בשעת צהריים, ביום חול די מנומנם, כותרות מתפרצות החלו לזרום מכל עבר. לא בזהות הנגיד הבא של בנק ישראל עסקינן, גם לא במצב הביטחוני המתוח בסוריה ובעזה, ואפילו לא בחקירות ראש הממשלה או בחירות. "ראש הממשלה מקיים במפתיע מסיבת עיתונאים", בישרו הפושים את החדשות הגדולות של היום. ככלל, במשטר דמוקרטי תקין עם קשרים נורמליים עם התקשורת, מענה לשאלות על ידי נבחרי הציבור אמור להיות דבר שבשגרה, ולא איזו בשורה היסטורית. במדינת ישראל של נתניהו, שממעט להתראיין לעיתונאים מקומיים ונוהג להימנע ממסיבות עיתונאים, הציפיות כל כך נמוכות שזה מיד הפך לסיבה לחגיגה.
מבלי להרוס את חגיגת הדמוקרטיה, צריך לציין בחמיצות המצופה שגם מסיבת העיתונאים הזו היתה מאולתרת, לא הוכרזה מראש, והפתיעה לא רק את העיתונאים אלא גם חלק מהפקידים הנוכחים בחדר, שחשבו שהם מגיעים להצהרה של נתניהו ושר האוצר על זהות נגיד הבנק הבא. אחרי ששמו של הנגיד החדש הודלף לתקשורת מראש, הוחלט בכל זאת לפנק את הכתבים שהכריחו עצמם ללשכת ראש הממשלה 2-3 שאלות, אבל אחרי שכחלון סיים את תשובותיו, נתניהו שב לתפוס את הבמה, ואז התחיל השואו האמיתי.
"אתם יכולים לשאול אותי כל שאלה. אני לא מגביל אתכם", הזמין את העיתונאים להרחיב בשאלות נוספות מעבר לשאלות הסטנדרטיות, שמתאימות לאירוע, על הכלכלה ועל מינוי הנגיד. זה היה קהל קל יחסית עבור נתניהו, שהורכב ברובו מכתבים כלכליים ומקומיים, לא כאלה שמסקרים את פועלו המדיני והפוליטי של ראש הממשלה בקביעות ויודעים לשלוף מהמותן במהירות את השאלות הקשות. "אתן לכם זמן להתקשר למערכות שלכם, הם יזרימו שאלות מביכות", הוא התבדח בזחיחות. לא רק על חשבונם, אלא גם על חשבונו של כחלון, והאירוע הכלכלי המשמעותי עליו בא לבקר יחד עם ראש הממשלה. כעבור 25 דקות, מי בכלל זכר שיש נגיד.
נתניהו השיב בסופו של דבר על הרבה נושאים ואפילו נראה שהוא נהנה מכל רגע, אבל קשה לומר שהוא סיפק כותרות מאוד מסעירות. הוא התיייחס למצב בעזה ולמשבר עם רוסיה, כמובן, ואיים על חמאס ועל איראן ותקף את אבו מאזן והאשים אותו בחנק בעזה, אבל חזר על שורות מוכרות ומסרים מוכרים ורק הרגיע שהוא "לא שש לפתוח במלחמות מיותרות".
הוא נזף בקרבות הקבינט של ליברמן ובנט והתחמק באלגנטיות משאלה על מחויבותו לקידום פונדקאות להורים גאים; לגבי שאלת השאלות, מתי יהיו בחירות, הוא חזר על המסר שהוא עדיין "עושה מאמץ" כדי שהקואליציה תאריך את ימיה, אבל לא פיזר במעט את הערפל בנושא; ולקינוח, בחקירות ובפרשות, הוא הקרין ביטחון מוחלט, והתייחס לראשונה לספין התורני על מסלול משפטי-פוליטי חדש שיעניק לו חסינות מהן כי הוא "לא חושב שיוגש נגדי כתב אישום".
אבל כל אלה זוטות, כי הכותרת האמיתית של מסיבת העיתונאים של נתניהו היתה עצם קיומה. קרוב לארבע שנים שנתניהו לא כינס מסיבת עיתונאים שכזו, ומאז 2016 לא התראיין לאף כלי תקשורת מרכזי. אז למה עכשיו? יש בורסה של תהיות וספוקלציות. אולי זה בהשראת חברו הטוב של נתניהו באמריקה, דונלד טראמפ, שרק לפני כשבועיים עשה סנסציה בעצמו במסיבת עיתונאים ארוכה ומפורטת בשולי העצרת הכללית של האו"ם. המופע של נתניהו לא היה ארוך כמו השואו של טראמפ, שבמשך 83 דקות סיפק כותרות על הכל מהכל: החל ממינוי השופט ברט קוואנו, היחסים עם סין וקנדה, ועד הדיל האולטמטיבי בין ישראל והפלסטינים, והוא היה גם הרבה פחות משעשע ובידורי מחברו הג'ינג'י.
הצליח גם להגחיך את ברק
כל אחד בסגנונו הוא, אבל ההזמנה של נתניהו למערכות לשלוח שאלות מביכות, הדהדה בדיוק לטראמפ שדחק באחד העיתונאים לשאול אותו שאלות קשות, ויש מעט מאוד מנהיגים בעולם שמרגישים כל כך בטוחים בעצמם לעשות את זה. יש גם מעט מאוד מנהיגים ופוליטיקאים שיכולים לרתק צופה במשך זמן ממושך, וכמו טראמפ, גם נתניהו בעצם שלט לגמרי בהצגה.
השראה פוטנציאלית נוספת לאירוע התקשורתי החריג יכולה להיות המתקפה האחרונה של אהוד ברק, שמתח היום בריאיון בגלי צה"ל ביקורת חריפה על המדיניות התקשורתית של נתניהו ואמר שזה "הזוי שהוא לא מתראיין ושולח מלחכי פנכה שיגיבו בשמו". מערכת היחסים המורכבת וארוכת השנים של נתניהו וברק יכולה לפרנס פסיכולוגים, ויש כאלה שמייחסים לחבר שהפך לאויב, כוחות והשפעה מיוחדים על ראש הממשלה. גם אם התזמון היה מקרי ואין כל קשר, בכל מקרה, מסיבת העיתונאים הגחיכה את הטענות של ברק, ונתניהו הוא זה שניצח את הסיבוב הזה.
אבל עם כל הכבוד לברק, ואפילו לטראמפ, הריח העיקרי שעולה ממסיבת העיתונאים של נתניהו הוא ריח בחירות. בחירות 2015 היו הפעם הקודמת שהוא היה כל כך פתוח ומזמין לתקשורת. למרות הצהרותיו על "מאמץ לנסות לפתור את בעיית הגיוס ובעיות אחרות" וש"אם נמצא דרך", הוא ישמח להמשיך עם הממשלה הזו עד סוף השנה, רוב שותפיו של נתניהו בקואליציה משוכנעים שהפור כבר נפל, ועכשיו מחפשים רק תירוץ.
לפי ההערכה ההולכת ורווחת, הכנסת צפויה להתפזר אחרי הבחירות המוניצפליות בסוף החודש, והבחירות, בהתאם, בתחילת השנה הבאה. נתניהו מתעקש שהוא מנסה למנוע אותן, אבל גם היום הוא לא פיזר במאומה את הערפל. הוא השיב על הרבה שאלות, אבל זה בעיקר היה בשביל השואו, כי על שאלה אחת הוא לא השיב: מה בדיוק הוא רוצה?