פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הראשון לזהות: ליברמן הריח את חולשת נתניהו ועקץ אותו במתפרצת

      הודעת שר הביטחון על מינוי אביב כוכבי לרמטכ"ל, בסמכותו העצמאית ובלי אשרור מלמעלה, לא הייתה גחמה פזיזה. ליברמן הבין שמצבו המשפטי של נתניהו עומד לשים קץ לתקופתו בראשות הממשלה - וקיבל החלטה שקולה להתגרות ביריבו ושותפו לשעבר

      הראשון לזהות: ליברמן הריח את חולשת נתניהו ועקץ אותו במתפרצת
      צילום: באדיבות "כאן", עריכה: ניב מעוז

      העובדה המרכזית בסיפור מינוי הרמטכ"ל הבא, הבחירה הנכונה באלוף אביב כוכבי, הפכה להערת שוליים בעלילה יצרית ומרתקת עוד יותר: מלחמת אביגדור ליברמן בבנימין נתניהו. שניים שהגיעו יחד באמצע שנות ה-90 לצמרת הליכוד, כיו"ר וכמנכ"ל, לקחו בהשאלה מתוך כוונה להחזיר (לא יפה לומר "גנבו") סוסים פוליטיים למכביר, נפרדו, התמזגו ומקיימים יחסי שותפות-טינה.

      כוכבי הוא קצין מצוין ובעל רקע מרשים, שיצלח בקלות את ועדת המינויים הבכירים - אותה ועדה שמחדלי נתניהו בשנה האחרונה גרמו לכך שפעולתה תתחיל חודשיים בלבד לפני סיום כהונתו של הרמטכ"ל היוצא. לא רק שלכוכבי אין שלדים בארון - אין לו בכלל ארון. המשוכה הגבוהה ביותר שעמדה בפניו הייתה החלטת שר הביטחון. הודעת נתניהו בחצי-פה ("המועמד הראוי"), לאחר שעות שתיקה, אף שנוסח מוסכם ונלהב אפשר להכין מראש ולשחרר בירושלים גם בעת הביקור בעומאן, בעקבות יצחק רבין שהגיע לשם בזכות תהליך אוסלו, מלמדת שליברמן חישב היטב את יחסי הכוחות.

      ליברמן בז זה שנים לרפיונו של נתניהו ושואף לרשת אותו. לפני שנתיים וחצי איתר את חולשתו והשיג לעצמו, כראש סיעה קטנה, אך נחוצה להבטחת רוב יציב, את התיק החשוב ביותר בממשלה, משאת נפשו. שם נתקל בתופעה משונה ביחסי ראש הממשלה עם שר הביטחון: בהחלטות של מלחמה ושלום, ראש הממשלה מכריע, גם בניגוד קוטבי לדעת שר הביטחון, אבל בהחלטת האיוש החשובה ביותר שבסמכות הממשלה, מינוי רמטכ"ל, שר הביטחון משפיע יותר מראש הממשלה.

      הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אביגדור ליברמן בטקס סיום בה"ד 1, 20 ביוני 2018 (משרד הביטחון , אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
      במינוי הרמטכ"ל - שר הביטחון משפיע יותר מראש הממשלה. ליברמן, נתניהו ואיזנקוט (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

      אם שר הביטחון מתעקש שהרמטכ"ל יהיה המועמד שלו, ולא המועמד של ראש הממשלה, פתוחות בפני ראש הממשלה רק שתי חלופות - לרכז רוב בהצבעה נגד המועמד של השר, מה שייתפס ציבורית כשלילה של האלוף על לא עוול בכפו ולא של השר, או לפטר את שר הביטחון לפני הבאת הנושא לדיון, מה שייתפס שוב כשלילת האלוף ובנוסף יחולל משבר פוליטי. בחלופה הראשונה נכלל גם שלב מקדים, כי הפעולה לגיוס הרוב עשויה להרתיע את השר מהצגת מועמד שאינו מקובל על ראש הממשלה, אך גלום בה גם אותו סיכון הכרוך בחלופה השנייה - משבר פוליטי שייגרם בעקבות התפטרות (ולא פיטורים) של השר.

