פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרשת הרפז, הסוף: המתכונת זוייפה, התוכן אמיתי

      שמונה שנים לאחר שנחשפה ואף זכתה בשגגה לכינוי "פרשת גלנט", הסתיימה פרשת המסמך בהודאה מרעישה של הפרקליטות בנכונות טענותיו של חוג אשכנזי: המסמך שביסוד הפרשה היה היה, בתוכנו, גם אם נברא רק בתוספת מסוימת בידי הרפז

      פרשת הרפז, הסוף: המתכונת זוייפה, התוכן אמיתי
      צילום: יותם רונן, עריכה: יאיר דניאל

      הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי כשיר לחלוטין להיכנס לפוליטיקה, אם רצונו בכך. אמנם לא היה ספק רציני ביכולתו של אשכנזי לעשות זאת גם עד עתה, אבל עם סיום ההליך המשפטי נגד בועז הרפז, היום, תמה ונשלמה פרשת הרפז, שאיימה להעיב על מסלולו הציבורי של אשכנזי, בדימוי אם גם לא במהות. הרפז, שהורשע בהסדר טיעון ונחלץ בעונש קל, חסך למדינה ניהול משפט שבמסגרתו היו מסמכים ועדים עשויים להציף חומר מסקרן ולהשאיר את הפרשה בכותרות. אשכנזי, אחד העדים ומהאישים המרכזיים בפרשה, היה נאלץ לפנות זמן וקשב להסברים תקשורתיים על עניין בן שמונה שנים ויותר. עכשיו הוא חופשי להתמקד בהווה ובעתיד, שלו ושל מדינת ישראל.

      ההסדר הוא ניצחון בנקודות להרפז ולפרקליטו, עו"ד עמית חדד, והפסד מר לפרקליטויות המדינה ומחוז תל אביב ולעו"ד טוני גולדנברג. ניכר בנוסח כתב האישום המתוקן ששופט השלום צחי עוזיאל, שניהל את הליך הגישור, לחץ על התביעה להתקרב לעמדת ההגנה. בקיץ 2010 חזה יואב סגלוביץ', אז ניצב וראש אגף החקירות והמודיעין, שזה יהיה סופו של ההליך. מאה חודשים אחר כך ואין ספור שנות אדם שהושקעו בבדיקות מבקר המדינה, חקירות פליליות, תמלול שיחות הטלפון של רב-אלוף אשכנזי, אלוף אביחי מנדלבליט וקצינים נוספים, דיונים ועתירות ודחיות, חזר הסיפור לפרק המבוא שלו.

      להרפז, כמובן, חשובים עניינו האישי ושלומה ורווחתה של משפחתו. הוא יוחזר לרשימת המורשים של אפ"י, אגף הפיקוח על הייצוא במשרד הביטחון, ויקבל את אשרת הכניסה לארה"ב שנשללה ממנו משום מה, באפליה בולטת לעומת חשודים ונאשמים אחרים, כולל לקוחותיו הנוספים של עו"ד חדד, בני הזוג נתניהו. מבחינת התוצאה, הסבלנות השתלמה, אף שהתהליך גבה ממנו מחיר כבד.

      ראשוני. דיון בפרשת הרפז, בית משפט השלום בתל אביב (יותם רונן)
      הודה ויבצע עבודות שירות. הרפז בבית משפט השלום בתל אביב, אוגוסט 2017 (צילום: יותם רונן)

      אך פרשת הרפז הרי הייתה בתחילה, בשגגת פרשנות, פרשת גלנט, וכאן מסתיים ההליך בהודאה מרעישה של הפרקליטות, המאשרת את טענת חוגו של אשכנזי: המסמך שביסוד הפרשה היה היה, בתוכנו, גם אם נברא רק בתוספת מסוימת בידי הרפז.

