פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המאבק באלימות נגד נשים: מרמאללה ועד ג'יש

      בשבוע החולף התקיימו בישראל אירועי מחאה רבים נגד רצח נשים ואלימות נגד נשים. אלא שקמפיינים כמו זה שהוציא אלפים בישראל לרחובות, מתקיימים גם בעולם הערבי לצד קריאה לפעולה

      נשים מפגינות בתונסיה בדרישה לקבלת זכויות ירושה שוויוניות 13 באוגוסט 2018 (רויטרס)
      נשים מפגינות בתונסיה בדרישה לקבלת זכויות ירושה שוויוניות, אוגוסט (צילום: רויטרס)

      "אף אחד לא יודע שאני מחביאה סכין מתחת לכרית כשאני הולכת לישון", אמרה תלמידה בבית ספר בנגב למורה שכתב על הלוח "אין כבוד ברצח על רקע כבוד המשפחה". למשמע דבריה החלו להישמע לחשושים בקרב חברותיה לכיתה, ואילו התלמידים הבנים בהו בחלל. בימים שקדמו לכך נרצחה נערה בת 16 על ידי שני אחיה. שלוש תלמידות נוספות הצהירו בפניי שגם הן "מחביאות את הסכין במיטה בלי שאיש ידע".

      בה בשעה שנערך הקמפיין העולמי השנתי "16 ימי מאבק באלימות נגד נשים", נרצחה הנערה יארה איוב מהכפר גִ'יש שבגליל. ונשאלת השאלה: האם מישהו שמע את זעקתה של יארה לפני שנרצחה? והאם מישהו שמע את זעקותיהן של נשים פלסטיניות אחרות - מהנגב, מרמאללה, מירושלים ומהגליל, דוגמת מנאל פריזאת, ווג'דאן אבו חמייד, ניבין עוואודה, וופאא' ע'זאונה ונוהא עמירה?

      הקמפיין העולמי למאבק באלימות נגד נשים החל בשנת 1991 ומטרתו הייתה להשמיע את קולן של נשים, להטמיע אותו בחקיקה צודקת כלפיהן, ולהטיל עונשים כבדים על רוצחי נשים בשם "הכבוד". הקמפיין הציב לעצמו מטרה שאפתנית: להילחם באלימות נגד נשים ונערות ברמה העולמית. הוא נמשך 16 ימים - מ-25 בנובמבר, יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, ועד 10 בדצמבר, יום זכויות האדם. ב- 25 בנובמבר 1981 הוצאו להורג האחיות מיראבאל מהרפובליקה הדומיניקנית בפקודתו של שליט המדינה, הדיקטטור רפאל טרוּחִיוֹ. האו"ם קבע את התאריך כיום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. היום האחרון של הקמפיין, 10 בדצמבר, הוא יום זכויות האדם, תאריך הכרזת האו"ם על זכויות האדם בשנת 1948. בבחירת התאריך הזה הקמפיין משדר מסר ברור: זכויות האישה הן קודם כול חלק בלתי נפרד מזכויות האדם.

      לקריאה נוספת:
      איש העסקים וחבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו שרון הלך לעולמו בגיל 88
      טראמפ צפוי למנות את דוברת מחלקת המדינה לשגרירת ארה"ב באו"ם

      יארה איוב הנעדרת מגוש חלב (. , דוברות המשטרה)
      יארה איוב בת ב-16 שנרצחה בחודש שעבר על ידי אחיה

      הקמפיינים הערביים המקומיים נערכו באופן דומה לקמפיין העולמי, ונשאו את ההאשטאגים #HearMeToo ו- #OrangeTheWorld. הם קראו להשמעת הקול הנשי נגד אלימות, דרשו ביטחון, יציבות וסולידריות נשית וחברתית ותבעו חקיקה הולמת שתספק לנשים ביטחון ותטיל עונשים כבדים על הנוקטים אלימות מגדרית.