      זאת אינה תיאוריה, אלא תמצית האירועים שהתרחשו לפני 20 שנה, כשנתניהו רצה במינוי האלוף מתן וילנאי לרמטכ"ל, ושר הביטחון איציק מרדכי התחפר מאחורי מועמדו, סגן הרמטכ"ל שאול מופז. השר לביטחון הפנים, אביגדור קהלני, פעל בקרב השרים לחסימת מועמדות מופז ולקידום מינויו של וילנאי. הכוח שנצבר נגד מרדכי לא הספיק לבלימתו. מרדכי היה רק חבר, אמנם בכיר, במפלגתו של נתניהו, לא ראש סיעה שקולות חבריה חיוניים להצבעות בכנסת, אבל נתניהו נכנע לו. אחרי חצי שנה התגרשו, ונתניהו ניסה לפתות את וילנאי לקחת את תיק הביטחון שהתפנה, לחודשים המעטים שנותרו עד לבחירות.

      לקח חולשתו של נתניהו נשמר, אף שליברמן כבר לא היה באותה עת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, תפקיד שממנו התפטר ושהעביר לסגנו ומקורבו משה ליאון, אלא בעסקיו הפרטיים ובהכנות לפוליטיקה. גם שר הביטחון שסולק כדי לפנות את מקומו לליברמן, משה (בוגי) יעלון, הכניע את נתניהו כאשר יעלון רצה בגדי איזנקוט כרמטכ"ל ונתניהו בכל מי שאינו איזנקוט. המועמד שלו היה לכאורה יאיר גולן, שעדיין לא כיהן אז כסגן הרמטכ"ל, אך המשמעות הייתה פסילת איזנקוט.

      רמטכ"ל גדי איזנקוט ואלוף אביב כוכבי 18 במרץ 2018 (ראובן קסטרו)
      הבחירה הנכונה. כוכבי עם איזנקוט (צילום: ראובן קסטרו)

      בכורת שר הביטחון בהחלטות על מינוי רמטכ"ל היא תוצאה של מלחמת יום הכיפורים. עד אז, בהגיע מועד המינוי, היה שר הביטחון גם ראש הממשלה, רוב שנותיהם של דוד בן-גוריון ולוי אשכול; ובמחצית השנה של כהונת שר הביטחון משה דיין בממשלת אשכול, לפני תום ארבע השנים של הרמטכ"ל רבין, עדיין קבע אשכול, יריב פוליטי של דיין. אשכול החליט שהרמטכ"ל יהיה חיים בר-לב ודיין לא ערער. כשגולדה מאיר הייתה לראשת הממשלה והגיע זמן מינוי יורשו של בר-לב, כפתה גולדה על דיין, בעידוד יריביו האחרים ובראשם יגאל אלון, את מינוי האלוף דוד (דדו) אלעזר. לימים, ימי ועדת אגרנט, ניתלה דיין בכך כאחד מתירוציו למעמדו הרופף במערכת הביטחון, כביכול יועץ חסר אונים.

      יחד עם התמרמרות הדרג הצבאי הבכיר על אפלייתו לרעה לעומת השרים, הביאה טענה זו של דיין למיקוד האחריות להצעת המועמד לרמטכ"ל, בחוק יסוד הצבא, בשר הביטחון. רק הוא, ולא ראש הממשלה, מוסמך להביא את שמו של הרמטכ"ל הבא להצבעה.

      המסקנה מכך פשוטה: אם לראש הממשלה כה חשוב לשלוט במינוי הרמטכ"ל, עליו להחזיק גם בתיק הביטחון. למעט מנחם בגין, בשנה שבין התפטרות עזר ויצמן לבין בחירות 1981, שום ראש ממשלה מהליכוד לא עשה זאת. זאת, מלבד יצחק שמיר שנאלץ לכהן ב-1990 בתפקיד כממלא מקום ארעי, ברבעון שבין התפטרותו המאולצת של רבין ב"תרגיל המסריח" ושובו של משה ארנס למשרד הביטחון. רק ראשי ממשלה ממפלגת העבודה - רבין, שמעון פרס ואהוד ברק - הקפידו לחקות את הדגם של בן-גוריון, ומשלושתם הזדמן רק לרבין, בתפקידו הכפול, למנות רמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק.

