התמונות מרצועת עזה ביום שישי של מאות פקידי ממשלת חמאס עומדים בתור כדי לקבל את משכורותיהם, מהוות תמונת ניצחון חשובה לארגון ולעומדים בראשו, גם אם ניצחון זמני. יחיא סינוואר הבטיח, יחיא סינוואר קיים. לא רק שהמשכורות של פקידי חמאס הגיעו, אלא הם נכנסו בברכתה של מדינת ישראל, שבעיני הציבור העזתי, נכנעה בפני אלפי המפגינים שצבאו בכל שבוע על הגדרות, הפריחו בלוני תבערה והניחו מטענים.
כלומר, בפעם המי יודע כמה, קיבל הציבור הפלסטיני הוכחה ניצחת: היהודים מבינים רק כוח. הרי את אותן משכורות אפשר היה להכניס כבר לפני חודשים רבים, בחשאי או שלא, בסיוע קטאר אך בישראל בחרו שלא לעשות זאת.
מתי בכל זאת השתנתה העמדה הישראלית? כשהשדות בצד הישראלי עלו באש, והחששות ממלחמה הפכו לממשיים. וממש כמו בהתנתקות ב- 2005 (שהעניקה לחמאס ניצחון אדיר בבחירות לפרלמנט שנה לאחר מכן), גם היום, הצעד בוצע ללא תיאום עם הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, אבו מאזן.
שלל ההצהרות שיוצאות מכיוונם של מקורבי אבו מאזן ומלשכתו, המביעות התנגדות נחרצת לתשלום המשכורות באופן זה, מבהירות עד כמה משמעותי ההישג של חמאס. הרשות דרשה שהתשלום יתבצע רק באמצעותה ולאחר שייבחנו שמותיהם של פקידי ממשל חמאס. השליח הקטארי מוחמד אל-עמאדי שנפגש עם אבו מאזן בנושא זה שמע ממנו את התנגדותו המפורשת ועדיין המשכורות הועברו ללא תיאום עם הרשות ובאמצעות מזוודות עמוסות מזומנים, ממש כמו בסדרות על המאפיה הישראלית, "הבורר" גרסת קטאר.
ואפשר לדמיין לרגע אחד את המהלך הישראלי-קטארי שהוביל לתורים הארוכים בעזה בשישי. מטוס קטארי פרטי נוחת במסלול צדדי של שדה תעופה במרכז הארץ. נציגים של מערכת הביטחון יחד עם שליחים קטארים, מעבירים את מזוודות הכסף לרכבי שרד, שמועברים משם למעבר ארז ולתוך רצועת עזה. כלומר, מדינת ישראל עשתה לא מעט על מנת לאפשר את האקט הזה ואת הרגעת הרוחות ברצועה.
ואכן הרוחות נרגעות. אחד התושבים ברצועה סיפר לוואלה! NEWS הבוקר (ראשון) בקורת רוח רבה, כי זרם החשמל כעת עומד על 8-8. כלומר, שמונה יש, שמונה אין. בהשוואה לארבע או חמש שעות חשמל ואז הפסקה של 16 שעות עד לפני כשבועיים. גם את החשמל הזה משלמת קטאר, ובכך מאפשרת לחמאס לפנות חלק מכספיו להשקעות נוספות בזרוע הצבאית ובתשתית טרור: מנהרות, רקטות ושאר מיני נזיקין.
אז אמנם בטווח הקצר, חמאס וישראל יכולות לחייך לרווחה. חמאס מאחר שווידא את הישרדות שלטונו ברצועה באמצעות מאבק, ולא מהסוג של מלחמה כוללת שעלול להסתיים בחורבן הרצועה. הארגון הוא זה שמקבל את הקרדיט על השיפור שיירשם בכלכלת עזה, והוא זה שיצטייר כמי שהכניע את הישראלים. ממשלת נתניהו מצידה, קנתה לעצמה כנראה עוד כמה חודשים של שקט ברצועה, תמשיך לטעון שאין פרטנר פלסטיני לשלום, מאחר שאבו מאזן חלש מדיי ואין יישות פלסטינית אחת אלא שתיים. כולם כמעט, קיבלו את מה שרצו.
אולם נותרו עדיין כמה שאלות פתוחות. ספק אם מישהו יודע כמה זמן ההסדרה הנוכחית תחזיק מעמד. ייתכן שהקטארים יחליטו לאחר חצי שנה לעצור את התשלומים, ייתכן גם שלא. הסוגיה המעניינת מכולן היא שוב - אבו מאזן. הוא כבר איים בעבר להפסיק את העברת כל הכספים של הרשות לעזה, אך חזר בו לפחות כל עוד המצרים מקדמים הסכם פיוס מול חמאס.
השאלה אם בעוד כמה שבועות או חודשים עלול אבו מאזן להחליט לעצור את הכספים בכל זאת. כלומר, לנוכח העברת המשכורות מקטאר לחמאס, יחליט הנשיא הפלסטיני שרצועת עזה תיאלץ להסתדר ללא כספי הרשות. ואז ספק אם אפילו הכסף הקטארי יוכל למנוע את ההתדרדרות המהירה.