פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עין אחת ל-2020: הבחירות שיעבירו את ארצות הברית למצב טורבו

      כלי נשק וחקירות מביכות, השפלה נשיאותית או טראומה רב-שנתית: בחירות האמצע האמריקניות הן סערה מושלמת של יצרים גדולים, פוליטיקה קטנה ואיש אחד שבטוח יכריז ניצחון

      עין אחת ל-2020: הבחירות שיעבירו את ארצות הברית למצב טורבו
      צילום: רויטרס, עריכה: יאיר דניאל

      לבחירות אמצע הקדנציה חוקים משלהן, או לפחות היו להן חוקים משלהן - מאז 2016 כל מה שידענו או חשבנו שאנו יודעים על פוליטיקה אמריקנית השתנה, אולי זמנית, אולי לתמיד. אפילו את זה אנו לא יודעים.

      היו כללים, למשל: בדרך כלל המפלגה השלטת - ונכון, בארצות הברית השלטון שונה ממדינות אחרות, אז לצורך העניין המפלגה שנציגה הוא הנשיא המכהן - סופגת מכה בבחירות אמצע הקדנציה. "כל בחירות אמצע ראשונות (זולת אולי אלו של אחרי פיגועי ספטמבר 2001) נתפסות כהזדמנות לבוחר להפעיל איזונים ובלמים על הנשיא אם הם לא מרוצים ממנו, בדמות הצבעה למפלגת האופוזיציה לקונגרס", הסביר יפתח דיין, פרשן פוליטיקה אמריקנית, וכותב הבלוג "על פילים וחמורים".

      וזה מובן. האיש "שלהם" ניצח בבחירות רק שנתיים קודם לכן, וקשה מאוד לגייס התלהבות למען מועמדים איזוטריים, לעתים במשרות איזוטריות. חישבו למשל על דרגת ההתלהבות בבחירות המקומיות בישראל, ועכשיו תוסיפו לכך את היעדר השבתון ביום הבחירות בארצות הברית, ואת המאמץ - הרפובליקני בעיקר, החוקי והפחות חוקי - שנועד למנוע מהיריבים הגעה לקלפי, וקיבלתם את הנורמה - המפלגה השלטת מאבדת מכוחה, ולעתים מאבדת את הרוב, אם היה לה, בלפחות אחד משני בתי הקונגרס.

      אלא שאנו בעידן הטראמפ. הרגיל של פעם אינו הרגיל החדש. שלא תהיינה אי הבנות - ייתכן מאד, אפילו סביר, שהרפובלביקנים אכן יאבדו את הרוב בבית הנבחרים, אבל הדרך לתוצאה הזו תהיה שונה מאד מבעבר.

      דונלד טראמפ ארה"ב ארצות הברית מגזין בחירות אמצע (GettyImages)
      הרגיל של פעם אינו הרגיל החדש. טראמפ (תצלום: GettyImages)

      אז מה התרחישים ומה אומרים הסקרים? כן, אנחנו זוכרים את סקרי 2016, וכעת המצב אפילו מסובך עוד יותר. ובכל זאת - מה האפשרויות?

      להערכת דיין, הערכה שנכונה לעכשיו בלבד, "הדמוקרטים לוקחים את בית הנבחרים, משהו בין תוספת של 30 עד 45 מושבים, אך הרפובליקנים שומרים על הרוב הדחוק בסנאט, אולי מגדילים במושב או שניים את ההובלה". לדבריו, "מושלים דמוקרטיים, שאנו פחות שמים לב אליהם אבל הם חשובים מאוד, יתווספו בכל רחבי ארצות הברית".

      מושלים אלה חשובים לא פחות מהסנטורים. אלה הדברים הקטנים בפוליטיקה שפחות שמים לב אליהם מרחוק, כפי שהסבירה מעין אפרת, פרשנית לפוליטיקה אמריקנית: "ב-2020 ייערך מפקד, שאחריו יחולקו שוב המחוזות לקוגנרס. המושלים שייבחרו עכשיו ישבו אז על כיסאותיהם ויובילו את התהליך, כך גם חלק מהרכבי בתי המחוקקים המדינתיים. במידת מה, המצב בו הפוליטיקה האמריקנית נמצאת היום הוא תוצאה של מפקד 2010, שהגיע אחרי בחירות מאוד מאוד מוצלחות מבחינת הרפובליקנים".

