בבית המשפט, בשבועה: סיאוב חצר נתניהו חייב להיות מוצג לעיני כל

(בווידאו: פתיחת משפט שרה נתניהו, אתמול)

נשיא בית משפט השלום בירושלים, אביטל חן, אינו רוצה לשפוט את שרה נתניהו. הוא מעדיף שהיא תשפוט את עצמה. הנאשמת בתיק פלילי 52605-06-18 כבר הקדימה את השופט, ביצעה את ההליך וסיימה אותו בזיכוי עצמי, אבל הפרקליטות, קטנונית להכעיס, מתעקשת. השופט חן, בין משום שהוא רוצה לשאת חן בעיני מישהו, בין משום שהוא אזרח החרד לדימוי "רעייתו של מנהיג" (התואר שהדביק בנימין נתניהו לנאשמת) בקרב הגויים, בין מפני שהוא חס על זמנו היקר, רוצה לחסוך - והרי החסכנות היא מתכונותיה הבולטות של הנאשמת - ולפשר בין הצדדים, כאילו מדובר בתיק אזרחי של סכסוך שכנים. השכנה מהקומה העליונה, מדינת ישראל, מתקוטטת עם השכנה מקומת רהיטי הגן. לכל שכנה האמת שלה. תיפגשנה ותתפייסנה בלחיצת יד, שולם-שולם לעולם. שרה תבטיח לא לכעוס על המדינה, כשתפגוש בה במדרגות, והמדינה תחזור בה מטענותיה כלפי שרה.

זאת, בדיוק, אותה רוח המנשבת במסדרונות מגרש הרוסים - ובבית המשפט המחוזי בסלאח-א-דין - והמצדיקה את בקשת הפרקליטות להושיב שלושה שופטים בדינם של שרה נתניהו ופקיד משרד ראש הממשלה לשעבר ("סמנכ"ל של מנהיג"?) עזרא סיידוף. יש שופטים בירושלים, רחמנים כלפי השררה, ויש שופטים בתל אביב, המתפעלים פחות מגדולי חשודי האומה. על כן הסתיימה פרשת אותו מבנה ירושלמי, הולילנד, כפי שהסתיימה, כי נדונה בתל אביב.

הפרקליטות נכוותה, לפני שני עשורים, כשאהוד אולמרט עמד לדין בפרשת חשבוניות הליכוד בפני שופט יחיד, עודד מודריק. במבוא לזיכוי אולמרט צלל מודריק למחוזות התנ"ך והשירה ושאב משם ספק האם ייתכן שראש עיריית ירושלים, עיר האמת, יסטה מדרך הישר. פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שנדהמה מהזיכוי, נערכה לערער עליו, אך ויתרה פן תואשם ברדיפת אולמרט. הזיכוי סלל את דרכו של אולמרט לראשות הממשלה ולכלא מעשיהו.

עוד בוואלה! NEWS:
הפצועה מהפיגוע משחזרת: "התחבאנו מתחת לשולחן כדי שלא נמות"
עו"ד נוה על חקירתו: לא אגיע לוועדה למינוי שופטים אם התיק יישאר פתוח
"חציית קו אדום": מטען חבלה התפוצץ ברכבה של קצינת שב"ס בנתניה

הרכב של שלושה אינו מבטיח הרשעה. אביגדור ליברמן זוכה באותו בית משפט בפרשת מינוי זאב בן אריה, שגילה לו פרטים חסויים על חיקור דין נגדו, לשגריר בלטביה. אלא שבאותו תיק הייתה התביעה רפה במיוחד. התובעת, במקרה בת לבכיר לשעבר בשירות החוץ, נכשלה בהמחשת הרקע - משרד החוץ, שם מינוי לנציגות בחו"ל חיוני לרווחה כלכלית; והזיקה ההכרחית בין תפקידו של בן אריה כשגריר בבלארוס להגעת המידע הסודי לידיו וממנו לליברמן - לסיפור המעשה. השופטים קבעו שליברמן אמנם נמצא בניגודצ'יק עניינים, אבל לא "חריף ועוצמתי" דיו להרשעה בהפרת אמונים; לא התקיימו "נסיבות מחמירות", כי מעשיו היו סתם "לא ראויים, לא מוסריים ואינם עומדים בסטנדרט המצופה מאיש ציבור, ודאי במעמד כה בכיר של שר בממשלת ישראל", להבדיל מעבירה פלילית.

