במחלוקת על מוכנות צה"ל למלחמה, תנו למלחמה לנצח

תביעתו של נציב קבילות החיילים יצחק בריק מראש הממשלה ומשר הביטחון להקים ועדה חוץ-צבאית לבדיקת מוכנות צה"ל למלחמה, רפה מדי ואינה מספקת לפתרון המחלוקת העובדתית בין האלוף במילואים בריק לבין רב-אלוף גדי איזנקוט. אין עוד תועלת במלים; הכרח לעבור למעשים.

מעשה אפשרי הוא ניצול העיתוי המשותף לפרישת הנציב והרמטכ"ל מתפקידיהם. בריק ואיזנקוט יהיו פנויים להובלה כשהאורלוגין ישמיע תריסר צלצולים בחצות היום האחרון לשנה הנוכחית. אין פשוט מלהצריח ביניהם. בריק יהיה רמטכ"ל וימלא מה שלדעתו איזנקוט החסיר, ואיזנקוט יהיה נציב הקבילות ויראה היכן טעה קודמו.

קשה להעלות על הדעת נימוק הגיוני נגד מהלך כזה, אבל הפוליטיקאים עלולים לסרב לו, כי קבלת טיעוני בריק תתלה את הקולר לא רק בצוואר איזנקוט. אם הרמטכ"ל נכשל בארבע שנותיו, האחריות לכך מוטלת על שר הביטחון ומעליו על ראש הממשלה. איזנקוט לא פעל בוואקום, או בעברית תקינה יותר, בריק. אם הוא הסיט את צה"ל מהמסילה בעדיפויות של תוכניתו הרב-שנתית "גדעון", משמע שהדרג הפוליטי שמינה אותו, השגיח עליו ותיקצב את הצבא מעל בחובתו. בריק מאמין שבנימין נתניהו ואביגדור ליברמן יודו בכך?

מה גם שבריק מתבונן בעיני טכנאי ולא מדינאי. הוא אינו מעז לומר לנתניהו, לליברמן ולנפתלי בנט שתחזוקת הנגמ"ש שלתוכו הם יורים את הקלישאות שלהם היא הבעיה הקטנה, הנגזרת מהבעיה הגדולה של סדר הקדימות הלאומי. הכול בגלל מסמר קטן, שאין מי שיוריד מהמדף, משום שחסרים נגדים לימ"חים, כי השכר עלוב? ירהיב בריק עוז, כתואר העיטור שקיבל על התמדתו האמיצה במלחמת יום הכיפורים, ויקרא לממשלה לקחת מההתנחלויות ולתת לנחלים - "אשד הנחלים" היה מיזם שיקום יחידות מחסני החירום. אבל עד כדי כך גבורתו של בריק אינה מגעת. שם הוא כבר ראש קטן. הוא מבליג על הפגיעה הגדולה בביטחון ומתלונן על לובשי החאקי כאילו ההחלטות אינן של הח"כים.

בדרישת בריק להקמת ועדה חיצונית מובלעת, במודע או שלא במודע, עקיצה פרטית. בריק טוען לניגוד עניינים במינוי ועדה צבאית שהקים איזנקוט, בהשתתפות מבקר צה"ל אילן הררי ואלוף במילואים אבי מזרחי, כי מי פתי ויאמין שהשליחים יעבדו בתום לב ויוציאו מתחת ידם מסקנות הנושכות את שולחם. בכך מצטט בריק, ללא הפנייה למקור, את הטענות שהועלו כלפיו לפני שמונה שנים, כאשר אהוד ברק, שקידם אותו לדרגת אלוף ושהציע לו את נציבות הקבילות, מינה אותו לבדוק סוגיות שהתעוררו בפרשת הרפז. אז חשד חוגו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי שבריק נמצא בניגוד עניינים שלא יניח לו לגלות שאשכנזי בסדר וברק לא.

אז מי צודק, בריק או איזנקוט? יש רק דרך אחת לברר. דרך קלה ומהירה, לפי אסכולת איזנקוט, או קשה ואיטית, לדעת בריק, אך שני המחנות יסכימו שהיא פשוטה בתכלית: מלחמה. רק מלחמה תוכיח האם צה"ל כשיר ומוכן למלחמה. תרגילים, תרחישים, הדמיות, חקר ביצועים - כל אלה מוגבלים ביכולת החיזוי שלהם. המבחן הוא בדם ואש. סוג של דו-קרב בין בריק לאיזנקוט, כשהנפגעים האמיתיים יהיו אחרים.

זה הפתרון המושלם, אבל יש לו עקב אכילס, או במקרה זה עקב יחיא. מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, מקלקל את ההכנות למופע בסירובו המוצהר להשתתף בו. סינוואר, משקיף ותיק על החברה הישראלית מהכלא שממנו שיחרר אותו נתניהו בעסקת גלעד שליט, בחר להתראיין ביומון הנפוץ "ידיעות אחרונות", אף שהכרת התודה כלפי נתניהו הייתה צריכה להוביל אותו ל"ישראל היום", ובפיו מסר קליט לחברה הישראלית: לא עוד מלחמה, לפחות לא כרגע.

סינוואר לא ויתר בהבל פה על מטרת חמאס, להשמיד את ישראל ולהנהיג בשטחי פלסטין הגדולה מדינת הלכה מוסלמית, אך התמקד בכאן ובעכשיו: הפסקת אש מתמשכת, הסרת המצור מעזה, עסקת שחרור אסירים תמורת שני הישראלים שחצו את הגבול ושרידי גופותיהם של חללי צה"ל.

כמו נשיאים אמריקנים בריאיונות טלוויזיה, כמו נשיא מצרים אנואר סאדאת בבואו לכנסת, נואש סינוואר מההנהגה הישראלית המשותקת ופונה מעל לראשיה לציבור - אותו ציבור המצביע בבחירות (ובסקרי דעת הקהל), משרת בחלקו המתמעט בסדיר ובמילואים ומתקפד לעת רקטות מתחת לכיפות הברזל. הוא חותר להתניע שיח. בכך הצליח; קלוש יותר הסיכוי שמתחת לשיח יימצא אוצר, במיוחד אם מחפשים שם רק פתח מנהרה.

למרבה המקריות, 5 באוקטובר, מועד פרסום הריאיון עם סינוואר במלואו, הוא גם יום נאומו של צ'יף ג'וזף, ראש שבט "נז פרס", במערכה נגד הצבא האמריקני ב-1877. ג'וזף, שהכריז "לא אלחם עוד לנצח", בדברו על ילדי השבט הנמקים בקור וברעב, הרחיק לכת מסינוואר, המבהיר שאינו אומר שלא יילחם עוד, אלא רק שאינו רוצה במלחמות. מנהיג "נז פרס" נכנע לכוח העדיף של אויבו. ראש חמאס מכיר בעדיפות הכוח של אויבו ורוצה הסדר איתו.

זה אינו מתווה לסוף הסכסוך אך גם אסור להתכחש לו ולדרוש מסינוואר לצרף את חתימתו לקלף של חוק הלאום. לא הבקעה, אבל פתיחת דלת כדי להזמין את השכנים להרגיע את החיכוך.

לכן, ברוחו של האלוף בריק, נחוצה הקמת ועדה - חיצונית לממשלת נתניהו, בנט וליברמן - לבדיקת מוכנות ישראל לשלום. למלחמה הרי מוכנים תמיד אנחנו, כך או אחרת, ברמה בריקית או איזנקוטית.