מי שצופה בעצרות הבחירות התכופות של דונלד טראמפ בשבועות האחרונים, יכול להתבלבל בקלות ולחשוב שהנשיא בעצמו עומד לבחירה מחודשת בנובמבר. בפלורידה, אוהיו, פנסילבניה ובמקומות רבים נוספים חוזרות התמונות המוכרות של מסע הבחירות: תורים ארוכים, שלטים עם הסיסמה המוכרת "Make America Great Again", וכמובן, טראמפ עצמו, במה שנראה כסיטואציה החביבה עליו - על הבמה, מול קהל תומכים משולהב, ובלי לקרוא מן הכתב. עד הבחירות, הדגיש, הוא מתכוון להופיע בעצרות שישה או שבעה ימים בשבוע.
זה לא מפתיע. שמו של טראמפ אמנם לא יופיע על פתקי ההצבעה, אבל בכל מובן אחר, מדובר במשאל עם על התפקוד שלו בשנתיים האחרונות, והוא יודע את זה. עד כמה הבחירות הללו חשובות לו? בשבוע שעבר הוא הסכים לתרום חלק מהכספים המיועדים לבחירתו מחדש בשנת 2020 לטובת מאה מועמדים רפובליקנים. הוא מצייץ לטובת הפייבוריטים שלו כמעט מדי יום, מופיע לצידם, ויורד אפילו לרזולוציות של מי ייצג את המפלגה באיזה מחוז.
החלטת טראמפ להציב את עצמו במרכז הקמפיין היא הימור: מצד אחד, הרפובליקנים מתייצבים מאחוריו בשיעורי תמיכה חלומיים של 88%. מנגד, אחוזי התמיכה שלו בקרב דמוקרטים נמצאים בשפל (9% בלבד). בעוד שבמחוזות בעלי רוב רפובליקני, ציוץ אחד של הנשיא יכול להזניק מועמד עד ניצחון בבחירות, החשש במפלגתו הוא כי הפיכת בחירות האמצע למשאל שביעות רצון מהממשל יקשה עליהם לנצח במחוזות מתנדנדים, שבהם מתנהל עדיין קרב צמוד.
המטרה: כיבוש
אז מה בעצם הסיפור, ועל מה מצביעים? הקונגרס האמריקני מורכב משני בתים: בית הנבחרים והסנאט. בבית הנבחרים מכהנים 435 נציגים, לפי גודל האוכלוסייה של כל מדינה. לקליפורניה הענקית ישנם 53 נציגים ואילו לוויומינג דלילת האוכלוסייה נציג אחד בלבד. כל הנציגים עומדים בכל שנתיים לבחירה מחדש. פעם אחת בזמן הבחירות הכלליות ופעם נוספת כעבור שנתיים, בבחירות אמצע הקדנציה.
בסנאט, לעומת זאת, לכל מדינה יש שני נציגים, ללא קשר לגודל האוכלוסייה. 100 הנציגים נבחרים לכהונה בת שש שנים ומקובצים בשלוש קבוצות, כך שבכל שנתיים, עומדים כשליש מהם לבחירה (שני המושבים של אותה מדינה לעולם לא יעמדו לבחירה באותה שנה). בנובמבר הקרוב, ייבחרו 35 סנאטורים - 24 דמוקרטים, שני עצמאים המזוהים עם הדמוקרטים (ברני סנדרס הסוציאלסט מורמונט ואנגוס קינג ממיין), ו-9 רפבוליקנים. לעת עתה, סיכויי הדמוקרטים לקחת שליטה על הסנאט נראים נמוכים, כיוון שהם יצטרכו לא רק לכבוש מחדש את כל 26 המושבים שבידיהם, אלא גם לנצח בשני מירוצים במדינות רפובליקניות.