      התביעה חזרה בה מההאשמה כלפי הרפז, כאילו בדה מליבו את תוכן המסמך וייצר זיוף מוחלט. עכשיו קובעת המדינה, בחותמת של בית המשפט, שהרפז "נחשף למידע ממקורות שונים, ממנו הסיק כי קיימת תכנית שתכליתה פגיעה באשכנזי והאדרת שמו של האלוף גלנט". התוכנית לא הייתה מטעמו של גלנט, לא על דעתו ולא בידיעתו. הכינוי "מסמך גלנט" גרם לו עוול. אבל המדינה אומרת בנובמבר 2018 שבאביב 2010 הייתה גם הייתה לאלמונים תכנית לפגוע ברמטכ"ל אשכנזי לטובת אחד המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא. כך, עם מסמך או בלעדיו, העריכו מי שנחשפו למסמך לפני פרסומו, ביניהם גדי איזנקוט, שהתמודד על התפקיד מול גלנט ובני גנץ.

      הפרקליטות קובעת כעת, והשופט מסכים, שהרפז לא חיבר את המסמך יש מאין. הוא רק "ערך את פרטי המידע שאסף ממקורות שונים על מסמך והוסיף על המסמך ללא סמכות את הלוגו של חברת Euro RSCG Israel ופרטי החברה, כך שייראה כתוכנית אסטרטגית". הרפז מסר את המסמך לעוזרו של אשכנזי, אלוף-משנה (כיום תת-אלוף במילואים) ארז וינר, להעברה לאשכנזי. בהמשך הציג אשכנזי את המסמך המזויף בפני איזנקוט וגנץ. אין זכר לטענות שהושמעו בשעתן כלפי אשכנזי ואחרים, כאילו היה להם עניין בפרסום המסמך, וממילא, אילו פעלו לפרסומו (מה שידידו של וינר, אל"מ במילואים גבי סיבוני, עשה ביוזמה עצמית) היה בכך כדי להוכיח שלא ידעו שהמסמך מזויף - הזיוף היה נחשף בנקל, כפי שאכן קרה ברגע שהבעלים של "אירו ישראל" איל ארד התלונן במשטרה.

      גבי אשכנזי מתייחס למבצע בדיר א-זור 20 במרץ 2018 (ניב אהרונסון)
      "נמנע מהעברת המסמך לגורמים הרלוונטיים". הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי (צילום: ניב אהרונסון)

      למעשה, הרפז נהג בשיטת ה"פרפרזה" המקובלת במודיעין כדי להסתיר מקורות. מושגת ידיעה, ממקור אנושי או טכנולוגי, והיא מופצת לנמנעים שונים בחלקים הנגזרים ממנה או בנוסח שונה במקצת, השומר על המהות, כדי שאם המידע ייפול לידיים מסוכנות לא ייחשפו המקורות. הרפז זייף והשתמש במסמך המזויף משום שלא היה בכוחו לסגת מדבריו לאשכנזי ולווינר, כאילו יש בידו מסמך המתעד את התוכנית נגד אשכנזי ובעד גלנט; אבל זיוף המתכונת מחוויר לעומת נכונות התוכן. לא בדיה הייתה כאן, אלא הרפרפרזה.

      הפרקליטות הייתה יכולה ללכת צעד נוסף ולוותר על ההרשעה והענישה תמורת גילוי המקורות, אך גם אילו התגלתה נכונות לכך, המשמעות הייתה התמשכות נוספת בהליך. בפברואר ייגזר עונשו של הרפז, המוסכם בין הצדדים אך שאינו מחייב את השופט. לפני שבועיים הסתיימה בהסדר תביעתו האזרחית של איל ארד נגד הרפז. ההסדר כלל פיצוי לארד, אך בידי הרפז נותר עודף נאה מתביעה קודמת שהגיש נגד עיתונאים שהוציאו את דיבתו. אז יצא הרפז בניצחון שכלל גם פיצויים בסך הנאמד - הסכום המדויק חסוי בהסכם - בכ-200 אלף שקלים.

      דיון ציבורי מחודש בפרשת הרפז, אם יתנהל, יעלה בהכרח את השאלה, מי היו אותם אלמונים ששימשו, בלי דעת, מקורותיו של הרפז. הם, בניגוד לאשכנזי ולגלנט, לווינר ולמנדלבליט, לדובר צה"ל אז אבי בניהו וגם למחולל התסבוכת הרפז ואף לעו"ד גולדנברג שכתפיה שחו תחת עול כפוי-טובה, היחידים בפרשה כולה שאינם ראויים להיחשב לקורבנותיה.