נידון למוות במדינת טנסי שבארצות הברית יוצא להורג בכיסא חשמלי אחרי שאמר כי זריקת הרעל תגרום לו לסבל. דייוויד ארל מילר, שהמתין לביצוע העונש במשך 36 שנה, מצטרף למספר גדל של אסירים המנסים להימנע מהזריקה בעקבות כמה הוצאות להורג שהשתבשו. עונשו אמור להתבצע בהמשך היום (חמישי).
זריקת הרעל היא האמצעי המרכזי להוצאה להורג במדינה, אך אסירים שפשעיהם בוצעו לפני 1999 רשאים לבחור למות באמצעות הכיסא החשמלי. בחודש שעבר הוצא כך להורג האסיר אדמונד זגורסקי, שהיה השני שמחושמל למוות בטנסי מאז 1960. מילר, בן 61, הורשע ברצח של אישה בעלת בעיות נפשיות בת 23 בשנת 1981.
שני האסירים הזכירו בבית המשפט את ההוצאה להורג של האסיר ריי איריק, שנמשכה 20 דקות אחרי שקיבל את הזריקה המשלבת קוקטייל של רעלים. כמה מקרים דומים התרחשו בשנים האחרונות ברחבי ארצות הברית, ומתנגדי השיטה ציינו את החוקה האמריקנית האוסרת על גזירת עונשים אכזריים וחריגים. זה אותו סעיף המשמש את מתנגדי עונש המוות בכללותו.
עוד בנושא
גז קטלני במקום רעל: שיטת ההוצאה להורג החדשה של אוקלהומה
בספטמבר אמר הרופא דייוויד לוברקסי בבית המשפט כי הכאב שחש איריק דומה לזה שחשים בעינויים. המידזולם, אחד הרעלים המשמש בהליך, אמנם טשטש את הנידון למוות, אך לא מנע ממנו לחוש את השפעת שני החומרים הנוספים שהוזרקו לו. תומכי זריקת הרעל טוענים כי ההליך אינו גורם לכאב כלל, אך בשנים האחרונות חיפשו המדינות השונות בארצות הברית שיטות אחרות לביצוע עונש המוות.
מילר היה אחד מארבעה נידונים למוות שהעדיפו להיות מוצאים להורג על ידי כיתת יורים ולא בכיסא חשמלי או בזריקת רעל, ואילו באלבמה השכנה יותר מ-50 אסירים בחרו למות בתא גזים מאשר בזריקה קטלנית.
בעבר שיטת ההוצאה להורג הנפוצה ביותר בארצות הברית הייתה תלייה, אך בשנות ה-90 של המאה ה-19 הוכנס הכיסא החשמלי לשימוש והיה לנפוץ יותר. ב-1982 בוצעה בטקסס ההוצאה להורג הראשונה בזריקה קטלנית, שהחליפה בהדרגה את הכיסא החשמלי.