על הנייר, הסקרים נותנים יתרון לדמוקרטים בבית הנבחרים, במה שכבר זכה לכינוי "הגל הכחול", אך להבדיל מהבחירות הכלליות, שם שיעור ההצבעה עומד על כ-60%, בחירות אמצע הקדנציה מוציאות מהבית בקושי 40% אחוז מהאוכלוסייה. לכן, למוטיבציה המוגברת של הדמוקרטים לנקום בטראמפ עשויה להיות משקל מכריע, ומבצעי רישום ואימות נתונים כבר נערכים בכל רחבי המדינה, תוך שאיפה לאפשר הצבעה רחבה ככל הניתן בקלפיות. בין לבין, דווח לאחרונה כי הנשיא לשעבר ברק אובמה יגביר את קצב ההופעות הפומביות שלו, ויתייצב באירועים למען מועמדים דמוקרטיים. אותם דיווחים, עם זאת, הדגישו כי הוא לא צפוי לתקוף באופן ישיר ובוטה את טראמפ, כדי לא ללבות את אש המצביעים הרפובליקנים.
ואולם, גם אם תישמר המגמה בסקרים, והדמוקרטים יצליחו לכבוש את בית הנבחרים (ובתרחיש פחות סביר גם את הסנאט), זו בהחלט לא תהיה רעידת אדמה. למעשה, ב-21 בחירות אמצע הקדנציה האחרונות, מפלגת הנשיא המכהן הפסידה בממוצע 30 מושבים בבית הנבחרים, וארבעה מושבים בסנאט. רק בשני מקרים, הצליחה המפלגה להגדיל את כוחה בשני הבתים.
לדברי פרופסור רוברט אריקסון, מומחה לפוליטיקה אמריקנית מאוניברסיטת קולומביה, נשיא נבחר כיוון שהצליח לסחוף אחריו מצביעים בשיעור גבוה מאוד, אך בחירות אמצע הקדנציה מלוות בדעיכת ההתלהבות. "בבחירות הכלליות כולם רוצים לצאת להצביע כדי לזכות בפרס הגדול, הנשיאות", אמר בשיחה עם וואלה! NEWS, "פה הקרב הוא על מי יוצא להצביע, ולמפלגה שנמצאת במיעוט יש בדרך כלל יותר מוטיבציה". כך, הסביר, עבור הדמוקרטים המפתח יהיה להוציא מהבתים כמה שיותר צעירים, הנחשבים לנתח גדול מבסיס התומכים של המפלגה, אך כאלה שלא מצביעים בשיעורים גבוהים בדרך כלל.
פרופסור מוריס פיורינה, מומחה לפוליטיקה אמריקנית ממכון הובר באוניברסיטת סטנפורד, מציע הסבר נוסף למגמה ההיסטורית. "כשנשיא דמוקרטי נבחר הוא בדרך כלל מנהל מדיניות שהיא שמאלה ממרכז האוכלוסייה. כשנשיא רפובליקני נבחר הוא לוקח את המדיניות ימינה מנקודת האמצע, ולכן יש פה אקט של איזון", תיאר. אובמה, הוסיף, הפסיד פעמיים בבחירות אמצע הקדנציה כי "ביטוח הבריאות - פניה חזקה שמאלה - לא היה אז בראש סדר העדיפויות של הציבור, ולא זכה לתמיכה רחבה".
בעוד שהסטטיסטיקה וההיסטוריה לכאורה נגד טראמפ, רבים בארצות הברית זוכרים היטב את הפער בין הסקרים שהעניקו ניצחון להילרי קלינטון, ובין המציאות בשטח. "אני חושב שהסיכויים הם 50-50 כרגע", אמר פיורינה, תוך הבעת ספק בתחזיות "הגל הדמוקרטי". שיחה עם סוקר ייצבה עוד יותר את הערכותיו. "הוא אמר שלרפובליקנים יש סיכוי שווה, אם לא עדיף, לשמור על בית הנבחרים, והמגמה הולכת בכיוון הזה כיוון שהכלכלה במצב טוב ומדד שביעות הרצון מטראמפ טוב יותר מאשר לפני חצי שנה", הדגיש.
עם זאת, מספק הפרופסור הסבר מעניין לשאלה מדוע קשה לחזות את הבחירות הקרובות. "בדרך כלל, סוגיית הכלכלה, והמלחמה/שלום משפיעות על שביעות הרצון מהנשיא. הדבר המעניין לגבי טראמפ הוא שהכלכלה משגשגת, הביצועים שלו בתחום יחסי החוץ די גבוהים, אבל נתוני האהדה שלו נמוכים באופן כללי בגלל ההתנהגות האישית והאופי שלו. לכן, קשה לחזות כיצד זה יתפתח. האם אנשים יתעלמו ממה שהם לא אוהבים בטראמפ ופשוט יגידו שדברים הולכים טוב בסך הכול, או שהם יצביעו כתגובת-נגד? בכנות, לסוקרים אין מושג איך להעריך את שיעורי ההצבעה, ומכך נובעות רוב הטעויות".