      על פי אפרת, לבד מהאפשרות לשרטט את מחוזות הבחירה בהתאם לצרכים הפוליטיים של המפלגה שתשלוט באחוזת המושל ובבית הנבחרים, "ימנע ניצחון רפובליקני העברת רפורמות שיאפשרו את הרחבת זכות ההצבעה (רישום אוטומטי, רישום ביום ההצבעה, שליחת פתקי הצבעה מרחוק לכולם, הרחבת הגישה להצבעה מוקדמת, הצבעה לאסירים וכו'), ויחסום את המגמה, בואכה עוד חוקי 'זיהוי מצביעים' ועוד יותר שליטה בנהלי ההצבעה ביום הבחירות. הבעיה הזו החמירה ב-2013, עם פסיקת בית המשפט העליון שביטלה חלקים מה-Voting Rights Act, חוק ההצבעה המיתולוגי שעבר ב-1965 כתוצאה מהמאבק של מרטין לותר קינג".

      כך, הוסיף דיין, תוביל בחירת מושלים דמוקרטיים ונציגי בתי המחוקקים להצעת מפות המחלקות מחדש את המחוזות המוטים מאוד לרעת המפלגה. "המושל יוכל להטיל וטו או לסרב לחתום על המפה, ובנוסף, יוכל להעניק זכויות הצבעה לאסירים פליליים לשעבר, שאין להם זכות להצביע בהרבה מאוד מדינות, ובהן מדינת המפתח פלורידה", הדגיש. "הם גם יכולים להקל על הליך הרישום להצבעה ולאפשר שעות פעילות רחבות בקלפיות".

      ארה"ב ארצות הברית עצרת בחירות דמוקרטית ביוסטון טקסס (GettyImages)
      השנאה מול ההערצה. עצרת בחירות ביוסטון (תצלום: GettyImages)

      טראמפ צודק, הבחירות הפעם תהיינה אכן משאל עליו ועל הישגיו. הכול מסכימים על כך, בראש ובראשונה טראמפ עצמו. עוד ישחקו תפקיד השנאה - אין מילה אחרת - שחשים רבים ממתנגדיו, או ההערצה של אוהדיו, ודאי האוונגליסטים הרואים בו שליח של האל או לפחות מכשיר בידיו להשיב את השמרנות לארצות הברית. האיש ששמו לא יהיה על שום פתק בחירה יהיה הנפקד הנוכח ביותר אי פעם.

      "גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מציגים את הבחירות כמשאל על כהונת טראמפ", הסבירה אפרת. "זה לא אומר בהכרח שהדמוקרטים ינסו להתחיל הליך הדחה אחרי הבחירות, אם יזכו ברוב, אבל הם כן רצים בהרבה מקומות, בעיקר במחוזות ומדינות שנוטות יותר לאמצע או ממש לרפובליקנים, על מצע של 'תנו לנו להיות CHECK לטראמפ', כלומר כוח מאזן ומבקר. הם מבטיחים לבוחרים שהם יהיו כוח-נגד לנשיא במקום הנדרש (יחסי חוץ, ביטוחי הבריאות, שחיתות שלטונית), ומצד שני יעבדו עם הרפובליקנים איפה שיתאפשר להם. ניצחון בהחלט יאפשר להם להשיק מספר רב של חקירות נגד הנשיא ואנשיו בקונגרס, כולל זכות לזימון מסמכים (והחזרי המס המפורסמים)".

      הרפובליקנים, מנגד, טוענים שזהו משאל עם על טראמפ ומתמרצים את הבייס עם הפחד מפני ניסיונות ההדחה הצפויים לאחר ניצחון דמוקרטי, או לכל הפחות סיבוך החקירות נגדו בוועדות הקונגרס, תוך חסימת האג'נדה המצוינת שלו, להבנתם.

      על סדר היום

      אז הבחירות הן על טראמפ ועליו לבדו? כן ולא. כפי שצוין, בבחירות האמצע יש "עייפות חומר", והאופוזיציה נגד הבית הלבן מצליחה היסטורית. מצד שני זו אמריקה - הבחירות נערכות בכל מחוז ומחוז בבית הנבחרים, כאשר בכל מקום האוכלוסייה וסדרי העדיפויות שונים, שלא לדבר על הקמפיינים עצמם - בין מועמדים חדשים, בין קורא תיגר לחבר קונגרס ותיק, בין גברים ונשים, אזורים עירוניים לעומת כפריים, משגשגים ונחשלים.

