נציב הביקורת על הפרקליטות, השופט בדימוס דוד רוזן, מצא כי שתי פרקליטות שניהלו תיק רצח שיקרו לבית המשפט והביאו לשינוי חוות דעת פתולוגית - מבלי לתעד כראוי את השיחה. עוד נמצא כי בהנחיית הפרקליטות סירבו חוקרי המשטרה לחקור את הנאשמת ולגבות את גרסתה בעת שהובילה את השוטרים לגופת המנוחה.
מדובר בתיק רצח שהתנהל כנגד נאשמת. בסופו של דבר התיק הסתיים בעסקת טיעון, במסגרתה הורשעה הנאשמת אך ורק בעבירה של "מתן אמצעים לביצוע פשע", ושוחררה מיד - לאחר שישבה במעצר למעלה משלוש שנים. לאחר סיום התיק התלוננו סנגוריה של הנאשמת בפני הניצב רוזן על התנהלות הפרקליטות, והוא מצא כי מרבית תלונותיהם היו מוצדקות, תוך שהוא דוחה את תשובות הפרקליטות.
כך למשל, טענו הסנגורים כי במהלך אחד הדיונים בבית המשפט עלה כי הנאשמת נדרשה לספק דגימה מכתב ידה באמצעות מילוי טופס ביקורים של שב"ס, לצורך השוואתה. הפרקליטות שטיפלו בתיק מטעם המדינה, כך נמצא, הסתירו מבית המשפט ומהסנגורים את העובדה שפנו לשב"ס שלושה ימים לפני כן וביקשו דוגמאות כתב יד שלה לצורך השוואה. לפי ממצאי הבדיקה, הפרקליטות הצהירו בפני בית המשפט מפורשות כי לא פנו לשום גורם בשב"ס בעניין.
אולם, לאחר מכן נמצא כי בפועל הן שוחחו טלפונית עם היועצת המשפטית של שב"ס באותו המחוז, ולאחר מכן אף שלחו אליה דואר אלקטרוני וביקשו לקבל מכתבים בכתב יד מתיק האסירה של הנאשמת. בפרקליטות ניסו לטעון בפני רוזן כי עורכות הדין לא זכרו את הפניות לשב"ס, אולם הנציב התקשה לקבל גרסה זו, היות ובפועל הפניות בוצעו שלושה ימים בלבד לפני הדיון בבית המשפט.
"התנהלות בלתי ראויה"
פגם שני שנמצא בהתנהלות הפרקליטות נגע להליך ההובלה שערכה המשטרה לנאשמת (הליך בו חשוד או נאשם מוביל את החוקרים לממצאים בשטח, ד"ד). מבדיקת המבקר עלה כי הנאשמת ביקשה להיחקר ולמסור גרסה במהלך ההצבעה על גופת הנרצחת, אולם השוטרים סירבו לחקור אותה אם לא תצביע על הגופה קודם לכן. השוטר שניהל את ההליך העיד בבית המשפט ואמר שעשה זאת בשל הנחיה של פרקליטות המחוז. בפועל שטחה הנאשמת בפני ראש צוות החקירה את גרסתה במהלך ההצבעה, אך דבריה אלה לא תועדו.
בפרקליטות טענו כי הסירוב לחקור אותה בשלב זה היה מוצדק, לאור "התנהלות הנאשמת ותעתועיה בעבר", וכן משום שכבר הוגש נגדה כתב אישום והיא נחשפה לחומר הראיות. רוזן לא קיבל את ההסבר וקבע כי לנאשמת הייתה זכות למסור גרסה, ועל החוקרים היה לתעד אותה במלואה. הוא מצא כי נפל "פגם חמור" בהנחיה זו של פרקליטות המחוז.
אירוע נוסף שעליו התלוננו הסנגורים אירע לאחר שחוות הדעת של פתולוג שעסק בתיק התגלתה כבעייתית לאור גרסת ההגנה. בשל כך פנתה אליו אחת התובעות, ולבקשתה הוא הכין חוות דעת נוספת. אותה שיחה לא תועדה, ומכאן שגם לא הועברה לסנגורים. התנהלות זו עומדת בסתירה להנחיות שהוציא רוזן בעצמו, בדו"ח שבדק את התנהלות הפרקליטות מול המכון לרפאה משפטית. לדבריו, מרגע שהשיחה בין הפרקליטה לפתולוג לא תועדה, לא ניתן לדעת לאילו ראיות נחשף האחרון - שחוות דעתו אמורה להיות מדעית ואובייקטיבית.
לבסוף, נמצא כי הפרקליטות הוציאו מחזקת בית המשפט ראיה ללא אישור כנדרש. כאשר גילה זאת בית המשפט, הוא נדרש מהפרקליטות להשיב מיד את המסמך, אולם אז התברר כי הן שלחו אותו לבדיקה גרפולוגית במעבדת המז"פ במטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים. רוזן קבע כי הוצאת מוצג של מרשותו של בית המשפט לגורם שלישי ללא אישור מפורש מבית המשפט הינו "מעשה פסול בתכלית", והוסיף כי הדברים מעלים "תחושה בלתי נוחה של התנהלות בלתי ראויה, שהיה בה כדי להסתיר ולכסות פעולות תביעה... מעיני ההגנה ומעיני בית המשפט".