      דוד בן גוריון והרמטכ"ל יגאל ידין. נובמבר 1950 (AP)
      בניגוד לנתניהו, החזיק גם בתפקיד שר הביטחון. בן-גוריון עם הרמטכ"ל יגאל ידין (צילום: אי-פי)

      ראש הממשלה האחרון שהכתיב לשר הביטחון את זהות הרמטכ"ל היה אריאל שרון, ב-2005, וגם זאת רק כשתיק הביטחון הוחזק בידי עושה דברו נטול הכוח הפוליטי, מופז. שרון רצה במינוי מפקד חיל האוויר לשעבר דני חלוץ ומופז חתם על הטופס. קודמו של מופז, פואד בן אליעזר, אילץ את שרון לוותר על מינוי חלוץ ב-2002, ויורשו עמיר פרץ קבע, הוא ולא אהוד אולמרט, שגבי אשכנזי יהיה הרמטכ"ל שלאחר חלוץ. נתניהו, בעדותו (שצוטטה בוואלה! NEWS) בפני אנשי משרד מבקר המדינה על פרשת הרפז, הודה שמעורבותו במינוי הכושל של יואב גלנט לרמטכ"ל לאחר אשכנזי הייתה משנית וסבילה, לעומת פעלתנותו של שר הביטחון ברק. ליברמן נהג הפעם כברק, לפני שמונה שנים, שבאדיבותו כי רבה טילפן לנתניהו וגילה לו את סוד החלטתו טרם פרסומה ברבים.

      הודעת ליברמן, שהחלטתו להציע לממשלה למנות את כוכבי נשענה על תהליך ממושך, מסודר ועתיר התייעצויות, סיכלה למעשה כל אפשרות שנתניהו - שלא נהג כך - ינמק העדפת אלוף אחר. זאת כבר התוצאה של התעלמות ליברמן מרצונו של נתניהו, אבל כדי להבין אותה יש לחזור לסיבה, ואולי שתי סיבות.

      ביבי ואביגדור ליברמן במליאת הכנסת פתיחת מושב הכנסת 23 באוקטובר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , נועם מושקוביץ)
      יחסי שותפות-טינה. ליברמן ונתניהו (צילום: נועם מושקוביץ)

      הראשונה, שהייתה בשליטת נתניהו, היא רתיעתו מלהחזיק בתיק הביטחון. נתניהו פוחד לכהן בתפקיד שר הביטחון. אילו חשק בכך, היה ביכולתו להחזיק בתיק כשנבחר אישית לראשות הממשלה, ב-1996. איש לא היה מפריע לו לעשות זאת ולשלוט בצה"ל במישרין, אחרי ארבע השנים של רבין ופרס (שסירב לוותר עליו לטובת ברק, בתקופה שבין רצח רבין לבחירות); אבל הוא חשש מהאחריות. "רשום את זה בסעיף חוסר הניסיון", השיב לאחר שנים - אך לפני שובו לראשות הממשלה - לתהייה מדוע מסר את הביטחון למרדכי ולא השאירו בידיו. התשובה הייתה אולי כנה, אך לא מלאה. גם כשהוא מנוסה מאד, עומד כמעט 10 שנים רצופות בראשות שלוש ממשלות ויכול לקחת לעצמו כל תיק, הוא מצמיד אליו את החוץ והתקשורת - אבל לא את הביטחון. לאיש שהיה שר חוץ ואוצר בממשלת שרון אך לא ביקש מעולם את תיק הביטחון אין, כנראה, די ביטחון להיות אחראי לביטחון. עניין של מיבנה אישיות, או של בלהות ועדת חקירה. ביבי בלי ביטחון.

      ועם כל זה, ליברמן לא היה מתגרה בו חזיתית לולא הריח דם. אין זאת, אלא שליברמן מבין שמצבו המשפטי של נתניהו עומד לשים קץ לתקופתו בראשות הממשלה, בבוא הבחירות לכנסת. בהודעה על מינוי כוכבי, בסמכותו העצמית ובלי אשרור נתניהו, צד ליברמן שני עופות באבן אחת - קיבל החלטה שקולה, שלא מתוך גחמה פזיזה שלו או של זולתו, ושיקף את חולשתו הגוברת של נתניהו. עופות ולא ציפורים, כי נתניהו יוצא מליברמן בסיפור כוכבי כברווז חיגר ומרוט נוצות.