      מעבר לנשיא, יש נושאים נוספים על סדר היום האמריקני. בראש ובראשונה, על פי אפרת, ביטוח הבריאות. "הרפובליקנים נכשלו בביטול ובהחלפת 'האובמה-קר'. למעשה חלקים ממנה כל כך פופולריים שגם הרפובליקנים התייצבו מאחוריהם (בעיקר הגנה על חולים עם 'מצב רפואי קודם'). בקרב הדמוקרטים, רעיון ה-Medicare For All, תכנית בריאות ממשלתית שזמינה לכולם, כבר הפך למיינסטרים, למרות שאין קונצנזוס על אופי הפעלתה". וישנם גם הכלכלה ומדיניות החוץ, נושאים שבהם המצב מעולה, לכאורה, למרות שקיצוצי המס לא מושכים קולות כצפוי, ומדיניות חוץ פחות חשובה בארצות הברית באופן כללי, ודאי בבחירות אמצע הקדנציה.

      בטו או'רורק מול יריבו טד קרוז בעימות טלויזיוני (רויטרס)
      יצליח לגנוב את טקסס? בטו או'רורק מול טד קרוז (תצלום: רויטרס)

      ואז ישנו הסנאט. שליש ממנו נבחר אחת לשנתיים (סנאטורים נבחרים לשש שנים, חברי בית הנבחרים לשנתיים, ובמורד פתק הבחירה האינסופי יש כל בעל משרה שניתן להעלות על הדעת, כולל המושלים - ששליש מהם נבחרים עתה - והצעות החוק השונות והמשונות). הבחירות הנוכחיות קשות במיוחד לדמוקרטים. מתוך 33 העומדים לבחירה, 23 הם דמוקרטים, ושניים הם עצמאים המצביעים עמם בדרך כלל. כלומר, כדי שהם יזכו ברוב בסנאט, הם צריכים להגן על כל מושב ומושב שלהם - דבר בעייתי מאוד לכשעצמו (חלק מהסנאטורים, למשל, נמצאים במדינות אדומות שהצביעו לטראמפ) - ואז להשיג עוד לפחות שני מושבים רפובליקנים. "הדמוקרטים מגינים על 10 מושבים במדינות שבהן זכה טראמפ ב-2016, הרפובליקנים רק על מושב אחד במדינה שבו זכתה קלינטון, נבאדה", מיפה דיין את האפשרויות הלא סבירות.

      כך, קיים סיכוי בינוני להפסד דמוקרטי בניו ג'רזי (בוב מננדז), מונטנה (ג'ון טסטר) ומערב וירג'יניה (ג'ו מנצ'ין), שמתגבר בפלורידה (ביל נלסון), אינדיאנה (ג'ו דונלי) ומיזורי (קלייר מקאסקיל), ועולה עוד יותר בצפון דקוטה (היידי הייטקמפף). במקביל, אוחזים הדמוקרטים בסיכוי בינוני לזכות במושבי יריביה בנבאדה (דין הלר) ואריזונה (המושב שג'ף פלייק פינה), ובסיכוי נמוך יותר בטקסס (טד קרוז) וטנסי (המושב שבוב קורקר פינה).

      למעשה, יש לדמוקרטים שני מסלולים עיקריים להשיג שליטה בסנאט: הגנה על כל המושבים שלהם וניצחון בנבאדה ובאריזונה, או הפסד של מושב אחד, ניצחון בנבאדה ובאריזונה ו"גניבה" בטנסי או טקסס. כל תרחיש אחר נראה די בדיוני כרגע, לרבות התרחיש שבו הם מצליחים להגיע לשוויון 50-50, וליהנות מהפיכת ליסה מארקובסקי מאלסקה מרפובליקנית לעצמאית.

      ואם הרפובליקנים שומרים על השליטה בסנאט, והדמוקרטים משיגים שליטה בבית הנבחרים?

      שיתוק, כהגדרת אפרת. "הדמוקרטים יתרכזו בחקירות ממשל טראמפ בוועדות, ויזמנו מסמכים ובכירי ממשל לעדות. זו תהיה הפעולה המרכזית שלהם מאחר וגם אם ינסו להעביר חוקים, הם צפויים להיתקע בסנאט שימשיך להיות מובל על ידי מיטש מקונל, שלרוב לא מחפש שיתופי פעולה, ומעדיף עמדה תקיפה מול הדמוקרטים. מקונל כן יוכל להמשיך להוציא לפועל את האג'נדה המרכזית שלו - מינוי שופטים לכל הערכאות - ולכן הוא והרפובליקנים ירוויחו יותר כנראה ממצב כזה", העריכה.