      הקמפיינים זכו לשיתוף פעולה עם ארגוני חברה אזרחית ברחבי העולם הערבי וכללו צעדות, פרסום קריקטורות בעיתונים וברשתות החברתיות, הפצת סרטים קצרים שמבוססים על סיפורים אמיתיים, ופעילויות תרבותיות נוספות שנועדו להעלות את המודעות לאלימות פיזית ומינית נגד נשים. נוסף על כך נפתחו מקלטים חדשים לנשים, נחנכו קווים חמים, ועלתה הדרישה להטיל בחוק עונשים מוגברים על גברים הנוהגים באלימות כלפי נשים.

      במצרים השיקו את ההאשטאג "להיות" ("כּוני"); בתוניס - "את לא לבד, החוק לצידך" ("מאכּש וחדכּ") ו"נלחמים באלימות ומשיגים שוויון"; במרוקו - "נלחמים באלימות" (מחארבּת אלעונף"); בירדן - "אל תשתקי. הטרדה מינית זו פשע" ("מא תסכּתיש, אלתחרוּש ג'רימה"); ובפלסטין - "ביטחון הוא זכות" ("מן חקינא אן נעיש בּאמאן") ו"מתנגדות לעקירת האישה הפלסטינית הפליטה והאישה הפלסטינית הבדואית".

      קמפיין #HearMeToo

      כדי לפעול נגד אפליה לא מספיקות מילים

      הקמפיין הפלסטיני התמקד במאבק נגד עקירת נשים ומשפחותיהן ממקומות מגוריהן, בעיקר בעקבות המחאה של תושבי ח'אן אלאחמר שבגדה המערבית, ועסק גם בסוגיית הביטחון האישי של האישה הפלסטינית. על כך נוסף הקמפיין הפלסטיני הלאומי שכותרתו "אין לך בעלות עליי: די לאלימות וההתעללות".

      הקמפיין, ביוזמתה של העמותה לקידום האישה הפלסטינית העובדת, התרכז בדרישה לחוק פלסטיני שיתייחס בשוויון מוחלט לשני המינים בכל הנוגע לעניינים אישיים. קמפיינים אלו בפלסטין מצטרפים לשורת פעולות וקמפיינים שנערכו בזמן האחרון. הקואליציה הפלסטינית הנשית לצדק ושוויון, למשל, הפיקה בספטמבר האחרון את הקמפיין "אנחנו אזרחיות", שמטרתו העלאת גיל הנישואין והבטחה כי גירושין יתקיימו רק בבית המשפט באופן שיבטיח את זכויותיהם של שני הצדדים.

      משלחת התומכים בקמפיין #OrangeTheWorld באו"ם

      על הרקע הזה אני פונה למקבלי ההחלטות הפלסטינים בשאלות שהן קריטיות עבור ציבור הנשים הפלסטיניות: מדוע מתעכב החוק למניעת אלימות במשפחה, שאמור להקל על הנשים לפנות לערכאות המשפט? מדוע מתעכבים הפלסטינים, החתומים על "האמנה לביעור כל הצורות של אפליה נגד נשים" (CEDAW), ואינם מטמיעים את עקרונות האמנה? מדוע אינם עומדים במילתם ואינם מקדמים שוויון וכבוד? מדוע אינם עושים די לביעור האלימות, שמשפילה נשים, ולהחלת שוויון בין גברים לנשים - שוויון שיאפשר שותפות אמתית ויסייע בוודאי לביעור האלימות מקרבנו?

      אני מקווה שפלסטין ורשויותיה יתגייסו למימוש העקרונות הבסיסיים של זכויות האדם. על הרשויות להוציא את המילים היפות מהכוח אל הפועל ולחוקק חוק הגנה על המשפחה, לפרסם בפומבי את עקרונות אמנת האו"ם שהוזכרה כאן, ולפעול - לפעול באמת - לביעור האלימות ולהגשמת עקרונות השוויון והצדק, המעוגנים בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם.

      ד"ר פייחאא' עבד אלהאדי היא סופרת, משוררת ואקטיביסטית פמיניסטית פלסטינית וחברת המועצה הלאומית הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אלאיאם". גרסה זו מתפרסמת בחסות "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: ז'נאן בסול.