אילן ואסף אהוביי לא קיבלו דבר כמובן מאליו. שניהם טייסי אף-16. שניהם בחרו בחירות אמיצות, ובגבורה, תוך התבוננות בסכנה בחרו בחירה מושכלת במקצוע מסכן חיים. למרות כל הקשיים הצליחו להתעלות על המכשולים הרבים שעמדו בדרכם, הגשימו את חלום ילדותם להיות טייסים, מימשו את ייעודם בהצטיינות יתרה ותרמו להגנת החברה הישראלית.
כך בשחקים מצאו את מותם בנסיבות דומות, כשחלומות רבים נשארו ללא הגשמה...
בני אסף כתב ביומנו, מספר חודשים אחרי שאיבד את אבא: "מיהו גיבור? גיבור צריך להיות אמיץ, נחוש, בעל חכמת חיים, צנוע, ובעל לב טוב... זה מישהו שצבר הישגים בחייו וסיכן את חייו למען אחר... גיבור הוא מישהו שאחרים נושאים אליו עיניים. אבי הוא גיבור. אימי היאא גם כן גיבורה".
גיבורים
חלום ילדותו של אילן החל בגיל 15, כששמע את האסטרונאוט ניל אמסטרונג אומר את המשפט הידוע שנצרב בדפי ההיסטוריה האנושית. כילד צעיר בבאר שבע ניצת בו החלום להיות אסטרונאוט, לכאורה, ללא כל סיכוי ריאלי לממשו.
כנער השתתף בחוג התעופה המקומי ואהב את השמים מהרגע הראשון. סיכוייו להתקבל לקורס טיס היו קלושים משום שסבל מבעיה רפואית בזרועו, אך כנגד כל הסיכויים מצא עצמו בקורס טיס. גם שם דרכו לא הייתה שגרתית. הוא נאלץ לעזוב את הקורס בשל בעיית בריאות והצטרף ליחידה ללוחמה אלקטרונית: עימה נלחם במלחמת יום הכיפורים במוצב סיני שכמעט ונכבש על ידי המצרים. למרות הפחד הקיומי אילן החליט לא לוותר. הוא חזר לקורס הבא, והתגלה כטייס טבעי.
נטישה ראשונה. באחת מטיסות האימונים, אילן ומדריכו נתקלו בבעיה במערכת ההיגוי של המטוס. הם מנסים בכל דרך לשחרר את ידית הטיסה בזמן שהמטוס נכנס למצב של סחרור באוויר. הם מבינים שאין דרך אלא לנטוש. במטוס המיושן הזה לא היה כיסא מפלט ולכן הטייסים נאלצו לדחוף את עצמם מהכיסא, ולקפוץ אל מחוץ למטוס בתזמון מושלם, כדי שהמטוס לא יפגע בהם בסיבוב. אילן והמדריך נטשו את המטוס בקפיצה, ויצאו בחיים מנטישה חסרת סיכוי. אילן נחבל קשות ברגלו, ושוב מצא את עצמו מקורקע. למרות הסכנה המיידית שהייתה לחייו, המחשבות על הנתינה למען הכלל החזירו אותו לקורס והוא סיים אותו בהצטיינות.
שנים לאחר מכן, היה אילן בין הטייסים הראשונים שהטיסו את מטוסי האף-16 החדשים. אילן וישי התנגשו בטיסת אימונים במהלך שלא היה בשליטתם. מהלך שהפך לשיעור לדורות של טייסים. אילן כתב ביומן "המצב כבר נראה אבוד", ושהוא "ראה בוודאות שנתיבי שני המטוסים מתכנסים, שניהם הולכים לאותה נקודה במרחב, ובמהירות אדירה". אבל הוא וישי התגברו והצליחו לנטוש ולהציל את עצמם. גיבורים.
המשימה ההיסטורית הראשונה של אילן הייתה בתקיפת הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981. על אף שהיה אז קצין ניווט צעיר, היה שותף בתכנון מסלול הטיסה. כטייס הצעיר בצוות נבחר להיות אחרון במבנה, וליטול את הסיכון הרב ביותר להיות מיורט על ידי מטוסי האויב. ביומנו כתב שהוא "חדור הרגשה של השלמה עם הגרוע מכול". כשנסע לבקר את הוריו לפני המשימה שאל את עצמו "האם זו הפעם האחרונה שאני נוסע בכביש לתל אביב". הוא בחר לצאת למשימה, למרות הסיכון הרב, משום שהאמין כי הוא וחבריו מונעים שואה נוספת מהעם בישראל. אילן וחבריו ביצעו בצורה מושלמת את משימתם, וחזרו בריאים ושלמים.