      דיין מסכים כי "אג'נדת החקיקה של טראמפ תהיה באזיקים, ורק מינוי השופטים ימשיך להיות פתוח לו", אך מעריך כי "הסבירות שהוא ינסה לקדם חקיקה שגם הוא וגם הדמוקרטים מעוניינים בה (תכנית תשתיות לאומית, אשרור הסכמי הסחר, פשרה בתחום ההגירה בתמורה לחומה) גדלה. מצד שני, הדמוקרטים ימררו לו את החיים בוועדות השונות של בית הנבחרים (משפט, אתיקה, חוץ וביטחון) כי יהיה להם שם רוב, ואם קודם לכן טראמפ אמר שיש ציד מכשפות נגדו, זה עוד כלום לעומת מה שיקרה אחרי הבחירות, בידיים דמוקרטיות".

      מפגינים בגבעת הקפיטול נגד מינוי שופט בית משפט העליון ברט קבנאו 6.10.2018 (רויטרס)
      בחירות בצל המינוי. מחאה נגד קבנאו (תצלום: רויטרס)

      הפוליטיקה האמריקנית עמדה בחודש האחרון בסימן סאגת מינוי ברט קבאנו לבית המשפט העליון, וההערכה הכללית היא שהפרשה טובה לרפובליקנים משני טעמים הפוכים לכאורה: מצד אחד, היא הזכירה לשמרנים, גם אלה שנפשם נקעה מהנשיא, שהשליטה בסנאט ובבית הלבן קריטית, ומצד שני, רבים מהם ראו בפרשה ניסיון חיסול בוטה וציני של הדמוקרטים כלפי מועמד, במה שמהווה כעת תמריץ למנוע מ"ההמון הדמוקרטי המוסת" שליטה.

      על פי אותה תיאוריה, הדמוקרטים כבר מיצו את שיא הגיוס שלהם, ודיין מעריך כי תבוסה נוספת של המפלגה תחלק את מצביעיה לשלוש קבוצות. "שליש יהיה מתוסכל עד כדי ייאוש, שליש רק יתחזק בהתנגדותו ושליש יחפש תירוצים). אין ספק שזו תהיה מכה קשה עבורם, ובמצב שכזה רק שנתיים רעות מאוד של טראמפ וארצות הברית יסכנו את בחירתו מחדש". על פי אפרת, כרגע לכולם יש משימה משותפת, מהאגף השמאלי של ברני ואלכסנדרה אוקזיו קורטז, ועד האגף המתון יותר, של ננסי פלוסי ושאר הוותיקים והבכירים. הפסד נוסף ידחוף את הוויכוחים הפנימיים לקדמת הבמה ויגביר את קצב הטחות האשמה ההדדיות. דווקא התגובה הנוכחית (שכל מחוז יבחר את מה שמתאים לו), היא החכמה יותר, אבל זה מסר בעייתי כשצריך להתכנס סביב מועמד אחד לקראת 2020".

      וזו נקודה משמעותית. מבחינת הרפובליקנים פלוסי היא מטרה נוחה - מנהיגה דמוקרטית לא אהודה, בלשון המעטה. והדמוקרטים עדיין לא הצליחו לברר לעצמם אם הם צריכים להתמרכז - סביב אישים כמו שומר, בלומברג או תואמי הקלינטונים - או דווקא להציג אלטרנטיבה רעיונית מלאה, סגנון אורזיו קורטז וברני סנדרס. השאלה הזו תהיה קריטית בעוד שנה, כאשר יתחילו לחמם מנועים לקראת בחירות 2020, וטראמפ כבר אסף יותר ממאה מיליון דולר לקופת המלחמה שלו, סכום בלתי נתפס יחסית לתאריך על לוח השנה. במפלגה הרפובליקנית ברור מי ירוץ, למעט תרחישים כמו התפטרות של טראמפ או ממצאים דרמטיים בחקירת מולר. סיעת "לעולם לא טראמפ" איננה עוד, והמפלגה כיום היא מפלגתו. מנגד, אין כרגע מועמד מוביל, והחיפושים אחר האדם שיביס את טראמפ נמשכים. כך, כרגע לפחות, מפצירים אפילו בג'ו ביידן לרוץ.

