינסון. "אני לא רוצה את התנצלותם ואני יודעת שגם לא אקבל אותה גם. אבל אל תכנו אותי שקרנית, אינני שקרנית''.
הסנאטור גארי פארמר, מי שמימן את הבקשה לפני שנתיים להביע התנצלות בפני בני משפחותיהם של הרביעייה, אמר כי דבריה של האישה שטענה כי נאנסה מאכזבים. ''היא בסוף חייה, והייתה לה הזדמנות להתנקות, לבקש מחילה לעצמה ולתמוך בצדק של ארבע המשפחות האלה וארבעת האנשים האלה'', אמר פארמר. ''זה מאוד עצוב שהיא איבדה את ההזדמנות הזאת והיא תמשיך להנציח את השקר הזה. הפשע הזה לא קרה. הראיות מבוססות''.