הבטחות וחקירות
ולמה שאלת השליטה בקונגרס חשובה כל כך? ראשית, הרפובליקנים זקוקים לרוב כדי לממש את תוכניות החקיקה שלהם. עד כה, הישגם הגדול ביותר היה העברת קצוצי המסים שיזם טראמפ, וכן אישור מועמדות ניל גורסץ' לשופט בבית המשפט העליון. מהלכים אחרים שהבטיח טראמפ לבוחריו, כמו ביטול בחוק של רפורמת הבריאות "אובמה-קר", לא צלחו בגלל חוסר הסכמה בין הרפובליקנים לגבי האלטרנטיבה, וכך גם בנוגע להסכמה על מימון לבניית חומה בגבול מקסיקו. במקרה שהדמוקרטים יצליחו ליטול לידיהם את בית הנבחרים, יהיה לטראמפ קשה עוד יותר לקדם את האג'נדה שלו בקונגרס.
שנית, ישנה חקירת ההתערבות הרוסית בבחירות. שליטת הרפובליקנים בבתי הקונגרס מציבה את אנשיהם בראש הוועדות, עניין נוח מאוד לטראמפ, שצופה מלמעלה בבלימת נסיונות דמוקרטיים רבים להפיח רוח גבית בחקירת רוברט מולר באמצעות זימון עדים להופעה בפני הקונגרס. אם הדמוקרטים יהפכו לרוב באחד הבתים, הם יוכלו לחקור את פעולות הממשל בשלל תחומים, לזמן עדים ומסמכים ולבדוק טענות אתיות שכלל לא קשורות לרוסיה, כמו למשל התיאוריה הרווחת, ולפיה עסקיו של טראמפ מרוויחים מנשיאותו, דבר המהווה לכאורה ניגוד עניינים. כל אלו עלולים להסב מבוכה רבה לנשיא ולבית הלבן, ולהפוך להסחת דעת משמעותית עבורו.
לדברי פיורינה, "אם הרפובליקנים יפסידו את בית הנבחרים, אין ספק שהדמוקרטים יקדמו את חקירת הקשר הרוסי, ואף יפתחו חקירות חדשות. אני לא חושב שלציבור אכפת מחקירת רוסיה, אבל אם הדמוקרטים ישלטו בבית הנבחרים זו תהיה בעיה רצינית לטראמפ".
סוגיה נוספת - מינוי שופטים לבית המשפט העליון - נשמעת אולי אפרורית או משעממת עבור מצביעים רבים, אבל נחשבת דווקא לחשובה ביותר: בארצות הברית, שופט עליון הוא מינוי לכל החיים, ולפיכך לשאלה אם בבית המשפט העליון יש רוב ליברלי או שמרני יש השפעה הרת גורל לשנים רבות קדימה על הנושאים שמפלגים את החברה האמריקנית, כמו הפלות או הזכות לשאת נשק. העובדה שמינוי שופטי עליון דורש את אישור הסנאט (ולא את אישור בית הנבחרים), גורם לכך שעבור טראמפ זו משימה חשובה במיוחד. אם הרוב האמור יעבור לידי הדמוקרטים, טראמפ יתקשה מאוד לקדם מועמדות של שופט שמרן.
"אם הרפובליקנים ישמרו על הרוב, טראמפ יכול להסיר את מטרדי החקירה מסדר יומו לפחות עד 2020. זה ייתן לו תחושת ניצחון, אך התרחיש ההפוך יעביר שליטה על החקירה, וגם על וושינגטון, לידי הדמוקרטים", העריך אריקסון. "בקדנציה של טראמפ המדינה מפולגת לחלוטין, רבים אומרים שאלו בחירות אמצע הקדנציה החשובות בהיסטוריה. זה אולי נשמע כמו הגזמה, אבל יכול להיות שזה נכון".
(עדכון ראשון 9.8, 17:00)