      "הדמוקרטים יהיו חייבים להיות מגובשים יותר לגבי קווי המדיניות והאג'נדה", הסביר דיין, "ולא להסתמך רק על אנטי-טראמפיות כמו עכשיו". אפרת מדגישה כי "מרבית הנושאים הרלבנטיים לחיי היומיום של האזרחים נדחקים לטובת העיסוק בטראמפ, וזה לא יחזיק מעמד גם ב-2020. שתי המפלגות יצטרכו להציג חזון קצת יותר מפורט לעתיד כדי לזכות בבוחרים שמרגישים שהמערכת הפוליטית משותקת".

      לדבריה, "בחירות האמצע יכולו להעיד אם שינויים שקורים ברמת השטח בשנתייים האחרונות מתחילים לתפוס תאוצה פוליטית: הדרישה לרפורמה בחוקי הנשק, התארגנות המורים, הכוח הנשי, הדרישה ל-Medicare for al. הדמוקרטים יוכלו לבדוק מה פופולרי ולרוץ על בסיסו, והרפובליקנים יבדקו אם אפשר לרוץ רק על הפופולריות של טראמפ".

      מפולגת בשנאה וחשד

      וישנה סכנה גדולה המרחפת מעל הבחירות האלה - מעורבות חיצונית. לקראת הבחירות פייסבוק, טוויטר והשאר מנסות לעקור חשבונות מזויפים, לעצור את שיטפון הרעל של 2016. יש חשש אמיתי ממעורבות רוסית, שאולי כבר קרתה: מדובר הרי בעשרות אלפי קלפיות, במערכות מיושנות וקלות לפריצה. בואו נניח תסריט לא מופרך כלל שבו, אחרי שכל הסקרים למעשה מנבאים שהדמוקרטים יזכו ברוב בבית הנבחרים, הרפובליקנים שומרים על הרוב. כמה מופרך לחשוב שתקום צעקה על מעורבות רוסית, נוספת, לטובת טראמפ והרפובליקנים? ויש הבדל גדול בין תחושה של "גנבו את המדינה כי המצביעים לא יודעים מה טוב להם" (מוכר מאד לישראלים, למשל), בין "גנבו לנו את המדינה כי הרפובליקנים משחקים מלוכלך ומעוותים את מפות המחוזות" - ועד "גנבו לנו את המדינה לטובת מעצמה עוינת". בין אם תהיה מעורבות או לא, רוסיה משיגה את שלה בכך שהאמון בדמוקרטיה נשחק עוד יותר, והמעצמה הגדולה בעולם מפולגת בשנאה וחשד. ולא רק רוסיה. טראמפ כבר הודיע יותר מפעם שסין מתערבת בבחירות לטובת הדמוקרטים. תסריט שלפיו הדמוקרטים מנצחים במחוזות חקלאיים במערב התיכון, למשל, ומגיעים לרוב בבית הנבחרים יכול בהחלט להעלות את הטענה שסין - בהטלת מכסים על חקלאים אמריקניים מצביעי טראמפ - התערבה בבחירות לטובת הדמוקרטים. בכל מקרה כזה תהיה פגיעה, לא ידוע כמה חמורה, בלגיטימיות של הניצחון, וביכולת לעבוד יחד אחרי הבחירות.

      המשך השליטה הרפובליקנית בשני בתי הקונגרס ינחית מהלומה מורלית אדירה נוספת על הדמוקרטים, שתדרוש כנראה שנים להתאוששות. זהו משחק סכום אפס מן הסתם. הרפובליקנים יהיו שיכורי ניצחון, והמדיניות הנוכחית תואץ לטורבו. אם הדמוקרטים ינצחו, כל חקיקת טראמפ תיעצר, הוא ייאלץ להגיע לפשרות או להיחסם, למרות שמינויי השופטים - ההשפעה החשובה ביותר לטווח הארוך - יימשכו.

      האפשרות הסבירה היא חלוקת הקונגרס - בית הנבחרים דמוקרטי, סנאט רפובליקני ( או ההיפך, באפשרות דחוקה). אז שוב יהיה צורך בפשרות, בעיקר בתחום חקיקת הפנים. דבר אחד בטוח, ככל שניתן להיות בטוח במשהו - למעט תבוסה דרמטית, הכרזת הניצחון של טראמפ כבר מוכנה.