צריך לשפשף את העיניים ולנקות את האוזניים כדי להאמין למציאות שמתעצבת לנגד עינינו. חמאס, ארגון הטרור הפלסטיני שקורא להשמדת מדינת ישראל - במוקדם או במאוחר, מגיע להסכם עם ממשלה בראשות בנימין נתניהו, ממשלת ימין שכרטיס הביקור שלה לכאורה הוא "העמידה האיתנה" נגד הטרור. אכן, אותו אדם שכתב את "מקום תחת השמש" והרביץ בנו תורה על הדרך שבה יש לפעול מול הטרור, והפגין קשיחות יוצאת דופן אל מול יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, גם כשקרא להסכם שלום, עושה עסקים בחשאי - לא באופן רשמי, אבל בהחלט עסקים - עם אחד מארגוני הטרור המסוכנים שידע המזרח התיכון בעשורים האחרונים. הוא אינו עושה זאת באהבה גדולה, אך הנה "מר ביטחון" מבין גם הוא כי לעיתים המציאות בשטח הרבה יותר מסובכת מכמה סיסמאות על לוחמה בטרור.
אין בפני נתניהו וממשלתו חלופות טובות יותר משר הסדרה עם חמאס. וכל האפשרויות שישנן - גרועות עד גרועות מאוד. אפשר, כמובן, לצאת למלחמה שתסתיים פחות או יותר באותו מצב, אפשר לצאת לתקיפות אוויריות מוגבלות, שיסתיימו גם הן באותו המצב, ואפשר גם לא לעשות דבר עד לפיצוץ המתקרב. נראה שממשלת ישראל, בהובלת נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן, הבינו כי אין להם ברירות טובות יותר.
לקריאה נוספת:
דיווח: ישראל וחמאס הגיעו להסכם הסדרה בתיווך מצרי
הסדרה ברמה כזו או אחרת של המצב מול חמאס תכלול הקלות הומניטריות שיאפשרו לתושבי הרצועה לנשום מעט ולקבל קצת יותר חשמל ופתיחה סדורה של מעבר רפיח עם מצרים, וכל אלה - בתמורה לשקט. לא יותר מכך. חמאס לא יתפרק מנשקו, לא יעצור את כריית מנהרות הטרור או ייצור הרקטות וייערך למלחמה הבאה. גם ישראל תעשה את אותו הדבר מן הסתם.
ההבדל המשמעותי המסתמן הוא שבישראל רוצים לראות בהכנסת הכסף הקטארי שמצד אחד יביא לעוד חשמל לרצועה, ולא פחות חשוב מכך - לתשלום משכורות לפקידי חמאס שאינם מקרב הזרוע הצבאית. קשה להבין זאת: ישראל מעוניינת בכך שקטאר, כנראה דרך הרשות הפלסטינית, תשלם משכורות לפקידי חמאס. מדוע? מפני שהחלופה היא המשך ההפגנות על הגדר, בלוני התבערה, הידרדרות המצב ומלחמה נוספת.
כאן כבר צריך להוריד את הכובע בפני מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר. האיש הצליח לכופף את ממשלת ישראל, מבלי לגרור את רצועת עזה למלחמה. זה חודשים ארוכים שהוא מוביל את תנועתו לסגנון של מאבק עממי שפחות מוכר לה, יחד עם אלמנטים צבאיים. סינוואר וחמאס הצליחו לשלוט במצב ברצועה, ובמידה מסוימת גם בישראל. כשרצו לא היה ירי טילים, כשלא רצו - "זלגו" להם טילים מדי פעם. אולם, השורה התחתונה הייתה שחמאס אינו רוצה בהסלמה ושהוא חותר להסדרה מול ישראל.
על חוט השערה
עדיין אי הסכם סופי, אך אם ההפגנות על הגדר יישארו שקטות יחסית, כפי שהיו ביום שישי האחרון, נראה שזה הכיוון הכללי שאליו הצדדים הצועדים, עם אבו מאזן או בלעדיו. מי שמוביל את המהלך הוא נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי וראשי המודיעין הכללי, שפועלים ללא לאות כדי להביא להסדרה מול ישראל, ובמקביל לפיוס פנים-פלסטיני.
אתמול נפגש א-סיסי עם אבו מאזן בשארם א-שייח', אך לא ברור אם היו לפגישה הזו תוצאות. בינתיים, אבו מאזן לא מימש את איומו לעצור את הזרמת הכספים לעזה באופן מוחלט ואלה חדשות מעודדות. המצרים טורחים לפזר רמזים כי בהמשך יגיע גם הסכם עם חמאס על החזרת גופות החיילים ושחרור האזרחים המוחזקים בעזה. למרבה הצער, גם כאן מסתמן שממשלת ישראל החליטה להעדיף את השקט על פני לחץ על חמאס, כפי שדורשים משפחות גולדין ושאול, עם כל המשתמע מכך.
בסופו של דבר, לא מעט דברים תלויים כעת על חוט השערה. אם יחליט אחד הארגונים הקטנים בעזה, במצוות איראן או גורם אחר, להבעיר את המצב ברצועה, הוא יוכל לעשות זאת בקלות. גם ההקלות המסתמנות שממשלת ישראל מתכוונת לבצע לא צפויות לשנות את המצוקה הקשה ברצועה, אולי רק להקל עליה. ובלי פתרון עומק של ממש, גם שמונה שעות חשמל, במקום ארבע, לא יספיקו כדי לשמור על השקט.