אילן היה גיבור משום שנתקל במצבים מסכני חיים בגיל צעיר, וחשב רבות על השאלות הקיומיות האישיות שלו אל מול קיומם של עם ישראל והחברה בישראל שבה אהב והאמין.
רגע לפני הנסיעה לנאס"א אין כתב ש"הוא לא היה מאמין" שיסיים את קורס הטיס, יטיס לבדו מטוסי יירוט, יגן על שמי ישראל, ישתתף במשימות ויינצל מתאונות טיסה. אילן כתב גם ש"הוא לא מאמין" שיהיה לאסטרונאוט וייצג את ישראל מחוץ לגבולות כדור הארץ.
במשימתו האחרונה אילן יצא למשימה של שלום למען האנושות כולה והפך לגיבור לאומי ובינלאומי. לאחר חשיבה מרובה הוא הבין את חשיבות הבמה וייצג את העם בישראל ואת העם היהודי בגאווה, הוא ביטא את הצמיחה מההישרדות בשואה וממלחמות ישראל אל מחוזות של שגשוג והגשה. הוא ידע כיצד לפנות לכל לב והשאיר אותנו עם תקווה לעתיד טוב יותר.
אסף בני היה גיבור מסוג אחר. כילד נחשף לעולם הטיסה, וכבר אז דיבר על חלומו להיות טייס כמו אבא. הוא למד כי עליו לעבוד על מנת להצטיין בלימודיו, ואכן הישגיו הרקיעו שחקים. מעברים רבים בין מקומות מגורים ליוו את חיוו הקצרים והיוו אתגר משמעותי עבורו. אסף התגבר על כל אלה, בארצות הברית הפך לתלמיד מצטיין ולשחקן פוטבול אהוב וחבר מסור. הוא חשש כי החזרה ארצה תפגע בסיכוייו להמשיך ולהצליח למרות קשיי השפה הוא סיים את לימודיו כתלמיד מצטיין בבת הספר וכחבר אהוב ומוביל בשכבה.
כשאיבד את אביו הוא התגבר על האבל הכבד וקרא קדיש באומץ שנה אחר שנה מבלי להבין אפילו מה הוא קורא. הוא הפך לגבר של המשפחה, הוא חלם שהוא טס עם אילן ביחד, הוא מלפנים ואילן מאחור. הוא דמיין איך אילן מעודד ודוחק בו להתגבר על עצמו ולשאוף ליותר.
אסף היה נחוש להגשים את חלומו להיות טייס, הטיסה עבורו הייתה כמיהה, והוא חי את חלומו כטס באוויר. הוא לא היה בטוח שיתקבל למגמת קרב ורק רצה לדחוף את עצמו להיות הכי טוב שהוא יכול ולהצטיין בחיל האוויר. בסביבה תחרותית, מתוך צניעות והערכה רבה לחבריו, מצא את עצמו מופתע כשהכריזו עליו כנציג של הקורס בתחרות צה"לית או מצטיין בשלבים הראשונים במשך הקורס המאתגר.
בעבודה קשה ובהשקעה רבה הוא סיים את קורס הטיס במגמת קרב כמצטיין הקורס. בכך, עשה היסטוריה בחיל האוויר ולראשונה בן ואב סיימו את הקורס בהצטיינות.
האב המנוסה והבטוח, הטייס פורץ הגבולות והאסטרונאוט הראשון שהוביל מבצעים וטיסות מבצעיות. הבן שהפך את אובדן אביו למקור של כוח, שחיזק בו את הרצון להגשים את חלומו להיות טייס ולנצל כל הזדמנות להתנדב למען שיפור החברה בה הוא חי. הוא האמיץ בערכים של אומץ, אהבת הזולת, נחישות, צניעות ועבודה קשה. הוא האמין כי "מנהיג הוא כזה שמוביל אנשים קדימה כקבוצה, תוך כדי הגשמה עצמית והקרבה".
מילים אלו נכתבו בדמי כי מעל הכל אילן ואסף אהבו את החיים ולא זכו לממשם.
בשנים האחרונות אני עומדת בראש "קרן רמון" המעודדת הצטיינות ומנהיגות בדמותם של אילן ואסף. דרך הקרן אני נפגשת עם ילידם רבים המתחנכים לאורם וכפי שילד אחד אמר: "אתה לומד להיות הכי טוב כמו שאילן ואסף היו".
בחייהם ובמותם הם הגיבורים של כולנו.
(מתוך הספר "הגיבורים שלנו - 70 דמויות על 70 גיבורים", שהופק על ידי צה"ל לרגל 70 שנה לישראל בהוצאת משרד הביטחון)