והשיא, בנימוקי זיכוי ליברמן, היה בהשוואת פעולותיו לאלה של נתניהו בפרשת מינוי רוני בר-און ליועץ משפטי לממשלה, כדי לרצות את החשוד אריה דרעי. אם בסופה של אותה חקירה לא הועמד אז נתניהו לדין, כתבו שופטי ליברמן, ודאי שצריך להקל עם ליברמן, שהתנהגותו חמורה פחות.

זה מנהגם של שופטים ויועצים משפטיים לממשלה בסגירת תיקים, בין בהימנעות מאישום ובין בזיכוי: מלים קשות, הממרקות את המצפון, לצד מעשים רכים, המאפשרים לנתניהו (לאחר פרשת עמדי) לחזור לממשלה ובהמשך לראשותה, ולליברמן לחזור למשרד החוץ ובהמשך להגיע אף למשרד הביטחון.

תמונת המראה של כישלון התביעה במשפט ליברמן, בתוספת הודעת הכניעה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בוותרו על ערעור, הייתה הצלחת ההגנה, בראשות עורכי הדין יעקב וינרוט וגיורא אדרת. המופע העיקרי באולם, להבדיל מהכנת התיק, היה של וינרוט. שהיה אמור לשאוב מזיכוי ליברמן עידוד ולעשותו מנוף למשפט שרה נתניהו. והנה, וינרוט ושותפו עמית חדד, שחתרו להסדר טיעון, כתחליף לביזיון בבית הדין, פרשו מהייצוג והביעו בכך אי-אמון בסיכוי להימנע מהרשעה. מרשתם נותרה בידיו המלטפות של עו"ד יוסי כהן, ששבחיו הפומביים לה מגמדים אף את אלה של חנפנוב וחנפנובה, הלא הם איוב קרא ומירי רגב.

לפנים, למשל בפרשת בקבוקי המדינה שנפדו לטובת שרה ובמצוותה, עוד ניתן היה לסדר בין וינשטיין לעו"ד דוד שמרון מחילה מהירה תמורת החזר מקצת הכסף. באותם ימים יפים ייצג את שרה משרדם של שימרון ויצחק מולכו, לצד כהן ובפועל גם פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחית), בתביעתו האזרחית של מני נפתלי בבית הדין לעבודה. אלא שאותה תקופה חלפה לבלי שוב. שימרון ומולכו נפלו ממרום מעמדם לחדרי החקירות, והמחצית הפלילית של פרקליטות ירושלים אינה מתחנחנת בפני שרה, ולא רק מפני שהמחצית האזרחית של כוכבית נצח דולב הובכה והובסה בתיק נפתלי.

המשנה לפרקליט המחוז במחצית הפלילית, ארז פדן, בקיא במעללי הזוג נתניהו עוד מספיחי פרשת עמדי. הוא מהלוחמים בשחיתות בכלל וברקב שפשה בחצר נתניהו בפרט. לא תובע כפדן ישתוק בהכנעה אם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן ישדרו לו כדרכם תבוסנות חומלת שרה; ובלי הסכמת התביעה לא יוכל גם השופט חן להימנע ממשפט.

משפט שרה הוא ציון דרך. לראשונה, אחרי 20 שנות חקירות משטרה, תביעות אזרחיות ובדיקות מבקר המדינה שבמרכזן בני הזוג נתניהו, בנפרד או בצוותא, מגיע תיק פלילי, המדינה נגד נתניהו, לדיון בבית המשפט. מרוב פרשיות, קל להתעלם מהמשמעות: זאת הופעת הבכורה של מי מהשניים כנאשם.

עניינו של המשפט הוא מפעל לזיוף מסמכים, שנפתח במעון נתניהו ובמשרדו. המסמכים שזויפו עסקו בהזמנת ארוחות, בהעסקת עובדים (מבשלות מוסוות למנקות; מטפלת לאביה של שרה על חשבון הקוראים) ובטיפול בבית הנוסף בקיסריה - כתובתה הצנועה של הנאשמת היא "עזה 35, ירושלים" - בידי מגלה החשמל, אבי פחימה שאין בלתו. אמנם השף קדוש ממלון ליאונרדו לא יתבע את מוציאי דיבתו רעה, כאילו מנותיו המוקפדות כללו רק פתיתים וחמגשיות, כמו לפליטי סוריה, אבל הנושא הוא זיוף; אורחי הרפאים שמספרם נופח, אשפי המטבח היקרים, מלצרי סוף השבוע - ביבי ושרה, יאיר ואבנר אינם מסוגלים להניח לעצמם ארבע צלחות ולפנות אותן במו כפותיהם הענוגות למדיח, כשאר אזרחי ישראל - הם רק המושאים.

שרה הורתה וסיידוף ביצע, אומרת התביעה. הוראה בלתי-חוקית, ששמפניה ורודה מתנוססת מעליה. סיידוף יודע הרבה. למרות זאת, או מחשש שיאמר יותר ממה שרוצים לדעת, לא הוצעה לו עסקה. יש על מה לדבר, מאותתים סביבו, אך הפרקליטות אטומה. עכשיו סיידוף צמוד לשרה, כנווט לטייסת, בתקווה שהשופט חן יציע להם כסאות-מפלט מהמטוס המאיים להתרסק למגרש הרוסים.

רשימת העדים במשפט שרה היא פגישת מחזור של המעונות והמעונים. מני נפתלי, שבניגוד לקו ההגנה היה רק אחד - האמצעי - משלושה אבות-בית בארבע השנים של 360 אלף השקלים שהוצאו במרמה, לטענת התביעה; אתי חיים, המבשלת שהוכתה בידי שרה, בלי שנפתח נגד המכה תיק; ויקטור סרגה, נהג הבקבוקים, שלאחר פיטוריו נבהלו במשרד ראש הממשלה פן יפתח לא בקבוק, אלא פה, ונחפזו להמציא לו תפקיד במטה לביטחון לאומי, מה שלא הזיק לראש המל"ל יוסי כהן (ג'וניור, לא הסניגור) לזכות בתמיכת שרה במועמדותו לראש המוסד. לכולם יש סיפורים מעניינים לספר, אם יימצא מי שידובב אותם, רצוי על דוכן העדים.

חיוני שהסיאוב של חצר נתניהו יוצג לעין כל, במסגרת מחייבת, בשבועה, תהא תוצאת המשפט - הרשעה או זיכוי, לכאורה הכול הרי פתוח - אשר תהיה. זה המחיר שלא כדאי לרעייתו של המנהיג, או לבעלה, לשלם; ואף על פי כן היא עומדת במריה ומסרבת לחתום על הסדר שישלול מהציבור את המופע, כמו זמרת הנכנעת ללחצי ה-BDS הארור.

ההסבר המתבקש לכך, בנוסף לאופייה ולרתיעתה מתשלום מאות אלפי שקלים, נמצא בסעיף 33 לחוק הפסיכולוגים. הרשעת שרה במרמה תביא אותה לדין משמעתי בפני ועדה שממנה שר הבריאות - כרגע, יחי המקרה, זהו בעלה, אך ברור שהסמכות תועבר לשר אחר. אף שאין קשר בין העבירות המיוחסות לה לבין עיסוקה המקצועי, היא עלולה להיפגע אם יימצא ש"התנהגה בדרך שאינה הולמת את המקצוע של פסיכולוג" או ש"הורשעה בעבירה שיש בה כדי להראות שהיא חסרת האחריות הדרושה לעסוק בפסיכולוגיה". יו"ר הוועדה יהיה משפטן שתמנה שנואת נפשה, שרת המשפטים איילת שקד. את שני הפסיכולוגים החברים בוועדה ימנה שר הבריאות. העונש עשוי להגיע ל"התליית שמה בפנקס הפסיכולוגים לחמש שנים" ואף למחיקתה ממנו לשבע שנים.

אוי לאותו רישום פלילי, בנוסח פסי-כו-לו-גית בי-איי, אמ-איי, רי"ש-פ"ה. הסדר טיעון, גם אם יהיה זול מתוצאת משפט, כמעט מבטיח תוצאה כזו; בין הפסיכולוגים הקנאים למקצועם לא קל למצוא משתף פעולה כמו ניר ברקת, שנמנע משיקוליו הפוליטיים מהשעייתה מעבודתה במנהל החינוך של עיריית ירושלים. היא מעדיפה, לפחות עד למפגש כהן-פדן אצל השופט חן ב-13 בנובמבר, להמר, ובספסלי הקהל מקווים שלא תישבר.